שאלה:
שלום הרב. הגרשז"א לעניין ענית אמן ברמקול כותב שאין לענות גם על ברכה שלא יוצא בה ידי חובה, וקשה לי, מה ההבדל בין ענית אמן הזו לבין ענית אמן 'סתם' שהיא מותרת?
תשובה:
עניית אמן היא תמיד כביכול אמרת את הדבר שעליו אתה עונה, לכן אמן על ברכה לבטלה או על ברכה שלא יוצאים בה ידי חובה, יש בה איסור, ועניית אמן על סתם איחול אין בו כל בעיה.
לא מובן לי.
הרי כל ברכה, גם אם היא לבטלה,
מחילה בתוכה שבח לריבונו של עולם, והשבח הוא שבח אמת.
ובמשמעות המילה: "אמן" רשום: "אמת.".
ודהיינו: "אמיתיים דבריו
של המברך." ?
אם לדוגמא: ישראלי-א' מברך "…שהכל נהיה בדברו", והברכה היא לבטלה,
ו-ישראלי-ב' שומע את הברכה הזאת, ויודע שהיא ברכה לבטלה, -למה שלא יענה "אמן"="אמת-דבריו
-של-המברך"?
-והרי
משפט-השבח שבתוך-הברכה
הוא משפט אמת, גם כאשר הברכה היא ברכה לבטלה.
-בעצם קונסים אותו שהוא לא-רשאי לומר על שבח-האמת
שהוא אכן-שבח-אמת,
במחיר של לגרום לו
להראות ככופר-באמת
או חרש-שלא-שומע ?
תודה,
לדבריך, מותר לברך ברכה לבטלה? ודאי שלא… אז גם לא להזדהות איתה…
השאר תגובה