שאלה:
איך מקיימים בזמנינו את ההלכה לחלק ’קליות ואגוזים” כאשר הדור המפונק שלנו לא בדיוק זה מה שיעניין אותם ויתן להם את המוטיבציה להשתתף בסדר? וגם – אחרי שהם למדו כבר כ”כ הרבה בגן ובחייידר והביאו את ההגדה שעמלו עליה מפורים תוך שמירה שלא ”יתחמץ” ע”מ שיזכה לעלות לשולחן הסדר גם בבית המחמיר ביותר ואת המה נשתנה הם כבר מדקלמים בע”פ מר”ח מה עוד נשאר להורים להוסיף להם לרמה שלהם?
תשובה:
ראשית הילדים שלי גם חיים בעולם הזה ומאוד נהנים משוקולד שמרלינג שוויצרי משובח… ולעצם שאלתך, יש היום הרבה הגדות מצויירות חדשות קומיקס למיניהם שניתן להעזר בהם, יש ספרים שגם הגננות לא יודעות, כמו ס' מטעמי השולחן של הרב לאויס שמביא דברין מפליאים בענין יציאת מצרים, והכי חשוב לדעת, ילד מוכן לשמוע סיפור אלף פעם כאשר זה עטוף באהבה וקירבה להורים, זה יכול להיות חוויה משפחתית מדהימה לא בגלל שהסיפור חדש אלא בגלל היחס שהם מקבלים. ועל זה צריך לחשוב ולהשקיע הרבה.
ואוסיף כאן עוד כמה מילים, הלילה הזה ליל הסדר הוא הזדמנות עצומה וגדולה מאוד. לא מדובר כאן על רק לספר להם את הסיפור שהם מכירים, אלא להחדיר בהם את יסודות האמונה שהם כידוע עוברים מאב לבן. הצורה שבה הם עוברים היא בהשפעה בדוגמא, שהבן רואה שהאבא שלו מתרגש וחווה וחי את הלילה זה משפיע על הבן מאוד. גם אם לא רואים את זה מיד, זה חודר עמוק לנפש של הילד. וזו היא בעצם התכלית של הלילה.
אני רוצה להביא לך את דברי הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה פרק ז שם הוא מסביר את החיובים של הלילה. הלכה א: "מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור את יום השבת, ומנין שבליל חמשה עשר תלמוד לומר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן, אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח". כאן נלמד ענינו של החיוב בלילה הזה שהוא והגדת לבנך והסיפור בניסים והנפלאות, ואפילו חכמים גדולים ולהאריך בהם. זוהי מצוות הלילה. וכמו שהסברנו החוויה העצמית כאן היא הנקודה. זה שהאב מרגיש ושמח ומאמין ביציאת מצרים.
ובהלכה ב כותב הרמב"ם: "מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו שנאמר והגדת לבנך, לפי דעתו של בן אביו מלמדו, כיצד אם היה קטן או טיפש אומר לו בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקדוש ברוך הוא ויוציאנו לחירות, ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו הכל לפי דעתו של בן". כאן אנו מוצאים את הענין של ללמד את הבנים לפי דעתם, והפירוש הוא שלבדוק כל ילד מה מעניין אותו, באיזה אופן הוא יבין ויתחבר ליציאת מצרים, וכל אב יכול להבין ולדעת זאת על ילדיו.
ובהלכה ג כותב הרמב"ם: "וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע וכך וכך היה. וכיצד משנה מחלק להם קליות ואגוזים ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו וחוטפין מצה זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו, אין לו בן אשתו שואלתו, אין לו אשה שואלין זה את זה מה נשתנה הלילה הזה, ואפילו היו כולן חכמים, היה לבדו שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה". כאן הנקודה עליה שאלת. הענין הוא שצריך לעניין את הילדים, לאתגר אותם ואת עצמך, לשאול שאלות לחפש התבונניות חדשות ולא מוכרות בניסי היציאה, לראות בהם זויות חדשות ומשמעויות שלא חשבת עליהם. וכך גם לעניין את הילדים בזה שעושים דברים מוזרים וכדומה שהעניין הוא שהלילה הזה אנחנו מנסים לתת לב ולהעמיק בענין יציאת מצרים.
ועוד כתב הרמב"ם בהלכה ד: "וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח, כיצד מתחיל ומספר שבתחלה היו אבותינו בימי תרח ומלפניו כופרים וטועין אחר ההבל ורודפין אחר ע"ז, ומסיים בדת האמת שקרבנו המקום לו והבדילנו מן התועים וקרבנו ליחודו, וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ונפלאות שנעשו לנו ובחירותנו, והוא שידרוש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה, וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח". כאן ניתן ללמוד מדבריו את צורת הסיפור לפתוח בקשיים ובסבל שהיה ולסיים בניסים. זה כאמור צורת הלילה, ואם נתחבר לדברים ונחיה אותם, בוודאי שזה ישפיע על כל בני המשפחה. אמן כן יהי רצון.
בהצלחה
