לתרומות לחץ כאן

האם מותר להטיל קנסות כדי לשמור את סדרי הישיבה

שאלה:

כבוד הרבנים שליט"א
נשאלתי המון פעמים האם יש זכות לראש ישיבה לחייב קנס לבחור שמאחר זמן תפילה.
יש להדגיש שהוא לא מתנה זה בעת שרושמים הבן להיכנס ללמוד בישיבה
רב תודות
הצלחה מרובה

תשובה:

שלום וברכה,

מותר לראש ישיבה להטיל עונשי קנסות [מסתברות] על בחורים שעוברים על סדרי הישיבה.

בהצלחה.

מקורות:

הגמרא (בבא בתרא ט, א): "הנהו בי תרי טבחי דעבדי עניינא בהדי הדדי, דכל מאן דעביד ביומא דחבריה נקרעוה למשכיה. אזל חד מנייהו עבד ביומא דחבריה, קרעו למשכיה; אתו לקמיה דרבא, חייבינהו רבא לשלומי. איתיביה רב יימר בר שלמיא לרבא: ולהסיע על קיצתם! לא אהדר ליה רבא. אמר רב פפא: שפיר עבד דלא אהדר ליה מידי, ה"מ היכא דליכא אדם חשוב, אבל היכא דאיכא אדם חשוב – לאו כל כמינייהו דמתנו". דברי הגמרא נפסקו להלכה בשו"ע סימן רלא סעיף כח. ומבואר בגמרא שאם יש אדם חשוב בעיר מותר לו להטיל קנסות על אותם שעוברים על תקנות הסוחרים. ומכאן יש ללמוד שמותר לראש ישיבה להטיל קנסות בישיבה – שהוא האדם החשוב בישיבה – כדי שהבחורים ישמרו את תקנון הישיבה.

ועוד מצאנו בבאר הגולה חו"מ סימן שפ"ח: וכבר פשט התיקון והמנהג שמנהיגי הקהלות עומדים על המשמר שלא לעשות שקר ועולה לאומות ומכריזים ונותנים רשות לפרסם ולגלות על האנשים אשר לוקחים בהקפה. ומכאן נלמד שמותר להעניש את אותם שמפירים את סדרי הישיבה, וממילא יהיה מותר אף לקנוס אותם, כמו שמצאנו בחידושי הרמב"ן סוף פרק גט פשוט (ב"ב קעה, ב ד"ה הא) שכתב שאפילו אם שעבודא לאו דאורייתא נחתינן נמי לנכסיה אבל לא מטעם שעבוד אלא משום כפיה דכיון שכופין אותו לקיים למה יכופו אותו ע"י הכאה, טפי עדיף הכפיה בהורדת נכסים ע"ש. וראה קצות סימן לט ס"ק א שלמד מכאן שבכל מקום שיש רשות להעניש רשאים לקנוס אותו בממון, שעד שאתה מלקהו בגופו תלקהו בממונו. ולכן ראש ישיבה שיכול העניש את הבחורים שמאחרים, מותר לו לקנוס אותם בקנס הוגן כדי שישמרו את סדרי הישיבה.

קצות החושן שם:

וחיוב תשלומין דרמי עליה כתב בחידושי הרמב"ן סוף פרק גט פשוט (ב"ב קעה, ב ד"ה הא) משום פריעת בעל חוב מצוה וכדאמר רב פפא (שם קעד, א) פריעת בע"ח מצוה, וכן גבי נזקין איכא מצוה דכתיב (שמות כא, לד) בעל הבור ישלם ומחוייב לקיים המצוה, וע"ש שכתב דלא נחתינן לנכסיה אלא מכין אותו עד שתצא נפשו וכדאיתא פרק הכותב (כתובות פו, א) אמר לא ניחא לי למיעבד מצוה מאי מכין אותו עד שתצא נפשו מי לא תניא לולב איני עושה כו', ואח"כ כתב דנחתינן נמי לנכסיה אבל לא מטעם שעבוד אלא משום כפיה דכיון שכופין אותו לקיים למה יכופו אותו ע"י הכאה, טפי עדיף הכפיה בהורדת נכסים ע"ש. וכן נראה דנחתינן לנכסיה אפילו למ"ד שעבודא לאו דאורייתא, דבפרק שבועת הדיינין (שבועות מא, א) שם מאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן, איכא בינייהו מיפך שבועה, ולמר בר רב אשי דאמר בדאורייתא נמי מפכינן איכא בינייהו מיחת לנכסיה, ולר' יוסי דאמר בדרבנן נמי נחתינן לנכסיה כו', ומשמע דמיחת נכסיה הוא אליביה דכולי עלמא, דאל"כ הוי אמר נמי ולמ"ד פריעת בע"ח מצוה, דכיון דאפילו מודה לא נחתינן לנכסיה מכל שכן כשאינו רוצה לישבע, אלא על כרחך דמיחת נכסיה אליביה דכולי עלמא. וכן משמע מסתימת הפוסקים שכתבו כל הפוסקים בשבועה דאורייתא נחתינן לנכסים, ואף על גב דכמה פוסקים סבירא להו שעבודא לאו דאורייתא ואפילו הכי במה דנחתינן לנכסים בשבועה דאורייתא אין חולק, ע"כ דכולי עלמא מודו דנחתינן, אלא דאינו בתורת שעבודא למ"ד שעבודא לאו דאורייתא אלא מתורת כפיה וכמ"ש.

וז"ל הרמב"ם פ"ז מהלכות מתנות עניים (ה"י), מי שאינו רוצה ליתן צדקה או שיתן מעט ממה שראוי לו ב"ד כופין אותו ומכין אותו מכות מרדות עד שיתן מה שאמדוהו ליתן ויורדין לנכסיו בפניו ולוקחין ממנו מה שראוי לו ליתן ע"ש. ובר"ן פרק נערה (כתובות יח, א בדפי הרי"ף) הביא דעת הרשב"א (שם מט, ב ד"ה כי הוה) גבי צדקה לא נחתינן לנכסים, וראיה מהא דאמרינן (שם מח, א) במי שהלך לדעת דב"ד יורדין לנכסיו וזנין אשתו אבל לא צדקה. וע"ש בר"ן שהעלה דבפניו יורדין לנכסיו וכמ"ש הרמב"ם, ושלא בפניו אין יורדין לנכסיו ע"ש. ולכאורה אין לזה טעם, דממה נפשך אם צדקה הוי כמו חוב, שלא בפניו נמי ניחות לנכסיו, ואם אינו חוב, בפניו נמי לא ניחות לנכסיו.

ולפי מ"ש בשם הרמב"ן ניחא, דודאי צדקה אינו אלא מצוה אבל שעבוד ליכא, אלא דאפ"ה נחתינן לנכסיה ומשום כפיה וכמו בפריעת בע"ח מצוה, וכפיה לא שייך אלא בפניו אבל שלא בפניו לא שייך כפיה לקיים המצוה, אבל בהלואה אפילו הוא במדינת הים יורדין לנכסיו משום שעבוד נכסים לפי מ"ש הפוסקים שעבודא דאורייתא.

ואכתי קשה למה בפריעת בע"ח מצוה וכן בצדקה דהוי נמי מצוה יורדין לנכסיו בפניו ומשום כפיה לקיים המצוה, וגבי ריבית קצוצה כתב בשו"ע יו"ד סימן קס"א (סעיף ה') דמכין אותו עד שתצא נפשו להחזיר הריבית אבל לא נחתינן לנכסיה, ואמאי ניחות נמי לנכסים מתורת כפיה וצ"ע.

ולפי מ"ש בסימן ר"צ (סק"ג) דגבי צדקה נמי איכא שעבוד נכסים דהוי מלוה הכתובה בתורה ומשום הכי כתב (הרמב"ן) [הרמב"ם] דנחתינן לנכסיו, ושלא בפניו דאין יורדין לנכסיו היינו כמ"ש הכסף משנה שם (פי"א מנחלות הי"א) משום דיכול לקיים מצות צדקה באשר הוא שם, אבל בריבית גלי קרא דליכא שעבוד נכסים מדכתיב (ויקרא כה, לו) וחי אחיך עמך, לדידיה אזהר רחמנא לבריה לא אזהר (ב"ק קיב, א), אלמא דליכא שעבוד דאי הוי שעבוד ודאי גם היורשין צריכין לשלם, וכיון דליכא שעבוד אינו אלא מצוה ומשום הכי לא נחתינן לנכסיו וע"ש שכתבנו באורך, וא"כ הוא הדין בפריעת בע"ח מצוה לא נחתינן לנכסיה למ"ד שעבודא לאו דאורייתא. ואכתי צ"ע:

הצטרף לדיון

6 תגובות

  1. כבוד הרבנים שליט"א
    תודה על תשובתכם
    הן אמת כשיש חכם העיר צריך הסכמתו, אבל זה דוקה כשיש הסכמה מאת כל בני העיר ואז מועיל הסכמת החכם אבל מי יאמר שאין הסכמת בני העיר שיש ביד החכם לעשות תקנות.
    ומי גילה סוד זה שהראש ישיבה יכול להעניש עונשים ???

  2. השאלה היא בסופו של יום מי אמור לשלם את הקנס? הרי לבחור אין כסף! ואם מטילים את הקנס על ההורים מה ההיגיון שבדבר שההורים ישלמו על איחור הבחור ואיך זה ירתיע את הבחור?

  3. שלום וברכה לכבוד הרב שליט"א,
    במה שכתבת שצריך את הסכמת בני העיר אכן נכונים דבריך לתקן תקנה צריך את הסכמת בני העיר, ובאמת זו מחלוקת במרדכי ב"ב רמז תפ וברמז תפב חולק וסובר שהרב אינו צריך את הסכמת בני העיר. אולם כל זה דווקא לתקן תקנות חדשות, אבל כאן התקנות הם לא חדשות, שהרי סדרי הישיבה הם קבועים מתחילת פתיחת הישיבה. ויש לדון כאשר יש תקנה בעיר ורוצים לקנוס את העובר על התקנה שאולי לכו"ע לא צריך את הסכמת בני העיר. ויל"ע.
    על מה שכתבת שמי אמר שמותר לרב להעניש את התלמידים, והרי הוא גמרא מפורשת מכות ח, א יצא האב המכה את בנו והרב המכה את תלמידו שזה הכאה של מצוה. וכתב בספר חרדים (פכ"ט אות עב), 'המכה ישראל בין גדול בין קטן בין איש בין אשה אפילו היא אשתו, אם הכה דרך נציון, עובר בשני לאוין, שנאמר (דברים כה, ג) לא יוסיף פן יוסיף. ואפילו להרים יד אסור, ומשעת הרמת יד נקרא רשע ופסול לעדות, (ממנין תרי"ג). והמכה דרך מוסר אינו עובר על בל תוסיף דאמרינן במס' מכות, יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו, וכתב בספר עזרא ואכה מהם אנשים ואמרטם (נחמיה יג, כה)'. והרבה מקורות יש בחז"ל שמותר להכות את התלמידים כדי להדריכם בדרך הישרה. אלא שבזמנינו בעוה"ר הנפשות חלשות והכאה רק תקלקל את התלמידים ולכן אסור להעניש עונש הגוף. אבל ודאי שהכלל שעד שתלקהו בגופו תייסרהו בממונו יהיה קיים. ובודאי יודה לי הרב שליט"א שמותר לרב לשלוח בחור לביתו אם מאחר לתפילות או לסדרים, וא"כ מותר לו גם להחליף את העונש בקנס. ולכן נראה שמותר לרב לקנוס את הבחורים כדי להדריכם בדרך הישרה ולקיים את סדרי הישיבה. והראש ישיבה בישיבתו יש לו דין של ז' טובי העיר.

  4. תודה רבה 

    אבל בדרך כלל העבירה של הבחור הוא רק בין אדם להמשגיח אבל לא עבירה של הקב"ה ואז ודאי אין זכות לתת עונש מכות…..

    ומה שכותב שאפשר לשלוח הביתה אולי זה תלוי בתקנון החתום עם האב בעת שרשם בנו אצל הראש ישיבה… אבל אם לא רשום בתקנון אין זכות לשלוח הבחור הביתה.  

    וגם יש לתת האפשרות לבחור בין עונש של שלח הביתה או לשלם.

    יעקב דוד שמאהל

    Show quoted text

  5. בחור שלא שומר על סדרי הישיבה זה תועלת לחינוך שלו ולא סתם מריבה בין הבחור למשגיח, ולכן מותר לו להעניש על זה.
    בכל הישיבות ידוע שאם בחור עובר על סדרי הישיבה ניתן לשלוח אותו לבית, ולכן לא צריך הסכם מראש בכניסה לישיבה. והמשגיח יכול להחליט אם לשלוח או להעניש בעונש קנס.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל