שאלה:
1) איך מוודאים שהחסה ששוטפים לא הופך לכבוש? הרי כמעט בלתי אפשרי לייבש אותו לחלוטין! בפרט כשמדובר בחסה שמכינים בעיו”ט לליל ב’ כך שגם אם ביום א’ עדיין לא עבר 24 שעות במים אבל בליל ב’ זה כבר הרבה אחרי הגבול הזה.
2) איך אפשר לבדוק מצות ללחם משנה מבלי לעבור על איסור בורר? הרי בשונה מחלות בהם ניתן בד”כ להבחין מראש איזה מהם שלמים וזה גם לא מצוי שישבר בשקית הרי שבמצה זה גם שביר והרבה מהם נשברים בקצה מהכנסתם לקופסה ומטלטולם וגם לא שייך להבחין בכך כשהם עדיין בתוך הקופסה. צריך להוציא מצה מצה ולראות איזה מהם שלם דבר שכרוך לכאורה באיסור בורר.
תשובה:
שלום וברכה
שרוי במים מעת לעת נחשב כבוש, אבל כמה טיפות על החסה אינו כבישה.
במשנה ברורה סבי' שיט ס"ק טו הביא שחיפוש בתוך ערימת בגדים אינו בורר, כיון שרק מדפדפים בהם ולא מוציאים את הפסולת מהתערובת, אלא להיפך, מה שלא רוצים מחזירים.
מקורות:
משנה ברורה סימן שיט ס"ק טו
ודע דבשר צלי ומבושל מקרי ב' מינים לענין זה וכ"ש בשר של מיני עופות מחולקין וע"כ צריכין ליזהר בסעודות גדולות שמונחים כמה מיני עופות יחד ובוררין להניח למוצאי שבת שיבררו אלו שרוצין לאכול עכשיו ולא להיפוך. כתבו האחרונים דה"ה בכל דבר כשהם שני מינים כגון כלים ובגדים שייך ברירה וע"כ צריך לברור זה המין שרוצה ליטול עכשיו והשאר ישארו על מקומם ולא להיפוך ואפשר דאם תלוים כמה בגדים על הכותל ומחפש אחר בגדו שרוצה עכשיו ללבשו ועי"ז מוכרח לסלק מתחלה כל שאר הבגדים לא הוי בכלל בורר וכן אם מונחים בקערה כמה מינים יחד זה על זה והמין שרוצה לאכול מונח למטה ומסלק אלו שמונחין למעלה כדי שיוכל להגיע להמין שלמטה וליטלו לא הוי בכלל בורר ועיין בבה"ל:
לכאורה כאן לא צריך לזה כי כאן הוא מוציא מצה ואז מחליט אם היא טובה או לא הוא לא בורר אלא מוציא מה שיוצא ואז מחליט
אם לא יחזיר אז הוא בעצם עושה פעולת מיון, זה בדיוק המקרה של המשנה ברורה שהזכרתי. גם שם הוא מחפש את החולצה שלו, אולי זה יהיה השני אולי החמישי וכו'.
כשהחסה מאוחסנת בכלי או שקית והטיפות מצטברות ושוכבות שם 24 שעות, אין בזה חשש?
ככל שזה רק טיפות זה לא כבישה.
השאר תגובה