שאלה:
יש מי שמקפיד לעגל פינות של חולצה כדי לא להתחייב בציצית?
תשובה:
למעשה לא נהגו להחמיר בזה.
מקורות:
ראה דרכי משה סי' י ס"ק ו, שבגד שכל קרנותיו לפניו ולא שתים לאחריו שתים לפניו, פטור מציצית. טעם נוסף התבאר במהרי"ק שורש קמח, מהר"ם מינץ סי' קי ועוד על פי הספרי, שבגד שאינו ראוי לעיטוף כלל, כיון שהוא תפור ממש לפי מידת האדם, ולא ניתן לכסות בו את הראש, פטור מציצית, ההגדרה בזה אינה ברורה בפוסקים די הצורך, שכן טלית קטן לכל הדעות נחשבת ראיה לעיטוף אף שזה לא דרך לבישתה. יש שנתנו טעם נוסף בחולצות שלנו, בגלל הצווארון מקופל ושוכב על החולצה, ע"ע דרכי משה להלן שם ס"ק ח.
אז אם כל הטעמים אינם "חלקים" מדוע לא להחמיר מספק? מהיות טוב אל תיקרי רע?
מי אמר שזה לא חלק?
הטעם של הדרכי משה שיש שמתי שזה "לפניו" לא חייב – לא מוסכם והמשנ"ב בעקרון פוסק להחמיר בכה"ג [באמת ידעתי תמיד שבגלל זה מחמירים בסוודר שמסתיים עם ריצרץ בלי צווארון]
טעם של המהרי"ק כ"ת כתב מדנפשיה שהוא לא כ"כ ברור בגדר וכל הציציות שלנו לא בנויות לעיטוף.
"יש שנתנו טעם נוסף בחולצות שלנו, בגלל הצווארון מקופל ושוכב על החולצה, ע"ע דרכי משה להלן שם ס"ק ח." – זה גם טעם שלא מוסכם והוא מובא כלימוד זכות, כלומר אם זה היה ד' כנפות מאחוריו לא נראה שהיו מצרפים את זה
אז בסך הכללי זה בנוי על כמה צירופים, מדוע להסתמך על זה בשאלה של דאורייתא באופן שאין טירחא גדולה לעגל?
למעשה נהגו לסמוך על כל אלו יחד ולהקל.
השאר תגובה