לתרומות לחץ כאן

כלים שאי אפשר להכשיר אותם לפסח ולכל השנה [חלק ב]

בס"ד

מאמרי השבוע עוסק בכלים שיש בעיה להכשירם, כהמשך למאמר בשבוע קודם שבה פתחנו בדיני כלי חרס, השבוע נתמקד בכלי זכוכית. מדוע יש הסוברים שאין צורה להכשיר כלי זכוכית? בעוד שלאחרים ניתן להשתמש באותה כלי זכוכית בין בחלבי ובין בבשרי בין לפסח ובין לכל השנה, ואין צורך בשום הכשרה? מה הם הטעמים במחלוקת זו? וכיצד מכריעים למעשה האשכנזים? וכיצד מכריעים הספרדים? האם יש בעיה לאשכנזי לשתות קפה בביתו של ספרדי? האם האיסור הוא רק בחמץ או גם בבשר וחלב? כיצד ניתן להכשיר כלי זכוכית גם לאשכנזים? ובאלו מצבים מתירים זאת? האם ניתן להשתמש בבקבוק ויסקי ריק בפסח? והאם גם לספרדים יש בכך בעיה? מה הדין כאשר לא היה שימוש בחמץ ודאי, אלא רק בחשש חמץ? האם יש הבדל בין שימוש בכוסות המיועדים לשתיה קרה וכוסות המיועדים לשתיה חמה? מה עושים כאשר נמצאים בבית חולים ואין אפשרות להשיג כוסות כשרים לפסח? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

כלים שאי אפשר להכשיר אותם לפסח ולכל השנה [חלק ב]

כלי חרס

במאמר שבוע שעבר עסקנו בכלי חרס המוזכרים בפירוש בגמרא שאי אפשר להכשיר אותם, ועמדנו על כך שנזכר בגמרא שתי סיבות שונות לחלוטין מדוע אי אפשר להגעיל אותם: א. כי בהגעלה במים רותחים טבעו של החרס שונה משאר החומרים בטבע, והוא אינו מוציא את מה שבלוע בו. ב. גם בליבון באש שחרס כן מוציא את מה שבלוע בו, כיון שהכשרתו עלולה לפגוע בכלי, חכמים אסרו להכשיר את הכלי כך, מחשש שמא הוא לא יבצע את ההכשרה בצורה נכונה וראויה.

השבוע נפתח משני חומרים נוספים כלי העשוי מקרן, או זכוכית, שהוזכרו בשולחן ערוך נידון האם הם כלולים בבעיות הנ"ל, ולאחר מכן נעבור לחומרים חדשים שהומצאו בשנים מאוחרות יותר, לאחר השולחן ערוך, ונפרט את דינם.

השיטה שאי אפשר להגעיל כלי זכוכית

השאלה המרכזית המעשית שנחלקו בה הראשונים הוא מה דינה של כלי זכוכית, רבינו יחיאל (הובאו דבריו בראשונים שיובאו להלן) סבר שאין שום אפשרות להכשיר כלי זכוכית, משתי סיבות: א. זכוכית מיוצרת מחול שהותך לחום גבוה מאד, ולכן דינו כחרס שאף הוא מיוצר מאדמה שהותכה בכבשן בחום גבוה מאד. ולשיטתו כל סוג של חול או אדמה שהותך בחום דינו ככלי חרס. ב. אף אם נקבל שכלי זכוכית אינו נחשב כלי חרס, וניתן להכשירו בהגעלה, עדיין אסור להגעילו כיון שכלי זכוכית נשבר בקלות כאשר מכניסים אותו לסיר רותח מלא בועות, ולכן יש חשש שהאדם לא יגעיל את כוס הזכוכית מחשש שמא תפקע ותשבר, והוא בכלל הגזירה שכלי שיש חשש שהוא יתקלקל ע"י ההגעלה אין אפשרות להגעילו. [להלן נדון בדין כלי זכוכית עמיד לחום].

למעשה כיון שכלי הזכוכית בימיהם לא היו עמידים לחום, לכאורה לא היה בעיה כלל, שהרי גם אם שתו או אכלו בכלי הזכוכית משקה או מאכל של חמץ, הרי זה היה קר, ומשכך אינו צריך הגעלה, אולם רבינו יחיאל כתב שהדרך להשרות לחם חם ביין בכוס לזמן רב, ובמקרה זה הכוס בולעת את טעמה של הלחם מדין כבוש כמבושל [משקה ששרה 24 שעות בכלי הטעם נכנס לכלי כאילו בישלוהו בכלי, וכן משקה חריף ששרה בכוס זמן מועט הטעם נכנס לכלי כאילו עבר תהליך של בישול].

השיטה שזכוכית אינה צריכה הגעלה

מאידך הראבי"ה (סי' תסד) נחלק עליו וסובר שכלי זכוכית אינו צריך כלל הגעלה, משום שהוא מיוצר מחומר חזק וחלק שאינו בולע כלל, ולכן גם אם בישלו בכלי זכוכית חמץ, בשר או חלב, או דברים אסורים, כלי הזכוכית אינו בולע כלל, ומותר להשתמש בו בלי שום הגעלה לפסח וכל השנה.

הראבי"ה מוכיח את דבריו משני מקורות: א. מדברי הגמרא  (פסחים עד:) לגבי לב שאינו בולע כיון שהוא חלק, ולכן אף זכוכית חלקה אינה בולעת. ב. מדברי אבות דרבי נתן (פרק מא נוסחא א) שביאר את מעלותיו של הזכוכית, ומנה בין השאר שאינו בולע ואינו פולט להיפך מתכונת כלי החרס.

ההכרעה למעשה

נחלקו הראשונים כיצד נוהגים למעשה: רבים מחכמי אשכנז [הגהות מיימוניות (חו"מ דפו' קושטא פ"ה הכ"ה); מרדכי (פסחים רמז תקעד); תרומת הדשן (ח"א סי' קלב); האגור (סי' תשלו); רבינו פרץ (הג' סמ"ק מ' רכב אות ה)] כתבו שהמנהג באשכנז להחמיר כרבינו יחיאל, וסברו שמסקנת הגמרא שגם לב שהוא חלק בולע, וכפי שכתבו תוס' (שם). ואילו הרשב"א (ח"א סי' רלג) הרא"ש (פסחים פ"ב סי' ח) הר"ן (פסחים ט. סוף דיבור הראשון) ורבינו ירוחם (נ"ה ח"ב מ.) פסקו כראבי"ה שכלי זכוכית אינו בולע ומשכך אינו צריך הכשר.

להלכה השולחן ערוך (או"ח סי' תנא סעיף כו) פסק כראבי"ה שכלי זכוכית אינו בולע ומשכך אינו צריך שום הכשרה, ואף כלי ששרו בו יין עם לחם חם, מותר להשתמש בו בפסח ללא שום הכשרה. ואילו הרמ"א פסק כרבינו יחיאל שכלי זכוכית בולע טעמים אסורים, ומאידך דינו ככלי חרס ואין אפשרות להכשירו.

אולם אף השולחן ערוך (שם סעיף כג) החמיר בכלי חרס המצופה בזכוכית, וסבר שלא מועיל לו שום צורה של הכשרה.

ומשכך נוצר הבדל תהומי ביחס לכלי זכוכית בין אשכנזים לעדות המזרח, בעוד שלאשכנזים כלי זכוכית בולעים ואם בלעו טעם אסור אין אפשרות להכשירם, לעדות המזרח כלי זכוכית אינם בולעים ומשכך אין שום צורך להכשיר אותם. ולכן ניתן להשתמש באותה כוס בין לקפה רותח, ובין למרק בשרי רותח, וגם כוס שהיו רגילים לאכול ממנו מרק חמץ רותח, ניתן להשתמש עימו בליל הסדר למרק כשר לפסח רותח ללא כל הכשרה. ואילו לאשכנזים הוא בולע טעמים ואין שום אפשרות להגעילו, ולכן חובה לקנות לפסח מערכת כלי זכוכית חדשים, וכן חובה לייחד כלים לבשרי וחלבי בנפרד.

אמנם יש מבני עדות המזרח שנהגו להחמיר בזה כאשכנזים (אור לציון ח"ג פ"י הי"ב), למנהגם כל האמור לדעת הרמ"א מתייחס אף אליהם.

כוס זכוכית המיועדת לשתיה חמה לכתחילה ובדיעבד

לאור הדברים הללו פסק המשנה ברורה (סי' תנא ס"ק קנד) שכוס זכוכית העומדת לשתיה קרה, אך לעיתים משתמשים בו גם לשתיה חמה, לכתחילה אסור להגעילו. אולם המשנה ברורה (סי' תנא ס"ק קנה ושעה"צ ס"ק קצד) הוסיף שבדיעבד אם רוב התשמיש בחמץ היה בצונן, והשתמש בו בפסח ברותח אינו אוסר.

לדוגמא כוס זכוכית שמשתמש בו כל השנה להכנת קפה, אולם מרכיבי הקפה – קפה סוכר וחלב – באופן עקרוני כשרים לפסח, אולם לעיתים נדירות הוא משתמש בכוס לקפה דגנים חם, או למרק המכיל עמילן חיטה.

כלי זכוכית המועדת לחמץ חם

אולם במקרה ומדובר בכלי זכוכית שעיקר יעוד הכלי היה לדברים רותחים, כגון קערת זכוכית שמערים עליו מאכלים רותחים שבחלקו חמץ, [ובפרט בבית שיש בו מיקרוגל שהדרך מחממים על כלי הזכוכית מאכלים או משקים שבחלקם הם חמץ, וזה נחשב כלי ראשון], כותב המשנה ברורה (סי' תנא ס"ק קנה) שגם בדיעבד אם השתמשו בפסח בכלי זה בדבר חם המאכל נאסר. אולם במקום שיש הפסד מרובה, כגון שהדבר הכשר לפסח החם שהוכנס לכלי הזכוכית היה יקר, או שהוא נצרך לסעודת החג, במקרה ועברו 24 שעות מהשימוש האחרון בחמץ, כותב המשנה ברורה שניתן להקל.

בקבוק זכוכית המיועדת לאכסון קר

יתירה מזו כותב המשנה ברורה (סי' תנא ס"ק קנה) שאף אם הדרך להשרות בכלי זה חמץ יותר מ24 שעות, לדוגמא בקבוק זכוכית שלעיתים הוא שומר בו משקאות חמץ כדוגמת ויסקי או בירה, או צנצנת זכוכית שהוא שומר בו לעיתים נוזלים שונים כדוגמת מרקים המכיל עמילן חיטה, אף אם מקפיד מאד שלא להכניס דבר חם לכלי, כיון שהחמץ נמצא בכלי יותר מ24 שעות, הכלי מקבל טעם חמץ, ואף בדיעבד אם השרה בו בפסח משקה יותר מ24 שעות, או השתמש בו במשקה חם בפסח, המשקה נאסר אף בדיעבד.

אמנם בציור זה שהחמץ רק שרה בכלי שהיה בו חמץ, במקרה ויש הפסד מרובה, לדוגמא כאשר השתמשו בכלי למשקה יקר שיוצר כשר לפסח, כתב המשנה ברורה (סי' תנא שעה"צ ס"ק קצז) שאפשר להקל בדיעבד כשנשרה בו חמץ יותר מ24 שעות.

כלי המיועד בקביעות לחמץ

אולם כל זה בדוקא בכלי המיועד לכלל המוצרים ולעיתים הוא משמש לדבר כשר לפסח, כגון יין, או מרק שאין בו חמץ, ולעיתים הוא משמש לבירה ויסקי או מרק עם עמילן, אך בכלי המיועד רק לחמץ כגון כלי זכוכית לאכסון בירה, דעת החיי אדם (כלל קכה סעיף כב) שדינו חמור יותר, שהרי רואים ששמרי הבירה נדבקים לזכוכית, ולכן לא מועיל הכשרה גם בדיעבד ובשעת הדחק.

בערוך השולחן (סי' תנא סעיף מט – נ) ביאר את הטעם שהחמירו כלים שאכסנו בהם שתיה חריפה של חמץ, כדוגמת ויסקי, שהרי אנחנו רואים בחוש שנשאר בו ריח של שתיה חריפה, וכתב שלדעת השולחן ערוך למנהג עדות המזרח יש צורך להכשיר את הכלי, וראה להלן כיצד, ואילו לדעת הרמ"א למנהג האשכנזים לא יועיל לו שום דבר. וכן כתב האור לציון (ח"ג פ"י תשובה יב).

הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"א סי' קנא ד"ה ובדבר הבוטילקעס) כתב, שהסיבה לכך היא משום שקשה מאד לנקותם, ולכן אף שאנחנו רואים שזה נקי גזרו שלא יועיל בזה ניקוי. ולכן הורה שאם הדרך תמיד לאכסן בכלים אלו בירה או שתיה חריפה לא מועיל שום הכשר, אולם בכלי שהדבר לאכסן בו דברים שונים, אלא שלעיתים אכסנו בו בירה או משקה חמץ אחר במשך 24 שעות או שתיה חריפה אף לזמן קצר, יש צורך בהכשר, אולם ניתן להכשירו כדלהלן.

והביא הגר"מ פיינשטיין שיש מקומות נהגו להחמיר שלא להכשירם, אך במקומו נהוג להכשירם.

כאשר יש רק חשש חמץ

הגר"מ פיינשטיין כתב שכל זה כאשר בודאי השתמשו בכלי במרכיבי חמץ, אולם באופן שלא ידוע שהשתמשו בכלי לחמץ, כגון כוס המיועד לקפה ותה, ובבית שלא משתמשים בקפה דגנים ולא שותים מרקים בכוס, ומשמשים בו רק לקפה שוקו ותה וכדומה, וגם לא מקובל בבית לטבול לחם או ביסקוויט בשתיה. אלא שאין כשרות לפסח על מרכיבי השתיה חמה ששותה כל השנה, והוא חושש שמא במהלך השנה היה פעם מרכיב חמץ באחד המוצרים ובפרט למשל בממתיק, וכדומה. במקרה זה כותב האגרות משה (או"ח ח"א סי' קנא ד"ה ובדבר הבוטילקעס) שאף שהשתמשו במוצרים שיש חשש שהם חמץ בחם ניתן להכשירו כדלהלן.

במקרה ואין כוסות אחרים

במקרה ואין אפשרות להשיג כוסות אחרים, כתב המשנה ברורה (סי' תנא ס"ק קנו שעה"צ ס"ק רא) שאם השתמשו בכוסות בחמץ חם ניתן להקל ולהגעיל את הכוסות ולהשתמש בו בפסח. אולם במקרה והשתמשו בכוסות שלא מצוי שהשתמשו בהם בחמץ חם, ניתן להקל ואף להכשירם ע"י מילוי הכוסות במים 24 שעות, והחלפת המים, ומילוי הכוס שוב, 3 פעמים.

דוגמא מצויה שאשכנזי מתארח אצל ספרדי, והלה רוצה כוס שתיה חמה, ואין במקום חד פעמי או כוס שלא חיממו בו חמץ או בשרי, ואין אפשרות כרגע להשיג כוס אחרת, ניתן להגעיל את הכוס, ולהשתמש בו, כלומר למלא סיר עם מים מבעבעים ולהטביל בו את הכוס לשניה אחת ומיד להוציאו, ואז אפשר להשתמש מיד בכוס.

דוגמא נוספת אדם שנמצא בבית חולים או במקום שאין אפשרות להשיג כוסות חדשים ויש לו רק כוסות ישנים, הוא יכול להכשירם כנ"ל.

אולם כתב המשנה ברורה כי במקרה ויש אפשרות לרכוש כוסות חדשים על בני אשכנז לרכוש כוסות חדשים ולא להכשיר את הכוסות בצורות הנ"ל.

צורת הכשר הכלי

באופן שהמנהג להכשיר, צורת ההכשרה היא או בהגעלה במקרה והכלי עמיד להגעלה, או שמשרים את הכלי במים קרים למשך 24 שעות, ולאחר 24 שעות מחליפים את המים ומשרים אותו שוב במים קרים 24 שעות, ולאחר 24 שעות חוזר על הפעולה פעם שלישית, ולאחר שלשה פעמים של 24 שעות כל פעם הכלי מוכשר, ויש צורך המים יהיו 24 שעות בכלי ברצף, אולם אין צורך ששלשת ההשריות יהיו ברצף יום אחרי יום.

הגעלה או עירוי בדיעבד

אמנם כל הדינים הללו הם לכתחילה, אך באופן שהגעילו את כלי הזכוכית, והשתמשו בו בפסח בחם, אף שלכתחילה אין לעשות כן, בדיעבד המאכל אינו נאסר.

וכן במקרה ולא השתמשו בכלי בחמין, אלא רק היה בכלי חמץ יותר מ24 שעות, ומילאו את כלי הזכוכית במים למשך 24 שעות, ושפכו את המים וחזרו על פעולה זו 3 פעמים, אף שהימים לא היו רצופים, ואח"כ הניחו בו משקה הכשר לפסח, המשקה נשאר כשר לפסח.

בקבוק צר

אמנם המשנה ברורה (סי' תנא ס"ק קנו) כתב שכלי שפיו צר ולא ניתן להכניס את ידו לנקותו, אסור להשתמש בו בפסח, משום שאינו מתנקה היטב. ודין זה אמור לכל הדעות. אמנם בימינו שיש מנקה בקבוקים סבון כלים ואמצעים אחרים, במקרה ואכן הבקבוק מבריק וניכר שלא נשאר בו שום חמץ, אין בכך בעיה, אמנם יש מקרים שבו יש כתמי לכלוך שדבקים לצדדי הבקבוק ולא ניתן לנקותם, ובפרט בדברים המשמשים לשתיה חמה, וביותר הדבר מצוי בתבניות זכוכית לבישול או אפיה, ובמקרה זה בודאי שאסור להשתמש בהם בפסח.

בשרי וחלבי

הסכמת פוסקי זמנינו (שמלת חיים סי' יב; מנחת יצחק ח"ט סי' עה; שבט הלוי ח"ג סי' מב; תשובות והנהגות ח"א סי' תלב) שלדעת האשכנזים יש להחמיר אף לגבי בשר וחלב, ויש לייחד כלים נפרדים וכן המנהג אצל אשכנזים. אך יש שהקלו בבשר וחלב (שרידי אש ח"א סי' מה), וכן בדברי הכותבים שהמנהג לייחד כתבו צדדים להקל יותר בבשר וחלב. אולם לדעת הספרדים שכלי זכוכית אינו בולע לגבי חמץ, הוא הדין לגבי בשר וחלב, ולכן אין נוהגים לייחד כוסות נפרדים לבשרי וחלבי.

וכן דעת המנחת יצחק (ח"א סי' פו) שבשאר איסורים ניתן להגעיל כלי זכוכית, ודוקא בפסח החמירו.

וכאשר אדם מתארח אצל יהודי ספרדי, והוא מכבד אותו בקפה בכוס זכוכית, ובמקרה ודרכו לאכול בקביעות מרק בבשרי בכוס זו, או שהוא נוהג לצקת ממרק בשרי בעזרת הכוס לתוך קערה, יש להמנע מלהשתמש בכוס זה. אולם אם הדבר קורה רק לעיתים נדירות, ובאופן נורמלי הכוס משמש רק לשתיה חמה חלבית או שתיה פרוה. במקרה זה לכתחילה כאשר בעל הבית רוצה לכבד אורח אשכנזי בשתיה חמה ראוי שיעשה זאת בכוס חד פעמי, או בכוס שברור שלא השתמשו בו לבשרי, וכדרך שבית הלל ובית שמאי לא נמנעו מלשאת נשים אלו מאלו, אולם במקרה ובית שמאי יבמו צרת ערוה, אשר לדעת בית שמאי קיימו מצוה חשובה, והילדים כשרים, ואילו לדעת בית הלל היה בכך איסור והילדים ממזרים, היו בית שמאי מודיעים לבית הלל שימנעו משידוך זה כיון שלדעתכם יש בכך איסור. אולם בדיעבד לאחר שהכין את השתיה, אפשר להקל כאשר לא היה שימוש בשרי ב24 שעות האחרונות.

בשבוע הבא נשלים את סדרת המאמרים של כלים שיש בעיה להכשירם, ונעסוק בהכשרת זכוכית עמידה לחום כגון דורלקס פיירקס כלי חרסינה – פורצלן, כלי פלסטיק, כלי קרן, ועוד.

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.