שום ובצל מיובשים שעבר עליהם לילה

שאלה:

מוכרים אצלנו תבלינים, שום מיובש ובצל מיובש. לפי התווית לא מעורב בזה שום דבר נוסף. אין בזה חשש ללינת לילה?

תשובה:

לגבי אבקת שום רבים מקילים כמובא בס' שמירת הגוף והנפש, לגבי חתיכות שום ובצל מיובש, אם יש לזה הכשר מהודר, אני מניח שהם כותשים יחד עם השום גם קצת קליפות, וזאת על פי מה שכתבו אחרונים [ראה הגהות יעב”ץ נדה יז א וערוך לנר שם] שכאשר נותנים מקליפות בתוך הבצל או השום מותר להלינם בלילה.

מקורות:

בשו"ת שו"ת יביע אומר חלק ב – יורה דעה סימן ז האריך בזה והבאתי כאן את עיקרי דבריו הנוגעים לענין: (א) בגמרא נדה (יז) אמר רשב"י ה' דברים הן שהעושה אותם מתחייב בנפשו ודמו בראשו, האוכל שום קלוף, ובצל קלוף, וביצה קלופה, והשותה משקים מזוגים, שעבר עליהם הלילה, והלן בבית הקברות, והנוטל צפרניו וזורקן לרה"ר, והמקיז דם ומשמש מיטתו. ע"כ. ופרש"י, שעבר עליהן הלילה, אכולהו קאי אשום ובצל ומשקים. ע"כ. וכן הוא במסכת ד"א רבה (ר"פ יא), האוכל שום קלוף וביצה קלופה ובצל קלוף שלנה עליהם לילה. ע"ש. ומוכח להדיא כפרש"י הנ"ל. וכ"כ בס' שמחת יהודה למהר"י נג'אר במס' ד"א (שם). וראיתי להגאון בעל זבחי צדק (סי' קטז ס"ק סא), שהביא דברי הגמרא הנ"ל. וכ' להקשות מזה על מנהגם שמניחים בסלאטה /בסלט/ שום קלוף ועובר עליהם הלילה. וכן כובשים ירקות ומניחים בהם שומים ונשארים כמה חדשים בצנצנת. ופי' חו"ר הישיבה שיתכן שלא אסרו אלא כשהם לבדם, אבל ע"י תערובת לית לן בה. ועוד יתכן שסמכו עמ"ש הרש"ל ביש"ש (פ"ח דחולין סי' יב), שכל מה שהזהירו חז"ל משום רוח רעה, כולם לא שכיחי האידנא. וכיו"ב כ' התוס' יומא (עז:) גבי רו"ר דשיבתא. ומש"ה אין העולם נזהרים בשום ובצל קלופים. ע"כ. והנה יותר הי"ל להעיר מדברי הגמ"ר (פ' המוציא יין), שכ' בזה"ל: ומביצה קלופה ששאלת אמאי לא חיישינן לרוח רעה, יפה כתבתם דדילמא לא שכיח בינינו. א"נ כתבי הקדש שעליהן מצילין. ושלום. העני מאיר. עכ"ל. הנה מבואר שיש לסמוך ג"כ על הטעם שאין הרו"ר הזאת מצויה בינינו. וכד' רש"ל. ואף על פי שכ' זה בלשון דילמא, לאו משום דלא פסיקא ליה אלא דרך ענוה היא. וכמ"ש בעלי הכללים שאע"פ שהפו' כותבים בל' אפשר, הוא רק דרך ענוה ואינו ספק. וכמו שהאריך בזה השד"ח כללי הפוסקים (ר"ס טז). ע"ש. [אכן התוס' והרא"ש (ביצה יד) ס"ל שרו"ר זו נוהגת אף בזה"ז. ע"ש]. ועמש"כ בס"ד בשו"ת יביע אומר ח"א (חיו"ד סי' ט אות א – ב). ע"ש.

(ד) והנה הרבנים המגיהים בזבחי צדק (ס"ק סא) הנ"ל, הוסיפו, שהסמ"ק ג"כ כ' לחלק שאם מעורב בשומים הקלופים מעט לחם שפיר דמי. א"נ אם משימים קליפת השום לתוכם. וזה כמ"ש הרהמ"ח בשם חו"ר הישיבה, שלא אסרו אלא כשהם לבד בלא תערובת. ושוב הביאו מ"ש בשו"ת בית שלמה (חיו"ד סי' קפט), שנשאל בביצים קלופים, אם יש להתיר משום שהם עדיין חיים, ולא אמרו בש"ס להחמיר אלא במבושלת. והשיב, דאדרבה ממנהג העולם ראיה להיפך שמבשלים בצלים ומניחים למחר, ש"מ דהסכנה רק כשהן חיין, ולא במבושלים. ע"ש. ויש להוסיף עוד מ"ש בשו"ת שדה הארץ ח"ג (חאו"ח ס"ס יח), שלא ידוך השומים מע"ש אא"כ יתנם תוך החומץ משום סכנה. וכן עמא דבר. ואפשר דמ"ש בש"ס דהויא סכנה, היינו דוקא בלי שום תערובת, משא"כ ע"י תערובת דשפיר דמי. וע"ז סמכו העולם בכמה מיני מאכל שנותנים בהם שומים, ונשארים לימים הרבה. ומיהו מי יוכל להורות חילוק בזה כיון שלא הובא בספרי הקדש, וחמירא סכנתא מאיסורא. ועל מנהג העולם י"ל שומר פתאים ה'. עכת"ד. ואילו היה רואה הרב ז"ל דברי הסמ"ק שמחלק כן בהדיא, בודאי שהיה סומך ע"ז, להקל ע"י תערובת. ומה גם שיש לנו דעת הגמ"ר ורש"ל שאין הרו"ר הזאת מצויה בינינו. ואף על פי שהתוס' והרא"ש חולקים בזה, מ"מ מספיקא לא נפקא. והו"ל ס"ס שמא אין הרו"ר הזאת מצויה בזה"ז כלל. ושמא יש להקל עכ"פ ע"י תערובת. וכבר רמזתי לעיל דבסכנה סגוליית שפיר סמכינן על ס"ס. ומ"ש ה' שדה הארץ דמה שנהגו להקל בזה, י"ל שומר פתאים ה', הנה למי שיודע הענין לא שייך בו שומר פתאים ה'. וכמ"ש בשו"ת פרי השדה ח"ג (סי' קנט אות ב). ובשו"ת יוסף אומץ (סי' לז סוף אות א). ובזב"צ (סי' קטז ס"ק עז). ע"ש. ולדברינו א"ש.

(ה) ותבט עיני בשו"ת יד מאיר (סי' יט), שכ' להעיר כי הפוסקים השמיטו ד"ז, הרמב"ם והטור והש"ע. זולת הפר"ח שהביאו. וכבר התפלא ע"ז הגרי"ב בס' קשות מיושב באומר השכחה. ובעינינו ראינו שהעולם אין נזהרים בזה. ובכדי שלא לשוויי כ"ע לטועים, אמינא דבודאי סמכו על זה שהשמיטוהו הפוס' והטוש"ע וכו'. ומכיון דהתוס' חולין (קז:) כ' בשם ר"ת, להוכיח שאין רו"ר דשיבתא מצוי בינינו, ממה שאין אנו נזהרין מליתן פת לתינוק בלי הדחת ידים. ה"ה בזה שיש לנו להוכיח שאין הרו"ר דשום ובצל וביצה קלופים מצוי בינינו, ממה שאין נזהרים בזה. ומש"ה א"ש מה שהשמיטוהו הפו' ז"ל, ויפה מנהגן של ישראל, וישראל עושה חיל. ומי שבא לחוש לזה מחמת שנזכר בש"ס, עכ"פ מותר לאכלם ע"י ביטול ברוב. ואין בזה משום אין מבטלין איסור לכתחלה, שהאיסור הוא רק הסכנה בלבד. ולפ"ז יש ליישב הקו' מההיא דביצה (טו:), ושוין בדג וביצה שעליו שהם ב' תבשילין. והרי הביצה שטחו על הדג עבר עליה הלילה ואסורה. ולפמ"ש א"ש שהרי הביצה ראויה לאכילה עם הדג כי בעת האכילה נתערבו יחד. עכת"ד. ולפע"ד אם איתא שיש לחוש בזה, לא מהני לבטל הביצה שעבר עליה הלילה ברוב ביצים. ובעינן ס'. ולא דמי לההיא דביצה (טו:) שכבר נתבטלה הביצה בעודה היתר, וכל שאינה לבדה אלא ע"י תערובת, אינה בכלל אזהרת חז"ל. וכמ"ש הסמ"ק, והשד"ה (בראש דבריו), והזב"צ =והזבחי צדק= אולם אפשר שיש מקום לסמוך עמ"ש בראש דבריו, שאין הרו"ר הזאת מצויה בינינו, וכמ"ש ג"כ הגמ"ר וסיעתו. וכן ראיתי בשו"ת שם אריה (חיו"ד סי' כז). דל"ז ע"ד. ע"ש. וע"ע להגאון האדר"ת בקונט' עובר אורח (סי' ד) הנ"ל, שכ', שהשיב לשואלו דבר בענין ביצים טרופות (שעבר עליהם הלילה), והתיר בפשיטות עפ"ד הגמ"ר הנ"ל. ואח"ז ראה בשו"ת בית שלמה שאוסר אפילו בדיעבד, ולא זכר מהגמ"ר. אך מהתוס' שבת (קמא) ל"מ כד' הגמ"ר. ע"ש. עכת"ד. וע"ע בשו"ת זכר יהוסף (סי' רט). וכן מצאתי עוד בשו"ת פרי השדה ח"ג (סי' סא אות ב) שכ', דה"ט דהפוסקים והטוש"ע שלא הביאו ההיא דאמרי' (נדה יז) דביצה קלופה אסורה בעבר עליה הלילה, אולי מפני שידעו הפוסקים שעכשיו אין בהם משום סכנה. ולכן השמיטו ד"ז. ועכ"פ נראה דבביצה שנשברה ליכא שום חששא, דכה"ג ביצה שבורה מקריא ולא קלופה. עכת"ד. וע"ע שו"ת בית דוד אשכנזי (ס"ס מא).

(ט) ועינא דשפיר חזי לה' בן איש חי ש"ב (פר' פינחס אות יד), שכ', לא יאכל שום ובצל שעבר עליהם הלילה אחר שנקלפו. ואם נשאר בהם מעט מקליפתם מותר. והיינו דוקא אם הם לבדם אבל אם מעורבין עם שאר אוכלים הן בבישול הן בכבוש אפי' קלופים לגמרי מותר. וכן עמא דבר. וצריך להזהיר אנשי עירנו בשומים הבאים מערי פרס שהם קלופים לגמרי. ע"כ. ומבואר שאינו סומך ע"ד הגמ"ר ורש"ל שכ' שאין הרו"ר =הרוח רעה= הזאת מצויה בינינו. אולם אנשים רבים מיראי ה' נוהגים לאכול מן השומים הבאים מערי פרס בסעודות מצוה כנודע. וכן שמעתי באומרים לי שיש קולפים בצלים ועושים מהם כבושים. ונ"ל שסומכים ע"ד הגמ"ר וסיעתו. ואין למחות בידם. וכבר העידו כמה רבנים שנהגו להקל בזה, וכנ"ל בשם האדר"ת, וה' יד מאיר, וה' שדה הארץ. ומ"מ יש לערב בתוכם עוד דברים אחרים, או להשאיר מעט מעיקרם, דהיינו השער שבראש השום והבצל, או מעט קליפות, דש"ד. וכמ"ש בנדה (יז). ע"ש. וע"ע להגר"ז בש"ע (ה' שמירת גוף ונפש אות ז). ובס' לקט יושר חיו"ד (עמוד ו). ע"ש. ועכ"פ בדיעבד מיהא אין להחמיר, וכ"ש כשיש הפסד מרובה, שהתורה חסה על ממונן של ישראל. (חולין מט:). וכמו כן בביצים קלופות אין להחמיר בדיעבד, וביחוד כשיש הפסד מרובה. אבל לכתחלה בודאי שאין להקל בזה אלא ע"י תערובת. אולם בנ"ד שאין הבצל ראוי לאכילה מחמת שנתייבש ע"י המכונה, נראה שאפשר לסמוך להקל אף לכתחלה.