שאלה:
בס"ד
עדים שהעידו על אחד שחיב מיתה דינא הוא דיד העדים תהיה בו בראשונה.האם ד"ז הוא גם כאשר הם כהנים ואסור להם ליטמא למת [אמנם בסקילה אפשר להרגו בלי שהם יטמאו אבל בשאר מיתות ב"ד לכאורה זה ל"ש
תשובה:
ראיתי בשם הגר"ד לנדו שליט"א שהוכיח שאכן מקיימים מצותם, מהמובא בשמואל ב פרק כג פסוק כ:
ובניהו בן יהוידע בן איש חי חיל רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אראל מואב והוא ירד והכה את האריה הארי בתוך הבאר ביום השלג:
וברד"ק שם:
את שני אריאל מואב – כתרגומו ית תרין רברבי מואב והיא מלה מורכבת מן ארי ומן אל וארי יש לו גבורה ואל הוא לשון חוזק ואעפ"י שהיה בניהו כהן ואסור להטמא למתים להלחם באויבי ה' הוא מצוה כשצוה הקדוש ברוך הוא להלחם בשבעה גוים ובשאר האומות המצרות לישראל לא חלק בין כהנים לישראל וכן צוה להיות כהן משוח מלחמה ולהכנס עם ישראל למלחמה והנה פנחס טמא עצמו למצוה כשהרג זמרי וכזבי וכן הלך למלחמת מדין עם ישראל:
בס"ד
הוכחה נפלאה. אמנם מ"מ משם יש רק הוכחה רק שכך הוא הדין של מצות מלחמה. אך אין מזה הוכחה גמורה שגם במצות מיתת ב"ד שעל ידי "יד העדים" הותרו לעבור על איסור זה של טומאת כהנים.
וגם מה שכתב הרד"ק שכן גם היה אצל פנחס שהרג את זמרי. עיין בד"ז ריש פרשת פנחס דפליג על זה, שמק' איך הותר לפנחס ליטמא לו ומת' שרק עשאו גוסס הרי דס"ל שבאמת אין היתר לכהן ליטמא אפילו בשביל קיום מצוה כזו. [ועיין גם ב"טעמא דקרא" להגרח"ק זצ"ל סוף פרשת בלק שפשוט לו שאם פנחס כבר נתכהן היה אסור לו ליטמא לזימרי, מכיון ששם בבועל ארמית אין זו מ"ע גמורה אלא רק מעלה של קנאין פוגעין בו וזה לא יכול לדחות ל"ת של טומאת כהנים]
אה"נ, אבל מכל מקום למדנו שמצוה דוחה, וזה מעניין.
השאר תגובה