שאלה:
שלום
לפני כמה חדשים למדתי עם חברותא והיית לנו קושיא על איזה תוס' ושאלנו רב והוא לא ידע, ואחרי זה הרב התקשר אליי ואמר לי תירוץ וביקש ממני להעביר את זה לחברותא. האמת שהתעכבתי עם זה וכבר די שכחתי את התירוץ… אמרתי לרב שבע"ה אני אומר לחבר, ועוד לא אמרתי. האם זה נחשב כנדר?
שאלה כללית האם אפשר לסמוך על מה שאומרים ביוהכ כל נדרי די נינדר וכו כדאיתא לכאורה בנדרים כג ב. וכל ששכח התנאי בשעת הנדר יתבטל הנדר?
תודה רבה
תשובה:
זה לא נדר.
לגבי עצם שאלתך, נהגו שלא לסמוך על ההתרה לגבי נדרים ממש. ראה שו”ת מהר”י ויל סי’ ב שלא ראינו לרבנן קשישאי שסמכו על המודעא, וכ”כ בשו”ת מהרי”ט ח”א סי’ נג ומשום הטעם האמור. בערוך השולחן סי’ ריא סעי’ י החמיר בזה עוד יותר, ואמר שמודעא מועילה רק כשהיא נאמרת על פי החלטת אדם פרטי,] אבל אמירת כל נדרי או כל דבר שאדם עושה ציבורי אינה מועילה, משום שגדר המודעא היא שאחרי שאדם גילה דעתו שאינו מעונין בקיומו של הנדר נחשב כל נדר כנדרי שגגות ואינו כלום. אבל אם אמר את המודעא כחלק ממנה מקובל ללא כונה יתירה, אין בכך כדי לגלות על דעתו ואפילו בדיעבד גדול אינו רשאי לסמוך עליה. על כך שלענין מנהג טוב ניתן לסמוך על כך, ראה שלמת חיים לגרח”י זוננפלד סי’ תסז.
כמו כן, החמירו חכמי הדורות שלא יסמכו על מודעה זו כדי שלא יבואו להקל ראש בנדרים. ראה שו”ע ונו”כ סי’ ריא סעי’ ב.
הרב אוירבעך במנחת שלמה(צא.כ) כתב שניתן לסמוך גם שאמר לעשות דבר מצווה ולא התכוון לנדר
השאר תגובה