שאלה:
שלום,
האם מותר לסייע בביגוד ובמזון לפליטי המלחמה כשידוע שרובם הכמעט מוחלט לא יהודים (על ידי תרומה לארגון פולני שמסייע לפליטים, אין הכוונה לפליטים שבאים לישראל שכנראה חלק גדול מהם יהודים) או שזה אסור משום "לא תחנם"?
תשובה:
האמת שקצת תמהני על כבודו… יש כל כך הרבה אירגונים יהודיים דתיים שעושים את אותן פעולות בדיוק ובמסירות נפש מצילים יהודים שם ומסייעים להם, למה לתת לאירגון פולני של גויים שאינני יודע מי ומה וזה כרוך בלא תחנם, כאשר אפשר לעזור באותו סכום בדיוק לאחינו בית ישראל הנתונים בצרה זו? דמי אחינו קוראים אלינו…
שנשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות.
מקורות:
שו"ת בית יהודה חלק יורה דעה סימן ד
נשאלתי אם מותר ליתן אוכלין ומשקין לעניי עכו"ם המחזרי' על הפתחי*ם בשנת הרעב והם קרובים למות דכשמפרנסן הוא מחיה אותן בידים אם מותר להחיותן מן הדין או לאו.
תשובה בס"ד איתא בפ"ב דע"ז דף כ"ו תני רבי אבהו קמיה דר' יוחנן העכו"ם ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין ואיכא למידק בהך איסור העלאה אם הוא מדאורייתא או דוקא מדרבנן דמן התורה מותר להצילן ולהעלותן ולפי הנרא' דאין איסור ההעלאה אלא מדרבנן דומיא דרועי בהמה דקה דתני דאין איסורן אלא מדרבנן כמ"ש התוספות משום דלא פסילי אלא דרבנן עשו חיזוק לדבריהם כדי שיתנו לב לשוב וב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ע"כ וכן נרא' מסוגיין דלעיל דקאמ' סבר רב יוסף למימר הא דתניא העכו"ם ורועי בהמה וכו' אסוקי בשכר שרי משום איבה א"ל אביי יכול לומר לו קאי ברי אאיגרא וכו' ואי הוי איסור העלאה לעכו"ם מדאוריית' היכי בעי רב יוסף למשרי בשכר משום איבה וכן לאביי דוקא בדמצי לאישתמוטי הא ודאי באיסור תורה לא שרינן כלל משום איבה וכמ"ש התו' ד"ה סבר רב יוסף וכו' יע"ש ומה שהתירו הפוסקים ז"ל בזמן הזה לישא וליתן עם העכו"ם לפני אידיהן משום איבה התם נמי אין האיסור אלא מדרבנן כמו שמבואר בחידושי הר"ן ז"ל על הרי"ף זלה"ה רפ"ק דע"ז יע"ש.
אלא דלכאורה קשיא מדברי התוספו' ספ"ק דף ק' ד"ה ר"יהו =רבי יהודה= אומר דברים ככתבן וז"ל וא"ת למאן דאסר וכי לית ליה ההיא דמפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום וי"ל דדרכי שלום אין זו מתנת חנם וא"ת למאן דשרי וכי לית ליה ההיא דהעכו"ם ורועי בהמה דקה לא מעלין וכו' וי"ל דקרא מיירי שאינו מחיה באותה מתנה כי אף אם לא יתן לו כלום לא ימות ול"ד להעלאה מן הבור שהוא קרוב למיתה ואם מעלהו ומצא מגדל בן לע"ז ע"כ דפשיטו' דבריהם מוכיחין דאיסור העלאה הוא מדאוריי' ואחר העיון י"ל ולבאר אגב דבריהם דמעיקרא הקשו לר"י כיון דמדאוריי' אסור מתנת חנם לעכו"ם היכי שרו רבנן לפרנסן משום דרכי שלום ותירצו דקרא לא אסר אלא מתנת חנם דהיינו שאין טעם באותה נתינה אבל אם נותן מחמת חשש איבה דהיינו מפני דרכי שלום אין זה בחנם דאף על גב דקרא אחרינא קאמר או מכור לעכו"ם דמשמע דאין היתר אלא במכירה מ"מ ההיא חששא דאיבה הויא הנאה דשויא זוזי וחשיב כאלו קביל מניה שום דבר והו"ל כמוכרו לו. וחזרו והקשו לר"מ דמשמע להו להתוספות דמותרת מתנת חנם אפי' מדרבנן אלמא דמותר להחיותו מהא דאמרי' עכו"ם אסור להעלותן א"כ כי היכי דהתם אסרו רבנן להחיותן ולההנותן הכי נמי במתנה דבשלמא לר"י ל"ק הך דמפרנסין אהך דאין מעלין דכולא מלתא תליא באיבה והתם דגבי העלאה דמצי לאישתמוטי כדקאמרינן דקאי ברי אאיגרא אין מעלין וגבי פרנסה היכא דלא מצי לאישתמוטי דהויא איבה מפרנסין דהיינו הא דקאמרינן מפני דרכי שלום אלא לר"מ קשיא ותירצו דקרא דמתנת חנם מיירי באופן שלא ימות ובהך גוונא לא אסרו רבנן אבל בהעלאה מן הבור דקרוב למיתה ונמצא מגדל בן לעכו"ם אסרו רבנן ואעפ"כ הך דמפרנסין עניי עכו"ם כו' איירי אפי' באופן שאם אינו מפרנסן ימותו דהא תלי טעמא משום דרכי שלום וכיון דלא מצי לאישתמוטי אפי' בהעלאה מן הבור הוה מותר וזה לכ"ע אלא דבדמצי לאישתמוטי לר"מ יכול לפרנס ולר"י אסור כיון דליכא איבה הויא מתנת חנם וק"ל כר"י כמו שפסקו הפוסקים ז"ל.
וא"ת דמ"ש לר"י בליכא איבה דאסור מדאורייתא מתנת חנם ובהעלאה מן הבור שרי מדאורייתא ואדרבא איפכא מסתברא דבמתנה שאינו מחייהו הי"ל להתיר ובהעלאה שהוא מחייהו הו"ל לאסור דמדר"מ במידי דרבנן נשמע לר"י במידי דאורייתא ושמא י"ל דבמתנה דאיכא תרתי שמפסיד עצמו וגם מהני העכו"ם אסרה תורה אבל בהעלאה מן הבור דאין הישראל מפסיד כלום כה"ג לא אסור אלא מדרבנן ומעתה דהובאנו דהעלא' שריא מדאורייתא א"כ מוכרחין אנו לפרש דמ"ש התוס' שם ד"ה ולא מורידין וכו' וז"ל ואע"פי שסתם עכו"ם עע"ז =עובדי עבודה זרה= ועוברין על ז' מצות מ"מ אין מורידין דרבינהו בקרא להיתירא דכתיב והיו לך למס ועבדוך ע"כ דר"ל דאסור להוריד מדאוריית' כיון דרבינהו קרא להתירא להניחם למס ועבודה א"כ קיימי באיסור דאף על גב דבהעלאה הרשות בידו אם ירצה אינו מעלהו מן הבור מ"מ הורדה בידי' אסור דאין לומר דפי' אין מורידין היינו דאינו מחוייב להוריד כהבנת מרן הב"י טור י"ד סי' קנ"ח יע"ש דא"כ למאי איצטריכו התוס' להביא ראיה מהכתוב דאין חיוב להוריד הא פשיטא דאתיא במכ"ש מהעלאה דאם ההעלאה מותרת ויכול להעלות כ"ש דאין חיוב להוריד אלא מוכרח לומר דאסור להוריד כפשט הלשון דאין מורידין וכן נראה מדבריהם בפ' השוכר את הפועל' דף ס"ד ע"ב ד"ה איזהו גר תושב וכו' יע"ש לשונם אין להאריך וכפי השעה נלע"ד כונתם דמשמע להו מדמסקי' כי תניא ההיא להחיותו משמע דוקא בחיוב להחיותו הוא דחלוק גר תושב מעכו"ם דעלמא דאלו שלא להמיתו בידים אפי' עכו"ם דעלמא אסור וע"ז הקשו דבן נח נהרג אם עבר על אחת מז' מצות ומתרצי' דכל זה שלא נידון בב"ד אינו חייב מיתה דהא אמרינן העכו"ם אין מורידין ואם כן משמע דאסור להוריד דאי אמרת דיכול להוריד כדברי הב"י אכתי קשיא דמאי מסקי להחיותו דמשמע דלהמיתו זה וזה שוין הא שפיר חלוקין הם דבעכו"ם יש רשות בידינו להוריד או לאו משא"כ בגר תושב דאסור להוריד ומאי איריא להחיותו דנקט דהיי' כגון לפרנסו או להצילו מן הבור וכיוצא אלא ודאי פשוט דאסו' להוריד וכדמוכח מהתוס' בפ"ק דף ד' ע"ב ד"ה ש"מ לאו אורח ארעא כו' ועיין בט"ז ובאורח מישור שסביב הדרכי משה וכל זה לדעת התוס' אבל מלשון הרמב"ם ז"ל רפ"י מה' ע"ז משמע דבין איסור העלאה בין איסור הורד' שניהם אסורין מדאוריי' שכ"כ וז"ל ואסו' לרחם עליהם שנא' ולא תחונם לפיכך אם עכו"ם עע"ז אובד או טובע בנהר לא יעלנו ראהו נטוי למו' לא יצילנו אבל לאבדו בידו או לדחפו לבור וכיוצ' בזה אסור מפני שאינו עושה עמנו מלחמה עכ"ל ולפי זה אף על גב דהתירו משום איבה בדלא מצו לאישתמוטי ס"ל להרמב"ם ז"ל דאי איכא איבה איכא חשש סכנה לישראל ולפיכך נתיר לו אפי' בדאיכא איסורא דאוריי' ולא תקשי לשיטה זו מדין רועי בהמה דקה דבחדא מחתה תני להו וקאמר לא מעלין דמשמע איסורן שוה דאה"נ לדעת הרמב"ם גם ברועים אין מעלין מדאורייתא דהא כתב בפ"ד מהל' רוצח וז"ל אבל העכו"ם וכו' ורועי בהמה דקה וכו' ואסור להצילן אם נטו למות כו' שנא' לא תעמוד על דם רעך ואין זה רעך ע"כ משמע דגם הרועים מדאורייתא אין מעלין ואי משום קושית התו' הא הרב ז"ל מחלק באופן אחר שם בסמוך וז"ל בד"א בישראל בעל עביר' והעומד ברשעו ושונה בו תמיד כגון רועי בהמה דקה שפקרו בגזל והם הולכין כו' וע"ש בב"מ דרבינו מחלק חוץ מהתוס' וכמ"ש הב"י בי"ד ס"ס קנ"ח ודלא כהש"ך ס"ק ג' דלא דק לענ"ד וכן מצאתי להרב בעל אורח מישור שהשיג עליו כמ"ש יע"ש.
העולה בידינו לפסק הלכה דבין להתו' בין להרמב"ם ז"ל אסור להעלות העכו"ם מן הבור והה"נ לפרנס ענייהם בדליכא איבה אסור מדאורייתא לכ"ע משום מתנת חנם אלא דיש לחקור בעכו"ם שבזמן הזה שאינם עע"ז אע"פי שאינם מקיימין הז' מצות אם הם בכלל זה ולפי הנראה מפלוגתא דר"מ ורבנן בפ' בתרא דע"ז דאסיקנא לרבנן דלא נקרא גר תושב אלא המקבל ז' מצות ואז אנו מצווין להחיותו ומינה דכל שאינו נקרא גר תושב אף ע"פי שאינו עע"ז דינו כעכו"ם גמור לרבנן וכן נראה משמעות דברי הרמב"ם ז"ל בהל' מלכים ומלחמות ספ"ח וכן נראה סתמות הפוסקים ז"ל שלא חילקו בין זמנם לזמנינו אבל ראיתי למרן בכ"מ רפ"י מהל' ע"ז שכתב וז"ל ומדברי רבינו שהזכיר בכל זה עע"ז דמשמע שאם אינו עע"ז מותר לרפאותו בשכר וכן להעלותו מהבאר ע"כ א"כ לדבריו יש ג' חלוקות עכו"ם העובד ע"ז אסור לרפאות או להעלות אפי' בשכר בדליכא איבה ואם אינו עע"ז אבל אינו מקיים ז' מצות מותר לרפאת ולהעלות בשכר אף על גב דליכא איבה. וגר תושב הואיל ואנו מצווין להחיותו מרפאין אותו בחנם ומ"מ דיוק הכ"מ אינו מוכרח דהרי בפ"ד מהלכות רוצח לא הזכיר עע"ז ועוד דהרי כתב שם הטעם דאסו' להצילן הוא מדכתיב לא תעמוד על דם רעך וזה לאו רעך הוא וא"כ אף על גב דאינו עע"ז אינו נקרא רעך והוא בכלל דאין מעלין אפי' בשכר ועוד אפי' להכ"מ מאן לימא לן דסגי באם אינו עע"ז דילמא בעי קבלה בפני ג' חברי' דאם אינו מקבל כה"ג אפי' לר"מ דין עכו"ם גמור יש לו וע"ש במ' ע"ז בהך דקים ליה בגויה דלא פלח לע"ז יע"ש דף ס"ה ודוק.
ומכל זה תראה דלא דק ר"מ רבקש ז"ל בח"מ סי' תכ"ה ס"ק ש' יע"ש אין להאריך גם מ"ש שם דהלכה כריב"ל דחסידי א"ה =אומות העולם= יש להם חלק לע"הב לא דק דהרי מבואר בה' מלכים להרמב"ם דאינו נקדא /נקרא/ מחסידי א"ה אא"כ יקיים ז' מצות ב"נ =בני נח= דנקרא גר תושב ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל סי' צ"ב דף ל' ע"ד. ומכל מקו' לענין שאילתנו נראית פשוטה דבדלא מצי לאישתמוטי אז מחוייב לפרנס ובדמצי הא ודאי לפי שורת הדין דכתיבנא אסור לפרנסן ואפילו להכ"מ דוקא בשכר וה' יאיר עיננו בתורתו אנס"ו.
האם אין זה מותר משום דרכי שלום (אני לא שואל ביחס להעדפה לתרומה לפליטים יהודיים אלא כמקרה בפני עצמו)? האם לעודד ולחזק גוי "פליט" במילים גם אסור?
דרכי שלום זה היתר שקיים כאשר אם אמנע מלתת תהיה איבה. למשל קופה ציבורית שעושה סלקציה בין אנשים, זה מכעיס, אבל אדם פרטי שיכול לתת כאן וכאן, אין בזה דרכי שלום. אבל הנקודה השניה: אם אתה יכול לתת צדקה נפלאה שזה דבר בר מעלה עצומה, אתה לוקח את אותו כסף ונותן אותו לדבר שאינו צדקה אלא רק היתר של דרכי שלום? מה ההגיון? תעשה בכסף שלך את ההכי טוב שאפשר.
יסלח לי כבוד הרב, אחדד את השאלה.
בסיטואציה מסוימת שאין ברצוני להרחיב עליה, שנוצר מצב בו אני יכול לתרום רק באופן הזה, האם יש בכך איסור תורה? אולי האם עקב כך שמסתבר שגם יהודים (אמנם מעטים יחסית) יהנו מהסיוע זה כן בסדר? האם עדיף לא לתרום כלל במצב כזה? משלחות הסיוע לאזורי אסון שיוצאות מישראל (לאיזורים גויים מובהקים) עושות דבר שנוגד בהכרח את ההלכה? האין בכך קידוש ה' שגויים רואים שהיהודים מסייעים (ואולי אז זה נחשב כצורך ליהודי עצמו שמותר)?
ואבקש מענה גם לשאלתי האחרונה בתגובה הקודמת: "האם לעודד ולחזק גוי "פליט" במילים גם אסור משום לא תחנם?".
תודה
שניהם מותר לעשות.
השאר תגובה