לתרומות לחץ כאן

משלוח מנות – ברכות שונות

שאלה:

האם יש עניין שהמשלוח מנות יהיו משני ברכות? זכור לי ששמעתי כזה דבר אך בשו”ע זה לא נזכר ולכאורה זה גם נסתר מדברי המחבר שכתב ”שני מנות בשר”. כמו”כ האם הגדר של שני מנות בפורים הוא אותו גדר כמו בסעודה-המפסקת? שם כידוע דג שמתבשל עם ביצה נחשבים לשניים ואסור לאוכלם. האם גם כאן זה אותו הדבר וניתן יהיה לצאת יד”ח במנה שכזאת?

תשובה:

אין מקור לדבר הזה, אם זה שתי מנות שונות זה יכול להיות אותה ברכה. רק שתי חתיכות מדבר מאכל אחד זה כבר מנה אחת.

נוסיף קצת מדיני משלוח מנות:

דיני סעודת פורים ומשלוח מנות

כתב השולחן ערוך (או"ח סימן תרצ"ה סעיף א'): מצוה להרבות בסעודת פורים, ובסעודה אחת יוצאים. סעודת פורים שעשאה בלילה, לא יצא ידי חובתו, ובכל זאת גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה. וכתב המשנה ברורה (ס"ק ג): ואפילו כשחל י"ד במוצאי שבת, ועשה סעודה חשובה בסעודה שלישית, בכל זאת צריך להרבות קצת בלילה לכבוד פורים, אך אינה סעודה כמו למחר, ששם צריך להרבות יותר. נכון ללבוש בגדי שבת גם כן מבערב וימצא אחר כן בביתו נרות דולקות ושולחן ערוך ומטה מוצעת.

כתב השולחן ערוך (סימן תרצ"ה סעיף ב'): חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. מבאר המשנה ברורה (ס"ק ד): זוהי מפלה ראשונה, שניטל נקמה רבה ממנו, ועוד טובה יתרה מזה גדולת מרדכי, שבירכו הקב"ה שעלה למעלה ראש. וקודם שנשתכר נתן בודאי תודה להש"י על שתי הטובות, ועל כן אמרו חז"ל שלא יפסיק מלתן שבח על זה בשמחה עד שיבוא לידי כך שלא יבחין עוד מה בין טובה זו לזו. יראה להיות זהיר בענין נטילת ידיים וברכת המוציא וברכת המזון, ויהיה שמחה של מצוה. עיין בפמ"ג שכתב שסעודת פורים ומתנות לאביונים ומשלוח מנות אפשר שצריך כונה על זה לשם מצוה.

ממשיך השו"ע: ויש אומרים שאינו צריך להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי [וכתב המשנה ברורה (ס"ק ה'): וכן ראוי לעשות]. אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים.

ממשיך השו"ע: אין להתענות בפורים, מלבד תענית חלום. ונוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה [ומבאר המשנה ברורה (ס"ק ח): זה שלא נהגו לעשותה בשחרית הוא משום שטרודים במשלוח מנות, ונמשכים בדרך כלל עד המנחה, ואסור להתחיל בסעודה קודם מנחה]. ומתפללים מנחה תחלה בעוד היום גדול, ורוב הסעודה צריכה להיות ביום. וכשחל פורים ביום ששי, יעשו הסעודה בשחרית, משום כבוד שבת, ומי שרוצה לעשותה תמיד בשחרית, הרשות בידו. וכתב המשנה ברורה (ס"ק ט'): כתב "אלי' רבה" בשם השל"ה, המשובח מי שעושה סעודה בשחרית. וכתב עוד שיקבץ אנשי ביתו וחביריו, שאי אפשר לשמוח כראוי ביחיד, ויהיה שמחה של דברי תורה.

ממשיך השו"ע: יש אומרים שיש לאכול מאכל זרעונים בפורים [כתב המשנה ברורה (ס"ק י"א): בלילה הראשונה], זכר לזרעונים שאכל דניאל וחביריו בבבל. וכתב המשנה ברורה (ס"ק יב): וגם אסתר אכלה זרעונים, כדאמרינן פ"ק דמגילה, "וישנה לטוב", שהאכילה זרעונין.

ממשיך השו"ע: טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה, וסמך לדבר: ליהודים היתה אורה ושמחה (אסתר ח' ט"ז) ודרשינן: אורה, זו תורה. וחייב במשתה ושמחה קצת בשני ימים, י"ד וט"ו, וכן נהגו.

כתב השולחן ערוך (סימן תרצ"ה סעיף ג'): אומר "על הנסים" בברכת המזון בברכת הארץ, ואם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה, אומר "על הנסים", שהולכים אחרי תחילת סעודה. וכתב המשנה ברורה (ס"ק טו): אם שכח לומר על הנסים, יש אומרים שמחזירים אותו, ויש אומרים שאין מחזירים אותו, וספק ברכות להקל, ודוקא בסעודה ראשונה שאוכל בו ביום, אבל בסעודה שניה שאוכל אחר המנחה שכבר אכל סעודה אחת ביום, שוב אין מחזירים אותו לכל הדעות, אלא כשמגיע ל"הרחמן", יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו'".

כתב השולחן ערוך (סימן תרצה סעיף ד): חייב לשלוח לחבירו שתי מתנות בשר או מיני אוכלים, שנאמר: ומשלוח מנות איש לרעהו (אסתר ט' י"ט). מבאר המשנה ברורה (ס"ק כ): מיני אוכלין – ולא בגדים ושאר דברים. ומשקה מותר ששתיה בכלל אכילה, וכן מספיק באחד אוכל ואחד משקה, וצריכים שיהיה אוכל מבושל ולא בשר חי, שמשלוח מנות הראוי מיד לאכילה משמע. וכתב המשנה ברורה (ס"ק יח): בשו"ת בנין ציון (סי' מ"ד) נסתפק אם הביא בעצמו המנות ולא על ידי שליח אם יוצא, כיון שכתוב "ומשלוח" משמע שצריכים דוקא על ידי שליחות.

ממשיך השו"ע: ונותנים שתי מנות לאיש אחד [מבאר המשנה ברורה (ס"ק יט): בעניים הקפידו לתת לשני עניים, שהמצוה לחלק, משאין כן בעשיר שדי כשנותן לאחד], וכל המרבה לשלוח לריעים משובח. ואם אין לו, מחליף עם חבירו, זה שולח לזה סעודתו, וזה שולח לזה סעודתו. יש לשלוח מנות ביום ולא בלילה, ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם, או מוחל לו, יצא.

ממשיך השו"ע: אשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כמו איש [מבאר המשנה ברורה (ס"ק כ"ה): שכולן היו באותו הנס, וצריכה היא לשמוח ולשמח לב אביונים, וכתיב: "קימו וקיבלו היהודים וגו'" וגם נשים בכלל. וכתב המ"א, אפשר דוקא באלמנה, אבל אשה שיש לה בעל, בעלה משלח בשבילה לכמה אנשים, ובכל זאת יש להחמיר], ואשה תשלח לאשה, ואיש לאיש, אבל לא להיפך, אבל במתנות לאביונים אין לחוש.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל