שאלה:
אני גר בישוב חדש שקיים סה"כ 10 שנים.
הישוב גדל ומתפתח. בית כנסת הקבע בתהליך בניה מתקדם אך טרם נגמר בניינו.
בינתיים כל המניינים מתקיימים בתוך מבנה עראי בישוב. בתוך המבנה יש היכל עם ספרי תורה, ספרייה עם ספרי לימוד וסידורים, ולמעשה רוב תשמישו מיועד לתורה ותפילה.
מראש חברי הקהילה התנו עליו שלא יהא דינו כבית הכנסת, משום שרצו שהמבנה ישמש עבור פעילויות חברתיות, כגון חוגים ועוד. לאחרונה אף נערכה שם מסיבת פורים לנשים (עם דיג'יית, הכוללת שתיה וקלות ראש).
והדבר היה נראה הזוי בעיני, האם אכן ניתן להתנות על מבנה שנראה כבית כנסת, ומשמש כבית כנסת – שמראש לא תהיה בו קדושת בית הכנסת?
מה הדין של מבנה זה והאם מותר לנהוג בו קלות הראש?
ואם נאמר שיש לו דין בית כנסת, במה זה שונה ממי שבאופן קבוע מארגן מנין בביתו, האם גם מעתה ביתו יחשב כבית כנסת?
תשובה:
נדייק את ההגדרה, כאר אתה בונה בית כנסת ורוצה שתהיה בו קדושת בית כנסת, אבל עושה תנאי שיהיה מותר לאכול ולשתות בו, בזה אכן יש דיון רחב אם יש משמעות לתנאי זה, והעיקר להלכה שתנאי זה מועיל גם בארץ ישראל [ראה משנה ברורה קנח ס"ק לח], גם זה מתיר אכילה ושתייה אבל לא קלות ראש ותשמיש של בזיון.
המקרה שאתה מתאר הוא אחר, שלא התנו שיהיה מותר, אלא התנו שכלל לא תחול עליו קדושת בית כנסת, כלומר, זה מקום המיועד לפעילות חברתית, שכרגע מחוסר מקום עורכים בו תפילות. זה ודאי מועיל, כמו שציינת על אדם המקיים מנין תפילה בביתו.
כמובן שעדיין, למרות שאין על המקום קדושת בית כנסת, כין שהוא משמש לתפילה ויש בו ארון קודש וספרי תורה, אין מקום לטעמי לערוך בו מסיבות כמו אלו שהזכרת, בסופו של דבר זה בזיון, לספרי הקודש ולתפילות הנקבעות שם, ויש למצוא מקום אחר ראוי יותר לענין זה.
