שאלה:
ברצוני לברר מהו גדר ברכה שאינה צריכה, דהרי ידוע שבכמה דברים נחלקו הראשונים או האחרונים אם שייך בהו ברש"צ, וכגון שמברך לצורך וכגון לחלק סעודת שחרית בשבת לשתיים כדי לקיים מצות ג סעודות (דלרוב הראשונים בשבת קיז: מותר כיון שהוא לצורך, דלא כתוס קיח. שם), או אי מותר לענות דברים שבקדושה בין תפילין של יד לשל ראש (ראש הל תפילין טו ורשב"א בשו"ת), אי אם מותר לברך בשבת כדי להשלים למאה ברכות (מג"א ושל"ה) ועוד. שאלתי אם לכו"ע בכהג שמברך לצורך לא חשיב בשא"צ אלא דנחלקו כמה צורך בעינן כדי שלא יחשב בשא"צ, או שנחלקו בכלל בכל צורך שהוא בין צורך גדול בין קטן אי מהני שלא יחשב בשאצ
תשובה:
העיקרון שלצורך אינו ברכה שאינה צריכה מוסכם לדעתי, כך מקובל כאשר יש צורך אישי לאדן שאינו מעוניין לשתות כאן את הכוס קפה שלו אלא בחוץ למשל ואחרי הסעודה, כך נוח ונעים לו, זה כבר לא ברכה שאינה צריכה, ראה משנה ברורה סי' קעו ס"ק ב, הדיונים שהזכרת הןם בדרך כלל מחמת שהצורך הוא הלכתי ולא טכני, ואז קיימת מחלוקת מה עדיף על מה, האם באמת קיים כאן צורךל הלכתי כזה או שההלכה של ברכה שאינה צריכה גוברת על כך. כך נראה במשנה ברורה עצמו שם, שלגבי השלמת מאה ברכות דוקא מציין לדברי המגן אברהם שמחמיר.
שבת שלום.
