לתרומות לחץ כאן

קריאת המגילה

בס"ד

מאמרנו השבוע עוסק בהלכות קריאת המגילה, מה תעשה אשה שהתאמצה להגיע לקריאת המגילה בזמן אך פספסה בשתי דקות, ואין לה קריאה אחרת באיזור? מה יעשה כבד שמיעה שאינו שומע את כל המגילה? אדם שכאשר מרעישים ב"המן" אינו שומע היטב כמה מילים, מה יעשה? מגילה ישנה ודהויה, האם ניתן לקרוא בה? הקורא לעצמו בלחש באיזה גובה עליו לקרוא לעצמו? והאם זה מעכב? מה ההבדלים העקרוניים בין קריאת המגילה לקריאת התורה, ומה ההבדלים ההלכתיים בעקבות כך. מדוע היחיד מברך על קריאת המגילה בעוד שעל קריאת התורה אינו מברך? מדוע מצד אחד אם הפסיד מילה אחת בקריאת המגילה לא יצא ידי חובה, בעוד שבקריאת התורה לדעת פוסקים רבים יצא ידי חובה, ואילו מאידך במגילה צריך לדקדק פחות בקריאה מקריאת התורה, וניתן לקרוא את חלקה שלא ממגילה כשרה? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

קריאת המגילה

מאמרנו השבוע עוסק בשאלות נפוצות בהלכות קריאת המגילה.

ההבדל בין קריאת התורה לקריאת המגילה

ישנם מספר הבדלים בין קריאת התורה בכל שבת וחג, לבין קריאת המגילה, כהקדמה למאמר זה נעמוד על שני הבדלים מהותיים בין הקריאות.

  • קריאת התורה הוא דין של קריאה בציבור, ולכן היחיד אינו יכול לקרוא בתורה את פרשת השבוע בביתו, ואף בבית הכנסת במקרה שאין מנין הציבור אינו יוצא בקריאת התורה, ולא ניתן לברך עליו. יש פסוקים הסבורים גם שהחיוב מוטל רק על הציבור ולא על היחיד, אולם גם לסוברים שהחיוב מוטל על כל יחיד, החיוב הוא שיחיד ישמע את הקריאה בציבור. מאידך במגילת אסתר יש חיוב על כל יחיד לשמוע את המגילה, ואף שיש מצוה והידור לשמוע את המגילה במנין, מכל מקום החיוב הוא על היחיד ולא על הציבור, ולכן ניתן לברך ולקרוא את המגילה גם ביחידות ולצאת ידי חובה. ומכיון שהחיוב הוא על היחיד, ואף נשים כלולות בכלל החיוב. [ראה שו"ע (או"ח סי' קמו סעיף ב); מהר"י ענגל (ציונים לתורה כלל ט); אגרות משה (או"ח ח"ד סי' כג); ציץ אליעזר חי"ח סי' ה); ועוד].
  • קריאת התורה צריכה להקרא מספר תורה, ולספר יש כללים וחוקים משלו כיצד ספר צריך להראות, בעוד על המגילה נאמר (אסתר ט כט): 'וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית', הרי שהמגילה קרויה אגרת ולא ספר, ולכן גם דיניה שונים וצריך לקרוא אותה כאגרת – מכתב ולא כספר, ומשכך נאמרו בה דינים שונים, וברובם שניתן להקל במגילת אסתר יותר מאשר קריאת התורה, משום שקריאה בספר חייבת להיות מדוקדקת יותר, בעוד אגרת דרך האדם לדקדק פחות. (שו"ע או"ח סי' תרצ).

מגילה ישנה

שאלה: יש לנו מגילה ישנה שחלק מהאותיות כבר דוהות, האם היא עדיין כשרה לקריאה בציבור?

תשובה: ישנו הלכה (שו"ע או"ח סי' תרצ סעיף ב) שלכתחילה צריך לקורא את המגילה ממגילה כשרה שכל המגילה כתובה בה בלי להחסיר אף אות אחת, ועל כל האותיות להיות כתובות בצורה ברורה ושלמה. אולם בדיעבד אם אדם קרא ממגילה שרובה כתובה כהלכתה, אך מיעוט המגילה חסר או מטושטש, הוא יצא ידי חובה, כיון שמגילה אינה ספר אלא אגרת, ובעוד שמהותה של ספר הוא הדיוק והגהה וכל אות כתובה במקומה, אין הדרך לדקדק באגרת שתהיה כתובה בשלמות, וכל עוד שרובה כתובה הרי היא כשרה, אף שהקריאה בה אינה מהודרת ואינה לכתחילה.

אולם לדעת הרמ"א (או"ח סי' תרצ סעיף ב) נאמרו בכך שני הגבלות: א. יש צורך שתחילת המגילה וסופה יהיו כתובים. ב. שלא יהיה חסר שום ענין במגילה. משום שאם חסר ההתחלה והסוף, או שענין שלם מהמגילה חסר, אינו נחשב מגילת אסתר, אלא אגרת אחרת. ולכן הלכה זו שרוב המגילה חסרה רלוונטית רק באופן שלמשל כל מילה שלישית חסרה, כך ששליש מהגילה חסרה, או לא חסר בה שום ענין שלם, ותחילת וסופה כתובים.

המשנה ברורה (בה"ל סי' רתצ סעיף ב ד"ה אבל) דן האם רוב המגילה זה רוב התיבות, או רוב האותיות, להלכה סבר שהכוונה רוב התיבה, אולם תיבה שחסר בה אות אחת או שאות אחת מטושטשת וא אפשר לקרוא אותה, כל התיבה נחשבת כתיבה שחסרה, ולכן צריך שברוב המילים במגילה יהיו כל האותיות שלמות.

ולכן אם רוב התיבות במגילה עדיין כתובות היטב, וכן תחילת המגילה וסופה, וכן אין קטע הכולל ענין שלם הדהוי במגילה, בדיעבד המגילה כשרה, ואם אין מגילה אחרת ניתן להשתמש בה, אולם לכתחילה ראוי לקרוא במגילה הכתובה כולה בצורה כשרה.

אינו שומע את כל המגילה מבעל הקורא

שאלה: יש לי בעיה קלה בשמיעה, ולעיתים אני לא שומע מילה או שנים מהבעל קורא, מה מוטל עלי לעשות? שאלה מצויה דומה היא, בבית כנסת שבו עושים הרבה רעש ב"המן" מצוי שהציבור אינו שומע מבעל הקורא את המילה "המן" או כמה מילים קודם או אחרי המן, כיון שהילדים היו עסוקים במצווה שלהם… והשאלה מה ניתן לעשות כדי לצאת ידי חובה? שאלה נוספת מצויה, אדם הנזקק לצרכיו באמצע המגילה, האם הוא הפסיד את המצוה, וחייב לשמוע את כל המגילה מחדש, או שיש לו תקנה?

תשובה: ישנו הלכה נוספת שנאמרה במגילת אסתר (משנה ברורה סי' תרצ ס"ק מח) שיש צורך לקרוא את כל המגילה, ואם הוא החסיר תיבה אחת שלא קרא או שלא שמע השומע, לא יצא ידי חובתו, וצריך לקרוא את המגילה שוב. בנוסף כאמור לעיל לכתחילה יש לקרוא את כל המגילה מתוך הכתב, אולם בדיעבד אם קרא חלק מהמגילה בעל פה או ממגילה פסולה, כגון מגילה מודפסת, כל עוד שאת רוב המגילה קרא ממגילה כשרה יצא ידי חובתו.

ולכן כתב המשנה ברורה (סי' תרצ ס"ק יט) כאשר אדם אינו שומע כמה מילים מהמגילה, או אף אם זקוק לצאת לצרכיו באמצע המגילה ומפסיד כמה פסוקים, ימהר ויקרא את מה שהפסיד מהחומש או מגילה מודפסת שבידו, ואחר כך ימשיך לשמוע מבעל הקורא את שאר המגילה. ואם יש לו מגילת אסתר כשרה פרטית, או שלשכנו היושב לידו בבית הכנסת יש מגילת אסתר כשרה, והוא יכול לקרוא את המילים החסרות מתוך המגילה הכשרה, הרי זה יותר מהודר, כיון שקיים את הדין לקרוא את כל המגילה ממגילה כשרה.

המאחר לקריאת המגילה, מה יעשה?

שאלה: אדם שהגיע לקריאת המגילה מעט מאוחר, מה יעשה?

כאומר הלכה במגילה שצריך לקרוא או לשמוע את כל המגילה, אולם די בכך ששמע את רוב המגילה ממגילה כשרה, ואת מיעוט המגילה יכול לשמוע או לקרוא בעל פה או ממגילה מודפסת שאינה כשרה.

אך למדנו לעיל שאם הוא החסיר את תחילת המגילה או סופה או ענין שלם, המגילה פסולה, ונשאלת השאלה במקרה והמגילה כשרה אולם האדם קרא את תחילת המגילה או סופה או ענין שלם ממגילה מודפסת או בעל פה, ורק את שאר המגילה קרא ממגילה כשרה, האם גם במקרה זה הקריאה פסולה?

בנושא זה נחלקו האחרונים, הבגדי ישע (סי' תרצ מג"א סק"ח) סבר שדינם שוה ולכן אם לא שמע מבעל הקורא את תחילת המגילה לא יצא ידי חובה, אך המטה יהודה (סי' תרצ סק"ד) כתב שרק לגבי כתיבת המגילה קטעים אלו מעכבים, משום שאם הם חסרים אין על כך שם של מגילת אסתר, אך אדם שקרא את רוב המגילה מתוך מגילה כשרה, ואת מיעוטה בעל פה או ממגילה פסולה, אף אם קרא גם את תחילתה וסופה וענין שלם בעל פה, יצא ידי חובה. הלכה למעשה הכריע המשנה ברורה (סי' תרצ סעיף ג בה"ל ד"ה דוקא) להקל, שתנאים אלו נאמרו דוקא בכתיבת המגילה ולא בקריאתה.

לאור דברים אלו, אדם המאחר לקריאת המגילה [הדבר מצוי מאד באשה שאינה נמצאת בתחילת התפילה בבית הכנסת, ובאה רק לקריאת המגילה, או שהיא באה לקריאת נשים] ונכנס לאחר בעל הקורא כבר בירך את הברכות, ימהר ויברך את ברכות המגילה, ויתחיל לקרוא מהמגילה המודפסת שלפניו עד שיגיע את הבעל קורא, ובתנאי שמצליח להדביק את הקצב לפני שבעל הקורא הגיע לחצי מהמגילה.

מהו רוב המגילה

בפועל יש במגילה בערך 3045 תיבות, ומחצית המגילה הוא בערך בתיבות (אסתר ה ח): "אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת". עד לתיבות אלו יש בערך 6000 אותיות, ומכיון שיש במגילה בערך 12112 אותיות הרי שחצי מהמגילה בין באותיות ובין בתיבות הוא בערך בתחילת פרק ה' במגילה. [ע"פ בדיקה ממוחשבת שערכתי, ומכיון שראיתי מי שכתב מספר תיבות ואותיות שונה במגילה, ויתכן מאד שהבדיקה שערכתי לא היתה מדויקת רשמתי בערך, וליתר בטחון רשמתי עד תחילת פרק ה'].

ולכן אדם שמאחר לקריאת המגילה, ואינו יכול למצוא מנין אחר לשמוע את המגילה כראוי, יברך לעצמו את הברכות, ויקרא במהירות מתוך מגילת אסתר המודפסת שבידו, ובתנאי שיספיק להגיע לבעל קורא לפני שבעל הקורא יגיע לתחילת פרק ה', ומשם ישמע יחד עם כל הציבור מבעל הקורא עד סוף המגילה.

כמובן שאדם שקרא לבד תיבה פחות מחצי המגילה צריך לדקדק שאת כל שאר המגילה ישמע מבעל הקורא כולל המן וקטעים אחרים שמרעישים בבית הכנסת, משום שאם יחסר אפילו תיבה אחת הוא אינו יכול להשלים אותו בקריאה לבד.

להשמיע לאוזנו בקריאת שמע ברכות ושמונה עשרה

אולם ישנו בעיה נוספת כאשר מקיימים עצות אלו, משום שישנו הלכה בקריאת שמע (שו"ע או"ח סי' סב סעיף ג), שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו את קריאת שמע, כלומר אף הקורא את שמע בלחש חייב לקרוא את קריאת שמע מעט בקול כדי שישמע הוא עצמו באוזניו את מה שהוא אומר. [המשנה ברורה (סי' סב סק"ד) כתב שדעת הב"ח שהדין שחייב לכתחילה הוא תקנת חכמים, אולם הביא שהרשב"א כתב בשם הראב"ד שמהתורה החיוב לקרוא קריאת שמע לכתחילה היא באופן שישמע באוזניו שלו].

אולם בדיעבד במקרה וקרא קריאת שמע בלחש באופן שאף הוא עצמו לא שמע את הדברים, יצא ידי חובתו ואינו צריך לקרוא שוב קריאת שמע.

דין זה אמור לא רק לגבי קריאת שמע, אלא גם לגבי כל הברכות שאדם מברך נפסק בהלכה (שו"ע או"ח סי' רו סעיף ג) שלכתחילה צריך לקרוא בקול, ורק בדיעבד יצא ידי חובתו.

[להשלמת הענין נציין כי לגבי תפילת העמידה כתב השולחן ערוך (סי' קא סעיף ב) שלמרות שצריך להתפלל בלחש, מכל מקום ישמיע לאזנו. והובא במשנה ברורה (סק"ה) שאמנם הבית יוסף בבדק הבית כתב בשם הזוהר שבתפילת העמידה עדיף להתפלל בלחש גמור שאף הוא לא ישמע את עצמו, מכל מקום המגן אברהם והגר"א סברו שגם הזוהר מודה שצריך לכתחילה להשמיע לאזנו, והבינו אחרת את כוונת הזוהר. ולהלכה המשנה ברורה הסיק שלכתחילה יש להשמיע לאזנו גם בתפילת העמידה בלחש].

להשמיע לאזנו בקריאת המגילה

אולם ישנו סברא בבית יוסף (או"ח סי' תרפט סעיף ג) שלגבי מגילה יש מקום לחלק ולומר שאף בדיעבד לא יצא ידי חובתו, משום שעיקר המצוה הוא פרסום הנס, ולכן הקריאה צריכה להיות בקול שלפחות הוא עצמו ישמע את קריאתו. ולכאורה נראה שבשולחן ערוך (שם) פסק כסברא זו.

לאור הדברים הללו כתב המשנה ברורה (שעה"צ סק"ז) שמי שקורא את המגילה לעצמו צריך להזהר מאד להשמיע את המגילה לאזנו, משום שאם לא כן לא יצא ידי חובתו.

הגדרת להשמיע לאזנו

בעל הפלא יועץ (חסד לאלפים סי' סב סק"א; הובא בכף החיים סי' סב סק"ז) הסתפק מה ההגדרה של להשמיע לאזנו, האם פירושו לשמוע בפועל באזנו את מה שהוא אומר, או שמא הוא הגדרה באיזה ווליום עליו לקרוא, כלומר שהוא יכול לקרוא כמעט בלחש בתנאי שגובה הלחישה היא בגובה שלולי רעש הרקע היה שומע את עצמו.

ההבדל בין השיטות הוא בכל המקרים שמחמת סיבה חיצונית הוא אינו שומע את עצמו, כגון אדם שיש לו אטמי אוזניים, או שיש במקום רעש חיצוני כבד, ולכן למרות שהוא קרא את המגילה בקול שאדם רגיל היה שומע את עצמו, הוא לא שמע את עצמו, האם זה עדיין נחשב שהשמיע לאזנו.

דבר זה מצוי מאד במגילת אסתר, כאשר אדם בזמן הילדים עשו רעש סביב לאמירת המן הוא לא שמע כמה מילים, ורוצה להשלימו, אולם מחמת הרעש הגדול בבית הכנסת הוא אינו שומע את עצמו, האם עליו לומר ממש בקול שישמע את עצמו, או שדי בכך שיאמר בקול שלולי הרעש היה שומע את עצמו. או אדם כבד שמיעה, ולכן הוא נעמד בסמוך לבעל הקורא, אולם עדיין מדי פעם הוא מפסיד מילה או שנים, ורוצה להשלימו בעצמו, אך אם ישלימו בעצמו בקול שהוא ישמע את הדברים בפועל, הוא יצטרך לאומרו בקול שיפריע גם לאחרים, דבר שפשוט שאסור לעשות, ולכן נשאלת השאלה האם ניתן להסתפק רק באמירה בקול שאדם רגיל היה שומע באזניו.

למעשה הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה תפילה פכ"ב ארחות הלכה הערה 16) נטה שצריך לשמוע בפועל, אולם להלכה השיב לשואלים שאין לחוש לכך, ודי שהיה שומע את עצמו בלי רעש הרקע. וכן הורה הגאון רבי שמואל וואזנר (שערי הברכה פ"י הערה ח).

ובנוסף שכל מה שאם לא השמיע לאזנו לא יצא ידי חובה זהו רק לפי סברת הבית יוסף, אולם המשנה ברורה (סי' תרצ סק"ה) הביא שהאחרונים נחלקו עליו, אלא שלכתחילה יש לחוש לסברת הבית יוסף, ולכן בדיעבד בכל מקרה ניתן לסמוך על השיטות המקילות שאף במגילת אסתר לא מעכב להשמיע לאזניו. וכפי שכתבו המקור חיים והשערי תשובה (סי' תרפט סעיף ב) שדין זה אינו מעכב גם במגילת אסתר. וכן הורה הגרי"ש אלישיב (בלילה ההוא עמ' 10).

כבד שמיעה

אמנם בשערי תשובה (סי' תרפט סק"ב) כתב שאדם שכבד שמיעה ששומע רק כשצועקים אליו, יכול לקרוא את המגילה בקול בינוני, אף שהוא עצמו אינו שומע את המגילה, אך כתב שהדבר נחשב שלא השמיע לאוזניו, אלא שכתב שבדיעבד יצא ידי חובתו גם במגילת אסתר [שלא כסברת הבית יוסף הנ"ל].

הגאון רבי בן ציון פלמן (שלמי תודה פורים סי' טז אות ב) כתב, שדיבור שאינו ראוי שישמע באזניו אינו דיבור, ולכן כבד שמיעה שאינו שומע את עצמו בקול בינוני אינו נחשב דיבור, אולם אם סותם את אוזניו או שהוא במקום רעש נחשב דיבור, כיון שהדיבור מצד עצמו ראוי להשמע באוזניו אלא שיש הפרעה חיצונית לכך.

לאור הדברים הללו כבד שמיעה אינו יכול להשלים מילים שהחסיר בלי לשמוע אותם בפועל, ולפי זה לכאורה עדיף שיקרא את המגילה בעצמו בביתו, אולם כיון שמעיקר הדין גם במגילת אסתר אם לא השמיע לאוזניו יצא, ולכתחילה צריך להשתדל לשמוע את המגילה המנין, נראה שעדיף שיתפלל במנין, אף אם יצטרך להשלים מילים בלי להשמיע לאוזניו, ובפרט שיש בכך גם כבוד הבריות שלא ירגיש שהוא שונה מאחרים.

סיכום

לכתחילה יש לשמוע את כל המגילה ממגילה כשרה ומהודרת שכולה כתובה, וכן לשמוע את כל המגילה מבעל הקורא, ובכך מקיים את המצוה בצורה מהודרת ומושלמת.

בדיעבד אם המגילה היתה חסרה חלק מהתיבות או ישנה ודהויה, כל עוד ורוב תיבות המגילה שלמות, וכן הפסוק הראשון והאחרון שלמים, וכן אין ענין שלם במגילה שחסרה [לא מצאתי בפירוש מהו ענין שלם, ומסתבר שהכוונה פרשה שלמה – דהיינו יש במגילת אסתר מקומות שיש מסורת לעשות סימן לסוף ענין במקראות גדולות מסומן באות פ או ס, כלומר במקום שיש פ = פרשה פתוחה יש להשאיר במגילה רווח עד סוף השורה, להראות שנגמר ענין, ובמקום שיש ס = פרשה סגורה יש להשאיר סימן של רווח של 9 אותיות, להראות שנגמר ענין].

אדם שהחסיר חלק מהמגילה מכל סיבה שהיא, אף אם הוא תחילת המגילה או סופה או ענין שלם, יקרא את מה שהחסיר לבדו עד שיגיע למקום שבעל קורא אוחז, אם יש לו מגילה כשרה עדיף, אולם אם אין לו הוא יכול להשלים זאת ממגילה מודפסת או אף בעל פה אם הוא זוכר את המילים שהחסיר בעל פה.

אדם שהגיע מאוחר, יברך לבד, ויתחיל לקרוא עד שיגיע למקום שבעל קורא אוחז, והוא שיודע שיצליח להדביק את הקצב לפני פרק ה'.

אדם שנרדם באמצע המגילה לאחר פרק ו', יכול להשלים את המגילה ממגילה מודפסת.

בכל מקרה שאדם קורא לעצמו צריך להשמיע לאוזניו, יש הסוברים שהוא צריך לשמוע בפועל, אף אם יש רעש גדול בבית כנסת, או כל סיבה אחרת, אך במקרה שהדבר עלול לגרום הפרעה לאחרים יש לסמוך על הסוברים שדי לקרוא בקול שלולי ההפרעה הוא היה שומע זאת בעצמו. ואף בכבד שמיעה נראה להקל בדבר.

אדם שמאחר ומפחד שקריאתו יפריע לאחרים כדאי שיקרא במהירות מחוץ לבית כנסת בקול, ואז יכנס כאשר יודע שהדביק את הקצב.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.