שאלה:
המכשיר הושם להטענה [במטען החשמלי המיוחד להטענתו] לפני כניסת שבת. כך הוא נטען כל הלילה. בבוקר יום שבת הוא כמובן טעון לגמרי. האם מותר אז ליטול אותו מהמטען לשימוש בו ביום שבת ? ואם לא, היש הבדל במקרה זה בין שבת ליו"ט ?
תשובה:
שלום וברכה
לכאורה המכשיר באופן זה הוא מוקצה לגמרי, כיון שבין השמשות היה מוקצה מחמת חיבורו לחשמל, ומיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא. כמו כן יתכן שקיימת פעילות חשמלית בניתוקו מהמטען גם כשהוא כבר מלא, אבל נקודה זו יש לשאול אצל העוסקים בדבר, אולי במכון הטכנולוגי להלכה, אלא שכאמור מלבד זאת יש בזה איסור מוקצה הנוהג בין בשבת בין ביום טוב.
מקורות:
דין מיגו דאיתקצאי נלמד מהכתוב והכינו את אשר יביאו, כמבואר ברש"י ביצה כו ב, וענינו שכל מה שהיה מוקצה בערב שבת בין השמשות מוקצה לכל היום. אלא שנחלקו ראשונים: יש אומרים שדין זה נאמר רק בדבר ש"דחייה בידים", כלומר נעשה מעשה על ידי האדם שגורם להקצות אותו, כמו נר שהודלק בערב שבת, או מכשיר שמיעה שחובר לשקע, כך סברו הרי"ף והרמב"ם לגבי הסוגיא בחולין טו ב עיי"ש, ובשו"ע שיח ב ושכד ז, ויש סוברים שאף אם לא עשה מעשה שגרם להקצותו, אלא שלא היה מוכן בערב שבת, דינו כמוקצה לכל השבת, כך דעת התוס' חולין יד א ד"ה מחתכין ובעל המאור ור"ן בביצה יג א, אולם גם לדעה זו, דבבר שלא דחייה בידים ואדם יושב ומצפה ומתכנן שהמוקצה יוסר בשבת מהחפץ – מותר. ולכן פרי שהבשיל בשבת [כמו בננה שהיתה ירוקה וידוע שבשבת בבוקר כבר תהיה מוכנה ואדם מצפה לזה – מותר לכל הדעות. יש לדעת שיש הרבה דברים שנחשבים דחייה בידים אפילו שלא נעשה בהם מעשה, כמו פרי מחובר שנתלש או בהמה שנשחטה, שכיון שהיה נדרש מעשה טכני פשוט והוא לא נעשה זה נחשב דחייה בידים.
א. תדה.
ב. בין כל הסברות וההנמקות חסר לי השיקול של התחשבות בצער הנגרם בגלל עצם מניעת אפשרות השמיעה מן הזקוק לכך למשך יותר מיממה…
דבריכם נכונים מאוד, ולכן כדאי לתלות על המקרר תזכורת להטעין את המכשיר מספיק זמן לפני שבת כדי שיוכל להחזיק בלי הטענה כל השבת.
השאר תגובה