שאלה:
שלום כבוד הרב רציתי לשאול לגבי חבישת פיאה לאשכנזיה שנוהגת על פי הספרדים? כשהתחתנתי התחלתי ללכת עם כיסוי ראש אבל עם השנים זה נהיה לי ממש קשה ולא נוח בכלל ורציתי לשאול אם אוכל לחבוש פיאה?
תשובה:
שלום רב,
כן. זה לא קשור כלל לספרדים ואשכנזים. אלה הנוהגים ללכת אחר פסיקותיו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל אינם לובשות פאות, ואלה שנוהגות כפוסקים אחרים נוהגות ללכת עם פאה. זה לא משנה אם מדובר בספרדים או באשכנזים. החלוקה הזו אינה קשורה למחלוקת בין הבית יוסף והרמ"א שאלה קיבלו את פסיקותיו של הב"י ואלה של הרמ"א. אלא מחולקת אחרת בפוסקים שבמקרה הפוסק המרכזי האוסר היום פאה הוא ספרדי אבל זה ממש לא מחייב ספרדיות או להיפך, כל אחת תעשה כפי הרבנים שהיא קיבלה על עצמה.
יש לציין שגם הגר"ע יוסף, למרות היותו נחרץ נגד לבישת פאה בדרשותיו וספריו, במקרים פרטיים שבאו לפניו היקל הרבה. לדוגמא ראו מעין אומר חלק י"ב, אשה שאפה ארוך והפאה עוזרת לטשטש זאת, אמר הרב עובדיה "יכולה ללבוש פאה" (פרק ב' שאלה ט/ז, עמ' קנ"ג). אשה שחברותיה חובשות פאה וקשה לה עם זה, אמר "שתלבש פאה. הרי היא בדיכאון, מה אתה רוצה, שתשתגע?" (פרק ב' שאלה ט/יב, עמ' קנ"ו). אשה שמתגוררת בחו"ל במקום שלא לובשות מטפחת, שיכולה ללבוש פאה
(פרק ג' סי' שמ"ג, עמ' ת"ו).
כמו כן הורה שפאה עדיפה מגילוי ראש, לאפוקי מהטועים ומטעים בזה (פרק ב' שאלה ט/טו, עמ' קנ"ח). והורה להתיר להתחתן עם בחורה שמצהירה על כך שתלבש פאה אחר הנישואין, ולהעלים עין מזה (פרק ג' סי' שפ"ה, עמ' ת"כ, פרק ב' שאלה ט/ח, עמ' קנ"ד. פרק ג סי' ר"ה, עמ' שס"א. פרק ג' סי' רצ"ב, עמ' ש"צ. פרק ג' סי' רל"ה, עמ' שע"א).
וזו היתה הוראה מאוד נפוצה בישיבת חזון עובדיה, שאפשר להתחתן עם בחורות המעוניינות בפאה.
כמו כן ידועה תשובתו בשו"ת יביע אומר חלק ד' (אה"ע סימן ג') להתיר פאה לגרושה ואלמנה.
ואף מה שכתב בענין הפאה, טעמים לאסור, בספריו האחרים כתב שאותם טעמים אין בהם ממש. לדוגמא:
א. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' אה"ע סי' ה') בענין פאה נכרית רצה הרב לאסור מטעם בחוקותיהם לא תלכו, ואילו בענין היתר גילוח במכונה כתב הרב בשו"ת יביע אומר (חלק ט' יו"ד סי' י') וזה לשונו, "שאין איסור ובחוקותיהם לא תלכו נוהג אלא כשהוא מתכוון להתדמות אליהם… לא שייך איסור ובחוקותיהם לא תלכו, אלא בדבר שעושים משום אמונתם ועבודתם… אף שמראש מקדם שהורגלו האומות באירופה לגלח זקנם, המסיר שערותיו נראה כמי שמתדמה להם במלבושיהם, שיש בו איסור משום ובחוקותיהם לא תלכו, כל זה היה מאז ומעולם, אך עתה בעוונותינו הרבים קלקלתינו תקנתינו, שכבר הורגלו רובא דרובא מישראל שבמדינתנו לגלח הזקן וא"כ אין כאן משום ובחוקותיהם לא תלכו".
ב. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) כתב הרב לאסור פאה משום הרהורי עבירה, ומאידך מצינו בשו"ת יביע אומר חלק ו' (או"ח סי' י"ג), לגבי היתר אמירת דבר שבקדושה כנגד שיער נשים נשואות שאין דרכן לכסות ראשן, שכתב הרב בהיפך וזה לשונו: "לכאורה נראה שמכיון שנשים אלה רגילות לצאת לרשות הרבים בגילוי ראש, ודרכן בכך, אין בזה משום הרהור… יש לחלק בין גילוי שוק באשה שלא הותר מעולם גם לבתולות פנויות, לשיער שהותר בבתולות פנויות, וא"כ י"ל דלא שכיח הרהור כ"כ בזה".
ג. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) כתב הרב לאסור פאה משום מראית העין, ומאידך בשו"ת יביע אומר (חלק ט' יו"ד סי' י' הנ"ל) בענין היתר גילוח במכונה, כתב הרב וזה לשונו: "כל שהדבר מפורסם שיש דרך היתר, לא שייך בו איסור משום מראית העין… לא גזרינן גזירות משום מראית העין אחר חתימת הש"ס, ובפרט בזמן הזה שנפוץ המנהג של גילוח הזקן במספריים כעין תער גם אצל יראי שמים, ולא נשאר מקום כל כך לחשד".
ד. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) רצה הרב לאסור פאה משום דת יהודית, ודברי הרב סותרים לכאורה את מה שכתב בשו"ת יביע אומר (חלק ד' סי' ג') לגבי גילוי שיער הבתולות וכיסוי ראש הנשים הנשואות במטפחת, וזה לשונו שם: "והנה היום פשט המנהג שהנשים יראות ה' יוצאות במטפחת או בכובע בלבד בלי צעיף או רדיד, ואין פוצה פה ומצפצף. ועל כרחך דדוקא עצם כיסוי הראש שהוא דאורייתא הוא מחוייב המציאות לעולם ולא ישתנה בשום זמן, אבל מנהג בנות ישראל שנהגו לצניעות כל שהמנהג בכל העיר להקל אזלינן בתר מנהגא… והכי נמי במה שנהגו הנשים לצאת במטפחת או בכובע בלי שום צעיף או רדיד, כיון שהכל נהגו כן, בכהאי גוונא אתי מנהג ומבטל מנהג".
ה. בשו"ת יביע אומר (חלק ד' אה"ע סי' ג') רצה הרב לאסור פאה למרות שהגרש"ק כתב שהוא איסור דרבנן וי"ל ספק דרבנן לקולא, מפני שעיקרו מדאורייתא. ומאידך כתב הרב בשו"ת יחוה דעת (חלק ד' סי' נ"ב בהערה), וזה לשונו: "כתב בשו"ת משאת משה (חלק או"ח סוף סי' א') שהרדב"ז יחיד הוא לגבי כולהו רבוותא, דסבירא להו דבספק פלוגתא דרבוותא בדרבנן אזלינן לקולא". עכ"ל. והאריך שם להביא פוסקים הסוברים שגם כשנחלקו הפוסקים בדברים האסורים מדרבנן, אמרינן על זה ספק דרבנן לקולא.
ו. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) רצה הרב לאסור פאה בגלל חרם ההפלאה. ומאידך בשו"ת יבי"א חלק ד' (אה"ע סי' ג'), כתב הרב להתיר מטפחת המגלה מקצת שערות: "אף שהצמח צדק מליובאוויטש בתשובה (חלק אה"ע סי' קל"ט) ובחידושי הש"ס (פ"ג דברכות) האריך לחלוק על המהר"ם, ע"ש, מ"מ רבו האחרונים שסמכו ע"ד המהר"ם, ובודאי שהנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן ע"מ שיסמוכו", עכ"ל. וזאת אע"פ שיש חרם בדבר, שהחרימו את הנשים ההולכות במטפחת שע"י זה מתגלות מעט השערות, ראה מש"כ בזה הגר"מ שטרנבוך בשו"ת דת והלכה (סי' א') בשם שדי חמד (והובא החרם במלואו בספר משא חיים להגר"ח פלאג'י, מנהגים מע' נ' אות ק"נ) וזה לשונו: "בשנת תר"כ בעיר גדולה סלוניקי ראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מהר"א קובה שהתחילו ללבוש איזה לבוש, וע"י זה באו לגלות חלק מהשערות, וגזרו בחרם גמור בגזירת נח"ש, ובאו על החתום כל החכמים ורבנים וטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שיער ואפי' קצת חוץ לצמתן, ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל וכו', ולא יאבה ה' סלוח לו" וכו'.
ז. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) דחה הרב את היתר הפאה של הרמ"א, בטענה שדיבר על ק"ש ולא על יציאה לרה"ר. ומאידך בריש התשובה ההיא כתב: "אע"פ שכתב הרמב"ם (בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ז), לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש, וכן פסק הטוש"ע אה"ע (סי' כ"א סעיף ב'), כבר פירשו הפרישה והב"ח והח"מ והב"ש, שפירוש פנויה בכאן היינו אלמנה או גרושה, אבל בתולה מותרת ללכת בפרוע ראש, וכמ"ש ראבי"ה (בפ"ג דברכות סי' ע"ו), שמותר לקרות קריאת שמע נגד בתולה שרגילה בגילוי שיער, ואין בזה משום שיער באשה ערוה. וכ"כ בארחות חיים (הלכות קריאת שמע אות ל"ו) בשם ר"ת, שמעשים בכל יום לקרות קריאת שמע כנגד שיער הבתולות. וכן הוא במאירי (ברכות כ"ד) ובמרדכי והרא"ש שם". עכ"ל שו"ת יביע אומר שם. וזה לשון הרא"ש בברכות שהזכיר שם: "אבל בתולות שדרכן לילך פרועות מותר לקרות כנגדן". וגם המאירי והמרדכי שם דיברו בענין קריאת שמע. ולא דחה זאת בטענה שמדובר רק בבית ולא ברה"ר.
ח. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) רצה הרב לאסור פאה בגלל לשונו החריף של "עצי ארזים", שכתב ש"המורים היתר בזה עתידים ליתן את הדין". ומאידך בספר הליכות עולם (חלק א' פרשת לך לך הלכה ה') כתב הרב וזה לשונו: "מנהג הספרדים ועדות המזרח ללבוש טלית קטן תחת הבגדים, ואף הציציות מכוסות תחת הבגדים, ומנהג זה יסודתו בהררי קודש. וכן יש לנהוג לדעת רבותינו המקובלים, ואף תלמידי הישיבות טוב ונכון שלא ישנו ממנהג אבותיהם". ובהערות הביא הרב פוסקים המסייעים לדבריו, ואח"כ כתב שם: "ומכאן תשובה למש"כ במשנה ברורה (סי' ח' ס"ק כ"ו), אותם אנשים המשימים הציצית בתוך המכנסיים שלהם, לא די שהם מעלימים עיניהם ממה שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה', עוד מבזים הם את מצוות השי"ת, ועתידים הם ליתן את הדין על כך". והנה שם לא התחשב הרב זצ"ל בלשונו החריפה של הגאון בעל "משנה ברורה", ולא פסק כמותו. ומוכח מדבריו, שאם יש פוסקים לסמוך עליהם, לא מתחשבים בלשונות חריפים מעין אלה, ואין מקום לזה בהלכה.
יש הרבה מה להתווכח עם שלל הדימוי מלתא שמנית לנו כאן… ואכהמ"ל. לדעתי גם כמה דברים הוצאו מהקשרם.
בהחלט אפשר להתווכח על הדימוי מילתא, לדעתי זה פשוט בתכלית ואשמח לדון בזה עם כת"ר אם יחפוץ.
אבל מה שכתב כת"ר "הוצאו מהקשרם", אין כזה דבר, שום דבר לא הוצא מהקשרו. וההיתרים השונים של הרב עובדיה מדברים בעד עצמם. בוודאי שלא היה מתיר לדוגמא "חצאית מיני" לאשה שיש לה לחץ נפשי מחברותיה שהולכות כך, ולא היה מתיר לגרושה ללכת עם איזה דבר שהוא פריצות. וכמובן שלא היה מתיר להתחתן לכתחילה עם אשה שתלבש פאה כל ימי חייה. אלא מוכרח לומר כפי שכתב הוא עצמו לגבי גרושה: "כאן שגם בנשואות יש מקילים גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל".
כלומר, במילים פשוטות, הוא היה מודע היטב שיש גלריה רחבה של פוסקים שלדידם זה מותר, ומותר לכתחילה, וקהילות שלמות הנוהגות בזה, אבל ניסה למנוע את התפשטות המנהג בקהילתו.
עכ"פ אשמח לדעת מה הוצא מהקשרו.
הגר"ע יוסף מעולם לא השמיט ולא התעלם מדעות המתירים, רק סבר שאחר ריבוי המחמירים יש לאסור, ממילא כשאשה בדכאון פשיטא שיש לה על מי לסמוך, מה אתה רוצה שהיא תשתגע? הרי יש מתירים. אבל מה זה אומר לגבי אשה שאינה בדכאון? כלום.
כך גם לגבי חשש הרהור, טענתך חסרת טעם, וכי זה איזו מתמטיקה מדוייקת מה ורם הרהור ומה לא? הוא חשש מאוד להרהור ולכן אסר לעשות דבר שעלול לגרום להרהור, אבל כשאירע לאדם לעמוד מול אשה כזו והוא צריך לומר דבר שבקדושה סמך שמן הסתם לא יהרהר, איזו טענה היא זו?
הטענות המתנצחות סתם, כביכול איך כאן חשש לאזהרת חכם פלוני ובמקום אחר לא חשש לאזהרת חכם אלמוני, תמחל לי אבל זה סוג טענות שמתאימות לפונדק דרכים ולא לבית המדרש… וכי על זה נסמך לאסור??? יחד עם כל סברותיו הביא כמה החמירו בזה המחמירים, וכי זה אומר שכאשר הוא סבור בהוכחות כאלו ואחרות להתיר, אז הוא חייב להתחשב בכך שאותו מחמיר שנניח הוא דעת יחיד, כתב לשון חריפה.
לא הייתי כותב בזה כה בחומרה אם לא שמדבריך נשמע כאילו חלילה חלילה משוא פנים יש בדבר, וכאילו ת"ח ענק רוח זה כתב דברים סתם כך כי זה שירת את מטרתו, הס מלדבר כך סרה בחכמי התורה.
ואתה יודע שאני כותב זאת למרות שכל בנות קהילתי נוהגים בחבישת פאה ואנחנו מתירים זאת, אנחנו מדברים בנעימות ובכבוד רב לתלמידי חכמים גדולי ישראל ענקי הרוח.
אני רואה שלא הובנתי כראוי, ומבהיר: אין כאן שום זלזול חלילה בהגר"ע יוסף, שאני מוקירו ומעריצו! הוא היה גדול בישראל, וראה צורך למיגדר מילתא בפני מה שהיה נראה לו פרצה בחומת הצניעות, ולכן בתשובתו ציטט בעיקר את האוסרים, וכמעט לא הביא מי שמתיר בזה (ואפילו מתירים שציטט הוא בעצמו בשו"ת יביע אומר חלק ד', ועליהם נסמך להתיר לגרושה, השמיט בתשובתו השנית בחלק ה').
ומה שכתב כת"ר על אשה בדכאון, הרי לא מדובר על אשה שמקבלת טיפול פסיכולוגי וכדורים, אלא בסך הכל אשה שקשה לה כשרואה את חברותיה בפאה, וכמוה יש עשרות אלפי נשים… זה נוסח השאלה: "בחור מישיבת חזון עובדיה שנשא אשה, ואשתו כבר שנתיים הולכת עם מטפחת. כעת קשה לה והיא בדיכאון מזה. גרים בעיר בני ברק, ויש גם לחץ של המשפחה".
ולגבי חשש הרהור, זה לא מתמטיקה אלא שחור ולבן, האם שיער גורם הרהור או לא גורם הרהור? אי אפשר לתפוס את החבל בשני קצותיו, ולהתיר ק"ש מול שיער אשה נשואה (!) בימינו היות ורגילה לגלותו ואין כאן הרהור כלל (והאריך שם מאוד לבאר שדמי ממש לשיער הרווקות שאין בו הרהור כלל ומותרות לצאת כך), ומאידך גיסא לאסור ללכת עם שיער כי הוא גורם להרהור. זו סתירה מיניה וביה. כי אין כאן דרך אמצעית, או שהשיער גורם הרהור או שלא.
עכ"פ אליבא דאמת אין כאן סתירות כלל, כי כשמתבוננים כנ"ל רואים ששיטתו היא בעצם להתיר, רק באופן של "הלכה ואין מורין כן", אם ראה שהחתן מתעקש על פאה, אסר להם (כי ראה פסול בזה), אם ראה שהכלה מתעקשת, התיר (כי אין אשה אלא ליופי), אם ראה שקשה לאשה ללכת עם מטפחת התיר (ומלבד המפורט לעיל, המו"צ המפורסם הרב ינון יונה העיד שהעביר אליו עשרות מקרים והתיר), ואם ראה שסתם מחפשת סיבות להקל, אסר.
ומסיבה זאת הביא בתשובתו רק את האוסרים וסברותיהם, למרות שניתן לדחות אליבא דאמת, ולכן בדרשותיו הרבה לדבר על זה בחריפות, ומטרתו היתה למנוע את התפשטות המנהג בציבור הספרדי, כי ראה בזה פרצה בחומת הצניעות. וממילא אין כאן "משוא פנים" אלא מה שנראה לו בהשקפה ההלכתית מנהג גרוע שצריך לפעול לבטלו.
בעיני לכתוב שהרב עובדיה בעצם התיר פאות נכריות זו עזות. אתה יכול לומר מה שאתה רוצה בשם עצמך, אבל אל תכניס לאנשים בפה את דעותיך, כאשר הם השקיעו תמצית דמם וחלבם כדי לומר ההיפך.
גם כאשר אין מצב פסיכוטי ממש יתכן שראה כהןראת שעה להתיר הרי יש דעת מתירים והוא ידע זאת, אלא שסבר העיקר להלכה כמחמירים.
את דברי לגבי קריאת שמע לא הבנת אל נכון, חובה על אשה לדאוג שלא לגרום להרהור, אבל זה לא אומר שכאשר אדם ניצב בפניה ויודע שאינו מהרהר זה בהכרח ערוה.
אני מתנצל על החלק שמחקתי בתגובתך, זה היה מחמת טעם וסיבה.
אפשר להביע דעה חופשית בעניני הלכה באופן מנומק, אבל אין טעם לדברים מסוג זה.
לא באתי אלא לומר שאע"פ שהיה נשמע נחרץ נגד, המורה הוראה צריך לדעת שבעיני הגרע"י היה זה "הלכה ואין מורין כן", דהיינו שאם באה אשה לפנינו יש להורות לאסור, אבל במקרים שיש מצוקה כלשהי, יש להקל מטעם כל דהוא וכפי שהורה בעצמו.
וכך לא נזקקים לתירוצים דחוקים כאלה כמו שכתב כת"ר, ששיער אינו מביא הרהור, אבל אסור ללבשו כדי לא להביא הרהור…
(ומכל מקום יהיה קשה לשיטתו, כיצד גרושה ואלמנה מותרת ללבוש פאה ולגרום הרהור?)
ולדוגמא גם הוציאו לעז על המשמש המסור שכתב בדייקנות את השו"ת מפיו, וכל זה כדי להתחמק מהשאלה איך יתכן שהגר"ע התיר בפשטות כזו.
ונפק"מ בכל הנ"ל, שדיו לעבד להיות כרבו, כי כיום מצינו לתלמידי הגר"ע שמחמירים יותר ממנו ואינם מודעים לכל הנ"ל.
וישנו אחד מתלמידי ישיבת חזון עובדיה הקרובים ביותר (שהיה סמוך על שולחנו וכותב מפיו, ושמו מפורסם) ואשתו חובשת פאה, ע"פ הוראת הגר"ע שישאנה לכתחילה.
שלום מאיר, אתה באמת חושב שמרן כתב או הורה שפאה עדיפה?
להכניס לו מילים כאלו לפה? הרי דעתו היתה ברורה.
חלילה, איך הגעת לזה?
מה שכתבתי הוא לגבי עיקר הדין אם מותר או אסור, אבל פשוט שלגר"ע יוסף זצ"ל עדיף מטפחת על פאה, לית דין צריך בשש.
השאר תגובה