שאלה:
מדוע הברית כוונה לאיבר המין של הגבר, זה יכול להיות כל חלק אחר בגוף, אז נשארתי עם השאלה הזו מדוע באיבר המין הגברי??
תשובה:
הגמרא במסכת נדרים לא ב אומרת שהערלה מאוסה אצל הקב"ה. כלומר לא סתם חיפשו לעשות איזה הוצאת דם לאות ברית ובמקרה מצאו את הערלה, אלא הסרתה היא ברית עם בורא עולם כי היא מאוסה בעיניו. וכן מצינו בתורה שנאמר לאברהם אבינו בענין הברית "התהלך לפני ואהיה תמים", תמים זה שלם, כלומר הסרת הערלה היא גמר השלמת צורתו של האדם היהודי, וידוע בזה גם מעשה חכמי ישראל עם טרונסרופוס. והסיבה לכך לפי פשוטם של דברים, היא שהסרת הערלה כמובא בספרים, מפחיתה את התאווה לעריות, ולכן צורתו של האדם השלם שתאווה זו מופחתת אצלו ואינו הולך אחר שרירות לבו הרע.
מקורות:
משנה מסכת נדרים פרק ג: קונם שאיני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור באומות העולם שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות העולם שאיני נהנה לישראל לוקח ביותר ומוכר בפחות שישראל נהנין לי לוקח בפחות ומוכר ביותר אם שומעין לו שאיני נהנ' להן והן לי יהנה לנכרים קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות קונם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם שנא' (ירמיה ט) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב ואומר (שמואל א יז) והיה הפלשתי הערל הזה ואומר (שמואל ב א) פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים רבי אליעזר בן עזריה אומר מאוסה ערלה שנתגנו בה הרשעים שנאמר כי כל הגוים ערלים רבי ישמעאל אומר גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות רבי יוסי אומר גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה רבי יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה רבי נחמיה אומר גדולה מילה שדוחה את הנגעים רבי אומר גדולה מילה שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים דבר אחר גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו שנאמר (ירמיה לג) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי:
וראה מה שביאר בזה בחידושי אגדות למהר"ל נדרים דף לג עמוד ב: מאוסה היא הערלה (שנתנו) [שנתגנו] בה הרשעים. המאוס הזה מה שבעל הערלה הוא רחוק מן הצורה ודבר זה התבא' במסכת שבת (קמ"ט ב') אצל נבוכדנצר שנמשכה ערלתו ג' מאות אמה עיין שם. ומפני זה הערלה היא מאוסה שכל דבר חמרי לגמרי והוא רחוק מן הצורה הוא מאוס. שאין כבוד בדבר החמרי, רק הכבוד הוא בצורה והערלה דומה לקליפה שהוא סביב הפרי וסותם את הפרי, שזאת הקליפה אין עליה צורת הפרי בעצמו, וכך באדם הערלה שהיא כקליפה שלו מאוסה לגמרי מצד רחוק שלה מן הצורה.
ועוד מצינו כן בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת וישלח פרק לד סימן יד: ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות את הדבר הזה לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה. א"ר יוחנן עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר: כי חרפה היא לנו. מאוסה ערלה שנקראת חרפה. היא קרי והוא כתיב, אמר לו הברית הוא לנו מאבותינו והערלה הוא חרפה, ולכך נקרא היא וכתוב הוא:
ובענין זה דהערלה מאוסה ראה מה שביאר המשך חמכה דהיינו מכוח הציווי שציווה ה' את אברהם, וזה לשונו: ויפול אברם על פניו. ממורא השכינה, שעד שלא מל, לא היה בו כוח לעמוד ורוח הקודש נצבת עליו, רש"י בשם חז"ל. ופירושו על דרך מה דאיתא במסכת יבמות, דערל אסור לאכול ולסוך בתרומה. רק שלא בזמנה, קודם ח', אינה ערלה, כן פשיטא לירושלמי, וכן פסק רבינו הרמב"ם. ודוקא קודם שמונה דלא היה כיוצא בו בר מילה בשום מקום, אבל בלא זה אף טומטום שאינו מחוייב ליקרע ולימול מקרי ערל, עיין שם בתוספות דף ע, א. ולכן קודם הוזכר ציווי ה' למול אצל שום נברא, לא היתה מאוסה הערלה, והיה עומד ושכינה עומד עליו. אבל כיון שאמר לו "היה תמים, ואתנה בריתי וכו'" ונצטוה לימול, שוב היה ערלה, ומעכבה ומאוסה הערלה, ומשום הכי "ויפול על פניו", וזה נכון, ודו"ק.
