שאלה:
במקום עבודתי הרבה פעמים צריך לפתוח ביצים ולא תמיד משתמשים בהם באותו יום. או בגלל שלא יודעים מראש כמה יצטרכו לאותו יום או בגלל שרוצים להכין לבוקר שיוכלו מיד להכין ארוחת בוקר לא עיכוב. האם יספיק להוסיף קצת מים לביצה?
תשובה:
אני לא יודע מה המשמעות של מים ואם זה ניכר, אבל נהגו להקל כשמעורב בזה שמן ומלח, כך הורה הגר"ע יוסף בהנחיותיו לבד"ץ בית יוסף בענין זה בהשגחה על מסעדות.
מקורות:
והנה ידוע שאיסור לא נתבאר כל הצורך בפוסקים, אמנם ראוי לידע חומר הדבר, ויעויין במה שכתב בזה בשו"ת דברי יציב חלק יורה דעה סימן לא, והביא את כל מקורות האיסור וחומרתו. ונביא כאן דבריו. [ועוד האריך בזה שם בשיטות האומרים שלא נפסק האי איסורא לדינא, ועיין שם בכל אריכות דבריו].
במה ששאלת ע"ד ביצים קלופים שעבר עליהם הלילה, אם יש מקום באיזה אופן להתיר להשתמש בזה נגד המבואר בחז"ל ומנהג ישראל מדור דור.
א) הנה כבר נתפשט המנהג אצל אבותינו ואמותינו לחוש מאד לזה שלא להשתמש כלל בביצים שעבר עליהם הלילה בלי קליפתם, ובשומי אל לבי לברר הדברים ראיתי באחרונים שכתבו כמה קולות בזה, ואני על משמרתי אעמודה להעמיד מנהג אבותינו בידינו שלא הקילו בזה בשום אופן.
ומקור הדברים בש"ס נדה י"ז ע"א, אמר ר"ש בן יוחי ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו, האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה וכו', ואף על גב דמנחי בסילתא וציירי וחתימי רוח רעה שורה עליהן וכו'. ופרש"י דמו בראשו, נענש על עצמו וחובת דמו נדרשת ממנו לאחר מיתתו וכו'. ומתחייב בנפשו, כלומר הוא גורם לעצמו. שעבר עליהם הלילה, אכולהו קאי אשום ובצל ומשקין עכ"ל. ובשו"ע יו"ד סי' קט"ז סעיף ה' בהג"ה, וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור, ולכן אסרו לילך בכל מקום סכנה וכו' עיין שם. ובפר"ח סק"ט כתב, לשלמות המלאכה ראיתי להעתיק בכאן קצת דברים המביאים לידי סכנה, שבאו מפוזרים בתלמוד במקומות מוחלקים, שראוי לכל אדם להזהר מהם שבסבתם באים הרבה מקרים לעולם, ושומר נפשו ירחק מהם, והביא שם ג"כ הך מימרא דרשב"י עיין שם.
ובבית לחם יהודה על השו"ע (הביאו הפרמ"ג בכמ"ק) בסק"ח, הביא מסמ"ג שלא יאכל שום או בצל או ביצה קלופה שעבר עליהם הלילה בלי קליפה עכ"ל, וחיפשתי בסמ"ג ולא מצאתי, וכנראה שצ"ל סמ"ק, והוא שם במצוה קע"א שכתב, וכן שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה שעבר עליהם הלילה, ויש בני אדם שאינם אוכלים שומים קלופים שחוקים בשבת שחרית מטעם זה, ויש שאינם חוששים מאחר שלחם מעורב מתוכם, ויש שמשימין קליפת השומין לתוכם עכ"ל, והביאו ג"כ בלחם הפנים על השו"ע בסק"ה (וטעות הדפוס נפל שם וצ"ל סמ"ק) עיין שם.
ובשל"ה שער האותיות [ירושלים תש"ל דף קכ"ט] כתב, אזכיר דברים שהזהירו רז"ל ומנעו מכח סכנה ונודע כי חמירא סכנתא מאיסורא, והביא שם הא דרשב"י עיין שם. וכן ביש נוחלין אות ט"ו, אזהרות מן הסכנה איש תבונה שומר נפשו מן הסכנה השמרו לכם ושמרו את נפשכם מאד מכל סכנה, ואפי' בספק סכנה דחמירא סכנתא מאיסורא וכו', והביא דברי הסמ"ק עיין שם. ובראשית חכמה פרק דרך ארץ בשער הג' [בד"ה וגרסינן בברכות] הביא ג"כ הך דשום קלוף וביצה קלופה דמו בראשו עיין שם. וכן בשבט מוסר סוף פרק מ' הביא דברי הסמ"ק עיין שם. ועיין לקט יושר יו"ד [עמ' ו'] שרבו בעל תרוה"ד החמיר בזה עיין שם.
ובשו"ע הרב חו"מ הל' שמירת גוף ונפש סעיף ז', ולא יאכל שום קלוף או בצל קלוף או ביצה קלופה שעבר עליהם הלילה מפני שרוח רעה שורה עליהם וכו' עיין שם. ובערוך השולחן יו"ד סי' קט"ז סעיף כ"ב, דחמשה דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו וכו' וכל אלו באופן שעבר עליהן הלילה אבל בלא זה לא איכפת לן עיין שם. ובליקוטי הלכות לבעל משנה ברורה עמ"ס נדה הביא ג"כ הנך דברים, וכתב שם בעין משפט, לא מצאתי זה ברמב"ם ומ"מ בודאי צריך ליזהר בהן עכ"ל. ובמנחת פתים להגאון מוה"ר מאיר אריק זצ"ל לשו"ע יו"ד, הביא דברי הפר"ח מהש"ס נדה דביצה קלופה שעבר עליה הלילה הוי סכנתא עיין שם. וכן בספר עצי העולה (שהיה מתלמידי זקה"ק מסיגוט זי"ע) בהל' סכנה אות כ"ד [דף ס"ח ע"א מדפה"ס] עיין שם. וע"ע בשו"ת שדה הארץ ח"ג סי' י"ח.
