הוצאת ספר תורה ממקומו

בפרשת בהעלותך אנו קוראים אודות ארון הברית – ארון הקודש שנשא את לוחות הברית: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י, לה-לו).

מסע הארון מביא אותנו לדון בהלכות המתייחסות ספציפית להוצאת ספר תורה ממקום למקום. לעתים קרובות עולה צורך להוציא ספר תורה, אם בתוך ארון קודש ואם לאו, ממקום מושבו למקום אחר. למשל, כאשר יש צורך במנין זמני, במחנה קיץ, שבתון משפחתי וכדומה, יש צורך בהבאת ספר תורה כדי לקרוא בו את הקריאה.

האם מותר לטלטל ספר תורה לצורך זה ולצרכים אחרים? מה ההלכה ביחס להבאת ספר תורה לבית אבל? האם חובה לקרוא מספר תורה שהובא למקום אחר לפחות שלוש פעמים? האם צריך לשמור את הספר במקום קבוע? בשאלות שלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.

להביא את התורה אל הקורא

ביחס לקריאת הכהן הגדול ביום הכיפורים, נאמר במשנה (יומא ז, א): "וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת; וראש הכנסת נותנו לסגן; והסגן נותנו לכהן גדול; וכהן גדול עומד ומקבל. וקורא עומד. וקורא אחרי מות ואך בעשור, וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר: יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן. ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה".

בתלמוד הירושלמי נשאל על הלכה זו: הרי בכל מקום "הולכים אחר התורה" – הקורא "עולה לתורה" – ולמה כאן מביאים את התורה אל הקורא? הירושלמי מתרץ: "אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן".

כלומר, בדרך כלל אנשים עולים אל התורה, ואין התורה יורדת לאנשים. ואולם, ביחס לכהן הגדול, מותר וראוי להביא את התורה אליו, כי בכך התורה עצמה מתעלה: זו כבודה, שמוליכים את התורה לאדם חשוב כמו הכהן הגדול.

בהמשך הגמרא מבואר שהוא הדין ביחס לריש גלותא (ראש הגולה). אמנם לא תמיד מדובר באדם תלמיד חכם וגדול בדורו, אך הירושלמי מבאר שגם אם ראש הגולה אינו חשוב בפני עצמו, הרי שהוא מיוחס לאבות חשובים, ומכאן שניתן להביא אליו את התורה.

גם כאן יש להסביר שהביאו את התורה לראש הגולה לקרוא ממקומו והוא לא נצרך להגיע לבימה. ואם כן אנשים אלו לפעמים היו אנשים שאינם מהוגנים, ובכל זאת הגישו אליהם את התורה? אלא שגם אם הם אינם חשובים הם מיוחסים, ולכן הביאו אליהם את התורה.

בימי הגאונים אכן נהגו שבשתי העליות הראשונות, כהן ולוי, עלה הקורא לתורה, ואילו בעלייה השלישית היו מביאים את הספר התורה לנשיא כדי שיקרא בו במקומו. לאחר שסיים את הקריאה, החזירו את התורה לבימה, והמשיכו לקרוא את הקרואים לעלות לתורה. מנהג זה מוזכר בספר המנהיג (הלכות שבת, עמ' קפב במהדורת יצחק רפאל).

להביא ספר תורה לחולים

מתוך המקורות הנ"ל יש ללמוד שככלל, יש להימנע להוציא ספר תורה ממשכנו הקבוע. כאשר אדם רוצה לקרוא בתורה, עליו לבוא אצל התורה, ולא להביא את התורה למקומו.

עיקרון זה מקבל ביטוי הלכתי בדברי האור זרוע (קריאת שמע, סימן ט), שכתב כי אדם חולה, האוסף מנין מתפללים לביתו כיון שאינו יכול להגיע לבית הכנסת, רשאי להביא הביתה ספר תורה רק אם הוא "אדם חשוב בעירו", על מנת לקרוא בו. מבואר אפוא שאם הוא אינו "אדם חשוב בעירו", אין להביא לביתו ספר תורה.

המהר"ם מרוטנברג, תלמיד האור זרוע, כתב על דרך זו שאין להביא ספר תורה לבית הכלא כדי שיקראו בו האסירים: "בני אדם החבושין בבית האסורים אין מביאים אצלם ספר תורה, אפילו בראש השנה ויום כיפור" (שו"ת מהר"ם מרוטנברג חלק ד (דפוס פראג), סימן כג). המקור שהוא מביא לכך, כפי שמביא גם האור זרוע, הוא דבר הירושלמי הנ"ל.

דברי המהר"ם מובאים במרדכי (ראש השנה תשי), והם מהווים מקור חשוב שעליו התבסס הדיון בפוסקים בהלכה זו.

פסקי הלכה

ההלכה של הוצאת ספר תורה ממקומו אינה מוזכרת על-ידי הגאונים, ולא על-ידי הראשונים הקדומים (כולל הרי"ף והרמב"ם). אולם, היא מוזכרת בשולחן ערוך (אורח חיים קלה, יד), הכותב שאסור להוציא ספר תורה ולהביאו לאדם חולה או לאסיר בבית האסורים.

אולם, כאמור לעיל, מותר להוציא את ספר התורה לצורך אדם חשוב – הלכה המובאת על-ידי הרמ"א, שכן זהו כבודו של התורה. יש פוסקים שכתבו שלא נאמרה ההלכה אלא באדם חולה, ולא בבריא. אולם, אחרים הקלו בזה, והמנהג הנפוץ הוא להקל בכך (עי' דרכי משה קלה, י; מגן אברהם קלה, כג; ערוך השולחן קלה, לא; קיצור שולחן ערוך כג, ל; ואחרים).

יש דיון מסוים בין הפוסקים ביחס למי נחשב "אדם חשוב" לעניין זה. ואולם, הקריטריון הבסיסי הוא שיהיה תלמיד חכם חשוב (עי' ביאור הגר"א קלה, כא; משנה ברורה נ). יש לציין שמותר להוציא ספר תורה לצורך אדם חשוב גם כשלא יהיה לו מקום קבוע (משנה ברורה נא; עי' להלן).

להוציא ספר תורה לצורך מנין

נחלקו השולחן ערוך והרמ"א בשאלה אם אבל יוצא מביתו לצורך קריאת התורה בבית הכנס, או שלא (עי' שולחן ערוך, יורה דעה שמד, יח). מנהג אשכנז הוא שאין האבל יוצא מביתו לצורך קריאת התורה. ואולם, האם מותר לו להביא ספר תורה מבית הכנסת לתוך ביתו, לצורך קריאת התורה בבית האבל?

ייתכן שכל האיסור של הוצאת ספר תורה ממקומו לא נאמר אלא ביחס ליחיד, ואילו ביחס לציבור מותר להוציא ספר תורה עבור קריאת התורה (של עשרה). אבחנה זו מוזכרת על-ידי הפרי חדש (קלה, יד), האליה רבה (קלה, יז) ואחרים, ומובאת במשנה ברורה (ביאור הלכה, ד"ה אין).

המשנה ברורה מבאר את סיבת הקולא בכך שהציבור נחשב כמו אדם חשוב, שמותר להוציא ספר תורה לצרכו.

לעיל ראינו בדברי האור זרוע כי אין להוציא ספר תורה למנין בתוך ביתו של אדם חולה שאין יכול להגיע לבית הכנסת. אולם, אין בכך לסתור את האבחנה הנ"ל, שכן מדובר במנין שמתאסף לצורך אדם פרטי, ולא בציבור קבוע שאין לו ספר תורה.

במקרה של בית אבל, יש סיבה נוספת להקל כאשר קוראים מן התורה שלש פעמים. מצד אחד אין לכך מקור ברור, אך יש בכך מנהג נפוץ המובא בערוך השולחן (קלה, לב) ואחרים. כאמור, אין למנהג מקור ברור, ולכן יש שדחו אותו מהלכה (עי' תשובות והנהגות חלק א, סימן תרצד; שו"ת ויברך דוד ח"א, סימן כו; עי' גם הליכות שלמה, תפילה יב, לח).

בשם הרב משה פיינשטיין זצ"ל מובא שאין לגעור במי שסומך על המנהל הנ"ל (ויברך דוד, שם; שו"ת רבבות אפרים ג, צה, א).

להוציא למקום קבוע

מקום חשוב להקל בעניין הוצאת ספר תורה ממקומו, שנוגע לבית אבל ולנסיבות רבות, הוא הוצאת ספר תורה לשמירה במקום קבוע.

כאשר הוכן מקום מתאים לספר תורה, כגון ארון קודש, מותר להוציא את ספר התורה למקום זה (פרי מגדים קלה, יב). יש פוסקים הכותבים שצריך להביא את הספר תורה יומיים קודם לשימוש בו, כדי שיקבע לו מקום – אך אחרים מקלים בזה (עי' מהר"ם פדווא פח; ט"ז יב; אליה רבה יח; ואחרים).

הסיבה לקולא זו היא שכאשר יש מקום קבע לשים בו את הספר, לא ניכר שהספר הוצא ממקומו לצורך הקריאה, אלא נראה שהובא הספר למשכן קבע חדש – גם לזמן קצר.

מכאן שכאשר יש צורך להביא ספר תורה לבית אבל, למחנה קיץ או לבית מלון, יש לדאוג לקבוע מקום קבע לספר תורה, כדי שהוא יישמר שם. באופן זה, שוב לא יהיה חשש להוצאת ספר התורה למקום החדש.

הלכות נוספות

• מקובל שמותר להוציא ספר תורה מחדר לחדר באותו בית כנסת או בבית אחד. מנגד, הגר"א (מעשה רב קכט) החמיר בכך.
• מותר להוציא ספר תורה כאשר יש בכך צורך של קיום חובה מיוחדת של קריאת התורה, כגון פרשת זכור או פרשת פרה (מגן אברהם קלה, כג; אליה רבה יז; חיי אדם לא, טו; משנה ברורה מו; ואחרים). בערוך השולחן (לא) כתב שכן הדין ביחס לכל ד' פרשיות.
• המנהג הרווח הוא שלא ליישם את ההלכות הנ"ל על ספר תורה פרטי, אלא רק על ספר תורה ציבורי בבית כנסת (עי' שו"ת ציץ אליעזר חלק יח, סימן ו).
• מותר להוציא ספר תורה ממקומו כאשר הדבר נצרך להגנה על הספר עצמו (עי' שו"ת ציץ אליעזר חלק יא, סימן טז); דבר זה נעשה בעבר לעתים קרובות יחסית (עי' שולחן ערוך, אורח חיים קמח).