שאלה:
רציתי לשאול מהם גדרי ההלכה המדוייקים של שמירת עינים ?
האם ראיה שאדם מסתכל דרך הילוכו, ללא כוונה יתירה, אלא כשם שהוא מסתכל גם על גברים שהוא רואה, האם יש בזה איסור ?
אלא שמכיון ומטבע הדברים יש בראיה כזאת הנאה מועטת, ויתכן שגם בתת מודע יש כוונה ליהנות, אך אין כוונה מפורשת וברורה, האם ראיה כזאת אסורה ?
האם כל שיש הנאה בראייתו, חייב להשפיל את עיניו, או שהגדר בזה הוא מה הכוונה העיקרית בראייתו, והאם האיסור הוא דווקא במתכוון בצורה בזויה ומודגשת ?
אשמח להגדרות כמה שיותר מדוייקות, כי הערפול בענין הזה לדעתי הוא הנסיון.
תשובה:
שלום וברכה
אשה שלבושה בצניעות, ראייה בעלמא דרך הילכו ללא כוונה להביט מותרת בה, ורק הסתכלות – התבוננות אסורה, באשה שאינה צנועה יש להשתדל להמנע מכל ראיה, אלא שכיון שהרחובות מלאים בנשים שכאלו, ואין אפשרות אחרת, סומכים ללכת שם כגדר "ליכא דרכא אחרינא" אי אפשר ללכת עם הראש באדמה, אבל מה שלא צריך יש להמנע.
מקורות:
משנה ברורה סימן עה ס"ק ז.
לענין איסור הסתכלות לכו"ע המסתכל באשה אפילו באצבע קטנה כיון שמסתכל בה להנות עובר בלאו דלא תתורו אחרי עיניכם ואמרו שאפילו יש בידו תורה ומע"ט לא ינקה מדינה של גיהנם וראיה בעלמא לפי תומו בלא נהנה שרי אם לא מצד המוסר ובספר מנחת שמואל הוכיח דאדם חשוב יש לו ליזהר בכל גווני. וכתב הפמ"ג דבמקומות שדרך להיות מכוסה [כגון זרועותיה וכה"ג שאר מקומות הגוף] אף ראיה בעלמא אסור וכתבו הפוסקים דבתולות דידן בכלל נידות הם משיגיעו לזמן ווסת ובכלל עריות הם:
הרמב"ם כתב שהסתכלות בפנויה לשם זנות אסורה מדברי סופרים וסמכו זאת על הפסוק "ברית כרתי לעיני ומה אסתכל על בתולה " אבל הרמב"ם לא כתב שזה מדאוריתא וקשה לומר שהרמב"ם דיבר דווקא על בתולות לפני שהגיעו לזמן ווסת כי זה לפני גיל 12 ואין כ"כ ניסיון לאדם בגיל זה
ואם הרמב"ם התכוון לזה למה לא פירט
וכן לענ"ד כל העניין של נידה או לא הוא כלל לא קשור לראייה שהרי לבעל מותר לראות את אשתו כשהיא נידה אפילו כשנהנה בראייתה ועניין נידה הוא אסור רק לגבי ביאה ואינו עניין לבתולה אשמח לתשובה ותודה לכבוד הרב
משנה ברורה בסי' עה חילק בין נדה לפנויה קטנה.
השאר תגובה