שאלה:
שלום כבוד הרב .
שאלתי מתיחסת לגבי הקטע מתוך היתר עסקא חכמת אדם : " …כל דין תורת נאמנות לבעל השטר אף לאחר זמן הפירעון וכל זמן שלא אחזיר את הסכום הנ"ל יהי' בידי בתורה עיסקא כל חודש בחודשו באופן הנ"ל…." . האם הוראת קטע זה היא שאמנם אפשר להוכיח הפסדים/להשבע על אי רווחים גם לאחר מועד הפרעון אבל אז -בנתיים -עד שיוכח כאמור , העסקא ממשיכה כרגיל . או שמה המשפט הזה עצמאי והכוונה שבלי קשר להוכחות/אי ההוכחות בעסקא הקודמת- אלא בעסקא המתחדשת (מעת שלא מוחזר סכום ההתפשרות ) כל דין תורת הנאמנות( להוכחה כנ"ל) ממשיך ביחס לכל השקעה עד לפרעון .
כמו כן (בשתי האפשריות) האם במידה והוכח ההפסד האם מתיחס לעסקא במהלכה (עד לפרעונה) הוא מוכח או מתיחס לעסקא אליה מתייחס(בה התרחש) ההפסד שהוכח במהלכה עסקא עוקבת(מתחדשת) . היינו האם מה שחשוב לעיניין הפסד הוא מועד בו הוכח הפסד או מועד ההתרחשות בפועל של ההפסד שהוכך .
שכן נניח שפלוני לוקח לו חודשים להוכיח הפסדיו ובנתיים -כאמור בהסכם העסקא מתחדשת האם לכשיוכיח שהעסק קרס חיובו בדמי פשרה יעצר רק לגבי העסקא במהלכה הוכיח כאמור או שיופחתו למפרע דמי הפשרה שהצטברו מעת העסקא בה התרחש ההפסד כאמור. (היינו מה קובע מועד ההוכחה או מועד התרחשות ההפסד על פי ההוכחה )
בברכה
תשובה:
שלום וברכה,
בהיתר עסקה התשלום הוא על הרווחים, אלא שאולי יש יותר רווחים ואולי אין כלל רווחים, לכן מותנה שישלם כפשרה סכום מסוים ובכך לא צריך להישבע כמה רווחים היו. והיה במקרה שהלווה עמד בתנאים והצליח להוכיח שהיו הפסדים, ממילא אין למלווה שום רווח ולא צריך לשלם שום רווח אלא את הקרן. ואם יביא עדים על הקרן שהופסד נפטר גם מתשלומי הקרן. ולכן ההוכחה שיביא יפטור את הלווה מעיקרא על כל תשלומי הרווחים.
בהצלחה.
