לתרומות לחץ כאן

הנאה מפירות שביעית / הנאה מספיחין

שאלה:

האם מותר להריח מפירות שביעית

תשובה:

שלום וברכה

פירות שביעית שמותרים באכילה ודאי מותרים גם לבהנאה ואפשר להריח [ככל שזה לא גורם להם נזק] השאלה היא לגבי ספיחין, ירקות שגדלו בשביעית ואסורים באכילה האם מותרים בהנאה. ובזה הכלל הוא כך, כל הנאה שהיא מיועדת להם, ורגילים להשתמש בהם לכך, אסור גם בספיחין, אבל אם לא רגילים להריח אותם, מותר.

מקורות:

ראה חזון איש שביעית סי' יג ס"ק טז, ושו"ת מנחת שלמה סי' נא אות יא.

שלום וברכה

 

פירות שביעית שמותרים באכילה ודאי מותרים גם לבהנאה ואפשר להריח [ככל שזה לא גורם להם נזק] השאלה היא לגבי ספיחין, ירקות שגדלו בשביעית ואסורים באכילה האם מותרים בהנאה. ובזה הכלל הוא כך, כל הנאה שהיא מיועדת להם, ורגילים להשתמש בהם לכך, אסור גם בספיחין, אבל אם לא רגילים להריח אותם, מותר.

 

מקורות:

ראה חזון איש שביעית סי' יג ס"ק טז, ושו"ת מנחת שלמה סי' נא אות יא.

החזון איש שם כתב: מ"ד לקוט לי בו ירק היום שכרו אסור, בתו' ע"ז ס"ב א' פירשו דברישא מגביה לחברו ובסיפא מגביה לעצמו ומוכרו, ואמרו שכרו אסור ר"ל שקדוש בקדושת שביעית כמש"כ הר"ש, ולא הוי כלוקט ע"מ למכור כיון דכבר קבל דמים וקאי במחוסר אמנה או במש"פ אם לא יתן לו חשיב כמתחלה נלקט לחברו, מיהו יש לעי' אם הפועל יכול לשמש באיסר וכמו שצדדו תו' ב"מ כ"ט א' מ"ג א', אף אם לא הוציאו עד שנתן לו הירק למה יהא קדושת שביעית על האיסר הרי כבר קנה האיסר בהלואה וכשנותן הירק לבעה"ב פורע חובו מפירות שביעית, ואפשר לפרש כן משנתנו שכרו אסור היינו שאסור לו לעשות כן, ועי' לק' סי' י"ד סק"ה. ועי' סי' י' סק"ה במה שהקשינו איך יכול לזכות במחובר והלא רחמנא אפקרי' וע"כ מוכח מכאן דשיעור שרשאי ליטול לאכלה רשאי לזכות במחובר, ואפשר דדוקא בזוכה לעומר שזמנו קבוע הוי זכייתו במחובר לצורך עומר דרך תשמישו אבל הזוכה במחובר שישתמר בשבילו ליטלו לאחר זמן ואין זכייתו רק לעכב זכיית אחרים זהו דרך סחורה.  ויש לעי' איך יזכה לעצמו הלא גזרו על הספיחין וי"ל דאין ספיחין איסורי הנאה אלא אסרו אכילתן ושאר תשמישין אבל הכא שפיר זכי לתשמיש היתר לצורך העומר.

שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן נא, יא: ספיחי שביעית אם מותרים בהנאה בדין ספיחין אם גזרו בהם חכמים גם איסור הנאה מצינו לכאורה כמה סתירות בדבר, ולכן נלענ"ד לומר דבהני דקיימי לאכילה לא אסרו אלא באכילה ולא בהנאה, וכן מוכח מגמ' מנחות פ"ד ע"א דמבואר שם שנוהג איסור שמור גם בספיחין, ואי אמרת דאסירי בהנאה מה שמור שייכי בהו, משא"כ אי שרי בהנאה אסור שפיר לשומרם כיון שיכול כל אדם ללקטם כדי ליהנות מהם, ואפשר דשייך איסור שימור משום דאפשר עכ"פ בהנאה צדדית כגון לישב עליהם וכדומה, אך בלא"ה צ"ע להסוברים דאסור לתלוש את הספיחין וממילא מותר גם לשומרם. אבל אוכלי בהמה או מיני צובעין שפיר גזרו בהם חכמים איסור ספיחין אף לענין הנאה חוץ מתבן וקש, וממה שכתב השעה"מ דספיחין מותרין בהנאה אין להוכיח מידי משום דקאי התם אדאורייתא ואליבא דרע"ק. ולפי זה מה שנסתפקו המפרשים אם מותר להפסיד ספיחי שביעית כיון שבלא"ה אסורים הם מדרבנן הוא רק בספיחין שאסורים גם בהנאה, ועיין בירושלמי סופ"ה ממעשרות לענין כרכום ופשתן ועי"ש בספר ניר, ועיין גם ברמב"ם פ"ד הל' ה' "ובהמה רועה כדרכה" ובפ"ח הי"ט, ובב"ק ק"א ברש"י לענין ספיחי סטים, ועיין במשנה ראשונה פרק ב' דשביעית מ"י דספיחין אסור לזרוע או לעשותם מלוגמא, גם עי"ש לענין תמרות של דלועין דאסירי משום ספיחין אף על גב דאין להם תורת אוכל, ומ"מ נראה דמיני צמחים שאין עליהם קדושת שביעית אף על גב שרגילים לזורעם ושייך שפיר הטעם של גזירת ספיחין כמו פרחי נוי וכדומה [אם ננקוט דלא נוהגים בהם קדושה] אפי"ה משמע ברמב"ם דלא נוהג איסור ספיחין אלא בדבר שגם נוהג בו קדושת שביעית עי"ש בפ"ד הט"ו, גם נראה דלהרמב"ם דירקות הנכנסין לשביעית אסורין משום ספיחין הרי אסורים תיכף, ואף על גב דליכא כלל חששא דעוברי עבירה שהם צריכים עכ"פ ג' ימים לקליטה, דמ"מ לא פלוג חכמים.

וראה עוד בקובץ הוספות לדרך אמונה על משניות שביעית עמוד 480 שהאריך שם לדון בדבר והביא כמה נידונים בשיטות הפוסקים אם ספיחין אסורים בהנאה, והלקטן לוקה אם היינו לאכילה בדווא ודן שם איזו הנאה שייכת בהם, ואם יש חילוק בין הנאה של כילוי או לא וגם הביא כמה ראיות מהירושלמי שהם אסורים בבהנאה ועיין שם באורך.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל