לתרומות לחץ כאן

הניח מכשיר בצד ונפל – האם זה פשיעה?

שאלה:

בקשו ממני במקום העבודה לסדר מכשירים חשמליים ולצורך כך הנחתי אותם על פח אשפה גדול ושניים מהם נפלו וניזוקו. השאלה היא האם זה נחשב לרשלנות מצידי שלא העליתי על דעתי שזה עלול ליפול וכן לא ידעתי שהם כ”כ יקרים מצד אחד וכ”כ שבירים מצד שני שנפילה אחת שוברת אותם. ושהם מגיעים ללא אחריות וללא ביטוח. אמרו לי להזהר איתם אבל לא אמרו לי את הנ”ל.

תשובה:

שלום וברכה,

אם הנחת את המכשירים במקום שעלול ליפול הרי זה פשיעה, וגם אם לא ודאי שייפול הרי אתה שומר על המכשירים ואתה חייב עליהם גם אם נפלו בגרמא. העובדה שלא ידעת את ערכם של המכשירים או שלא ידעת שהם מכשירים רגישים לא פוטר אותך, מאחר וצריך להעלות על הדעת שיתכן ומחירם יקר.

בהצלחה.

מקורות:

בגמרא ב"ק סב,א מבואר שאם אמר לשומר שזה מטבע של כסף ונמצא זהב, אינו חייב לשלם מחיר של זהב כיון שלא קיבל שמירה על זהב. אבל כאן שלא אמרו לך דבר ודאי חייב כיון שניתן להסיק שמדובר בחפצים יקרים. מלבד זאת מבואר בקצות סימן רצא שבאבן טובה שלא יודע את מחירה מתחייב על כל מחיר שיהיה. כיון שאבן יש יקרה ויש אבן שאינה יקרה.

מקורות:

קצות החושן סימן רצא: וביש"ש פרק הכונס (סי' ל"ד) כתב וז"ל, ובאמת שצ"ע גדול, בשלמא גבי דינר המפקיד גופיה פשע שאמר לה של כסף הוא, אבל אם אמר לה סתם הזהרי בו פשיטא דחייבת, וכן התם דחיפן בשעורין וא"כ זה לא היה לו לידע יותר משעורין, אבל מה שאדם מפקיד גבי חבירו וראה אותו פשיטא דמקבל עליה כל שוויו בין רב בין מעט, דאל"כ כל אחד שיתן לחבירו בפקדון אבן טובה שוה מאה מנה פשיטא דחייב לשלם מאה מנה ולאו כל כמיניה לומר סבור הייתי ששוה כסתם אבן פשוט זהוב או ב' עכ"ל. ובש"ך בסימן ע"ב ס"ק מ' כתב עלה וז"ל, ולפעד"נ דשפיר יש לדמותו להך דדינר זהב, דהתם מה שאמר המפקיד של כסף הוא לא(ו) [הוי] פשיעה, דעשה כן כדי שתקבל עליה השמירה וא"כ הו"ל לאסוקי אדעתא שהוא של זהב ושאמר כן כדי שתקבל השמירה, ואפ"ה פטרינן מטעם דנטירותא דכספא קבילת עלי. וכן משמע בתוס' (ב"ק סב, א ד"ה מי) והגהת אשר"י (שם סי' ט"ז) ונמוקי יוסף פרק הכונס (כו, א בדפי הרי"ף) גבי הא דמיבעיא בש"ס התם בהאי גברא דבטש בכספתא דחבריה דגבי דינר זהב דחייב בהיזקא משום דהו"ל לאסוקי אדעתא שאמר כן כדי שתקבל השמירה דירא שאם היתה יודעת [שהוא] של זהב לא היתה שומרתו עכ"ל, ואף על גב דמסתמא אם הפקיד אצלו אבן טובה פשיטא דחייב כל שוויו דסתם אבן טובה רגיל שהוא יקר ולכך קיבל עליו בין יקר ובין זול, אבל סייף דאין רגילות שיהיה יקר ע"כ מצי אמר נטירותא דסייף יקר לא קבלתי עלי וכו', ומ"מ כיון דהמרדכי גופיה מסיק על זה וצ"ע ודאי הוי ספיקא דדינא, עכ"ל הש"ך.

אמנם כדי לברר דין זה דע שאמרו סוף פרק הכונס (שם) אמר רבא הנותן דינר זהב לאשה ואמר לה הזהרי בו של כסף הוא, הזיקתו משלמת דינר זהב משום דאמר לה מאי הוה לך גביה דאזקתיה, פשעה בו משלמת של כסף דאמרה נטירותא דכספא קבילת עלי נטירותא דדהבא לא קבילת עלי. אמר ליה רב מרדכי לרב אשי אתון בדרבא מתניתו אנן ממתניתא פשיטא לן, חטין וחיפן שעורין, שעורין וחיפן חטין אינו משלם אלא דמי שעורין, אלמא מצי אמר נטירותא דשערי קבילת עלי הכא נמי אמרה נטירותא דדהבא לא קבילת עלי וכו'. ובתר הכי בעי לה בהאי גברא דבטש (בכסא דכספתא) [בכספתא] שדיא בנהרא מי מנחי אינשי מרגניתא (בכסא) [בכספתא] או לא תיקו. וכתבו תוס' (ד"ה מי מנחי) אפילו יש עדים שהזיק מיבעי ליה דשמא לא הו"ל לאסוקי אדעתא, ולא אמרינן מאי הו"ל גביה דאזקיה כיון דלא רגילי אינשי כלל לאנוחיה ביה, ולא דמי לדינר זהב דלעיל דאיבעי לה לאסוקי אדעתא (לפי) [טפי] דפעמים שהוא אומר כן דירא שאם היתה יודעת שהוא של זהב לא היתה שומרתו, ולא דמי לארנקי בגדיש דרגילין טפי [דמנחי] (מ)מרגניתא (בכסא) [בכספתא] עכ"ל.

והנה הא דמזיק חייב טפי מפשיעה לכאורה נראה משום דמזיק חמיר טפי שהוא בידים משא"כ פשיעה, ומש"ה בדינר של זהב חייב במזיק ממש ופטור מפשיעה. אמנם ליכא למימר הכי דהא ר' יהודה מחייב במדליק ארנקי בגדיש (שם סא, ב) אף על גב דאינו מזיק ממש בידים אלא פשיעה הוא דהוי, וגבי דינר זהב ר' יהודה נמי מודה דפטור, דהא אמרו שם אנן ממתניתא פשיטא לן דתני חטין וחיפן שעורין כו', והאי לישנא דר' יהודה הוא שם דתני ומודה ר' יהודה לחכמים במשאיל מקום לחבירו להגדיש גדיש וכו' חטין וחיפן שעורין שאינו משלם אלא דמי שעורין, וא"כ מאי שנא מדליק ארנקי בגדיש דמחייב ר' יהודה שהוא נמי אינו אלא מדין פשיעה ולאו מזיק בידים הוא. ועוד דהא כבר כתבו תוס' פרק (כיצד הרגל) [המניח] (שם כז, ב ד"ה ושמואל) דאע"ג דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד אפ"ה באונס אפילו מזיק בידים פטור, והעלו דאונס שהוא כעין אבידה חייב בו אדם המזיק ואונס שהוא כעין גניבה פטור. וכן מבואר בטור ורמ"א סימן תכ"א (סעיף ד'). וכיון דאפילו גבי שואל שהוא חייב בכל האונסין עלה בספק במרדכי לומר לא ידעתי שהוא סייף יקר, א"כ מכל שכן אדם המזיק שיהיה פטור היכא דאינו ידוע לו שהוא של זהב, כיון דאדם המזיק אינו חייב אלא באונס שהוא כעין אבידה ואפילו באונס שהוא כמו גניבה פטור.

ולכן נראה עיקרא דהך מלתא שחילקו בש"ס בין פשיעה למזיק לאו משום חומרא דמזיק שחייב יותר משום דמזיק בידים אבל פשיעה זילא ליה משום דאינו מזיק בידים, אלא משום דכל השומרין לא נתחייבו בעל כרחם אלא משום דהתורה ירדה לסוף דעתן דברצונם מקבלין עליהם שומר חנם בדין פשיעה ושומר שכר בגניבה ואבידה וכן שואל וכמבואר בתוס' פרק אף על פי (כתובות) דף נ"ו (ע"ב ד"ה הרי זו מקודשת) ע"ש, ומש"ה כל שלא קיבל עליו השומר דין שמירה אינו מתחייב שלא מדעת, ובחיפן שעורין או בהזהרי בו של כסף דלא קיבל עליו יותר משמירת כסף או משמירת שעורין, וא"כ אפילו שואל כה"ג פטור כיון דלא קיבל עליו שמירה זו הו"ל כאינש דעלמא, אבל בארנקי בגדיש דהתורה חייבו בעל כרחו לשמור אשו שלא יזיק מש"ה מחייב ר' יהודה דמחייב בנזקי טמון באש אפילו בארנקי בגדיש, ולא מצי אמר לא ידעתי שהיה שם יותר כיון דממילא רחמנא חייביה, אבל בשומרין בעינן דעת השומרין שיקבלו עליהן השמירה ובלא דעת לא מחייבי, ובמשאיל מקום לחבירו להגדיש דכיון דלא נתחייב אלא משום קבלתו שקיבל עליו לשמור גדישו, דשלא ברשות אינו מחויב לשלם דאמר ליה תורא ברשותי מה בעי, וכיון דאינו אלא משום קבלתו מצי נמי אמר בחיפן שעורין נטירותא דחטין לא קבילת עלי והו"ל בחטין שלא ברשות, ולפי שרבנן סברי בארנקי בגדיש דאפילו מזיק בידים פטור לשיטת תוס' ומשום דלא רגילי אינשי כלל, מש"ה בעי לה (בכסא דכספא) [בכספתא] אם דומה לארנקי בגדיש דפטור לרבנן או לדינר זהב דחייב, אבל בשומרין ודאי אפילו בשומר שכר דחייב בגניבה ואבידה אפ"ה פטור כל שאמר של כסף ומשום דכל השומרין אינו אלא מדעתן שרצונם להתחייב בכך וכמ"ש בשם התוס' וכל שלא ידעי מזה לא נתחייבו כלל.

אח"כ מצאתי כדברינו אלה במלחמות להרמב"ן סוף פרק הכונס (כו, ב בדפי הרי"ף) וז"ל, כד דייקת ומעיינת תמצא טעמא דפטור בפשיעה משום דמצי אמר נטירותא דדהבא לא קבילת עלי ואיני שומר וכו', וכן במשאיל כיון שרשאי להדליק בתוך שלו ואינו חייב אלא מכח שמירה, אבל בממון שהזיק אף על גב דאינו אלא פשיעה כיון דרחמנא רמיא עליה נטירותא לא שייך האי טעמא. תדע דהא ר' יהודה מחייב במדליק ופוטר במשאיל, אלא ודאי דלא אמרינן זה רק בשומר ע"ש. ונהניתי שכוונתי לדברי רמב"ן. ובחידושי מוהר"ם בגליון באלפסי (חידושי אנשי שם כו, א בדפי הרי"ף אות ב') ראיתי שכתב וז"ל, דהא דאמר רבא פשעה פטורה אינו אלא לרבנן דפטרי ארנקי בגדיש אבל לר' יהודה דמחייב במדליק ארנקי בגדיש אף על גב דאינו אלא פשיעה מחייב נמי גבי דינר זהב בפשיעה עכ"ל. וליתיה דהא אמרו אנן ממתניתא שמעינן כו' חטין וחיפן שעורין והתם מדברי ר' יהודה הוא אלא עיקר כמ"ש הרמב"ן.

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל