שאלה:
איך מותר לסופר למכור ספר תורה
הרי נפסק בשו״ע שאין מוכרים ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה?
תשובה:
ענין דין זה הוא הבזיון שבמכירה, אבל כאשר זה נכתב על ידו לכתחילה כדי למכור, זה לא בכלל דין זה.
מקורות:
מקורות:
לכאורה גם הנקודה פה שהקונה מקיים בכך מצוות כתיבת ספר תורה, הוי אומר שבשבילו נכתב הספר. ויש בזה כמה וכמה נידונים וראה מה שהאריך בזה בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קסג: בעצם מצוות כתיבת ספר תורה האידנא ובאם יוצאין בשל שותפות הנה בדבר שאלתו במצות ס"ת להכריע בין רבותינו הראשונים והאחרונים הקשה ידידי לשאול כי /מי/ בזמננו שיכול להכריע דברי הראשונים שהם כמלאכים ואנחנו אף לא כחמורים אך נבאר בזה מה שבידנו בעה"י להאיר הענין ולהבין דברי רבותינו וממילא ידע איך לעשות. הנה במחלוקת הב"י והדרישה בדעת הרא"ש ביו"ד סי' ע"ר /ר"ע/ אם מודה דיש חיוב לכתוב ס"ת רק שמוסיף שעתה שהתירו לכתוב תורה שבע"פ מחוייבין גם לכתוב משנה וגמרא ופירושיהן או שהמצוה דוקא באלו ולא בס"ת נחזי אנן, דהנה לשון הרא"ש ודאי מדוייק כהדרישה דאם כהב"י מה שייך לומר דזהו רק בדורות הראשונים שהיו כותבים ס"ת ולומדים בו אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחין אותו בבתי כנסיות, שלדין ההוספה לכתוב גם הם אין שייך חלוק מה שאז למדו בהס"ת ועתה אין לומדין בה דאף אם גם עתה ילמדו מהס"ת אין שייך לפוטרו מכתיבת משנה וגמ' דאנן הא לא ידעינן תורה שבעל פה שהם פירושי הדינים והמקראות מלמודנו בהס"ת ול"ד לדורות הראשונים שיצאו המצוה בס"ת לבד משום שלמדו תורה שבע"פ בעל פה ואדרבה היה אסור להם לכתוב תורה שבע"פ. ותמוה על הדרישה שדייק רק מדסתם דבריו ולפי' הב"י הי"ל לפרש בדורות הראשונים לא היו מחוייבין לכתוב אלא ס"ת אבל בדורות הללו מחוייבין גם בכתיבת שאר ספרים, דיותר מזה היה ליה להקשות דלחיוב ההוספה אין חלוק הלמוד בה מענינא כלל. וזה קושיא גדולה על פירוש הב"י. אבל הנכון לע"ד בשיטת הרא"ש מפשטות לשונו ואולי זהו גם כוונת הב"י. דאם היה כותב ס"ת ולומד בה היה יוצא ידי המצוה אף בלא כתיבת משנה וגמ' ופירושיהן אבל כיון שאין לומד בה אלא מניחו בביהכ"נ אף שהוא לקרות בו ברבים אין יוצא בזה כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד בה וקריאה דעלמא של הצבור סובר שאין זה הלמוד דחיוב הכתיבה משום שנאמר שימה בפיהם שלא סגי לזה השמיעה של הקריאה לבד. ולכן יוצא המצוה בכתיבת משנה וגמ' ופירושיהן שבהם לומד וכן בכתיבת חומשין שלומד בהן. וזה הא מפורש בלשונו דכל הטעם שמ"ע לכתוב חומשין ומשנה וגמ' ופירושיהן כתב משום דהס"ת מניח בביהכ"נ לקרות בו ברבים דמשמע דאם היה לומד בה לא היה מחוייב לכתוב גם משנה וגמ' בשביל חיוב המצוה. והטעם פשוט דהא תורה שבע"פ אסור בעצם לכתוב רק שהתירו משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כדאיתא בגיטין דף ס', אין שייך שיחייבו בשביל זה דוקא לכתוב ולקנות בעצמו אף שיש מזה תועלת ללמודו כדי שיהיו לו הספרים מצויין יותר. דהא שם מפורש שהתירו בשביל עניות לכתוב ההפטרות לבד אף שאסור לכתוב פחות מספר שלם א"כ איך יחייבו לכתוב ולקנות שהוא דבר שא"א היה לרוב ישראל ואף להמיעוט שידם משגת דוחק לומר שיחייבו בחיוב ליחידים מה שא"א לחיוב לכל ישראל. ול"ד לכל חיובי התורה שחייבין אף עניים רק שהם אנוסין מלקיים כשאין להם כסף לקנות המצוה דהכא שהתירו אף דבר איסור כגון כתיבת פרשיות פרשיות, בשביל העניות איך יחייבו במ"ע דבר שא"א לרוב ישראל מפני העניות. ולכן ודאי שבתחלת תקנתם להתיר כתיבה תורה שבע"פ לא תקנו חיוב לכתוב ולקנות בעצמו אלא יכול ללמוד גם בשאולין ושכורין ולא חייבו מצד ההיתר כלום ולא פלוג בין עניים לעשירים. אבל במצות כתיבת ס"ת הא חייבין כל ישראל אף העניים ככל מצות התורה ורק מצד האונס אין יכולין לקיים וממילא מי שיכול לקיים הרי מחוייב לקיים ולכן אם כתב ס"ת ולומד בה בעצמו יוצא המצוה שבההיתר לא הוסיפו שום חיוב אף על העשירים ורשאי גם הוא ללמוד בספרים שאולים אם רוצה. אבל כיון שאין עושין כן אלא כותבין להניחו בביהכ"נ לא יצאו בזה ואינו מחייב הרא"ש לכתוב הס"ת ולהחזיקה בביתו וללמוד בה ולא הזכיר טעם בזה והב"י הקשה למה לא מחייב כן. ואולי משום שהרבה בנ"א אין להם בביתם מקום מכובד ומשומר להחזיק ס"ת. או מטעם הפרישה שכיון שהותר לנו לכתוב דפין דפין אין לזלזל בס"ת לחנם. אבל סובר שיוצאין גם בכתיבת חומשין ומשנה וגמ' ופירושיהן שלומדין בהן וממילא מי שמשגת ידו ויכול לקיים מצות כתיבת ספר תורה יכול לקיים אותה גם בספרים אלו וכו'.
ובדבר אם צריך להוציא חומש ממונו על מצות כתיבת ס"ת הנה בספרי דברות משה על ב"ק סי' פ"ט הערה כ"א בארתי שלרוב פוסקים א"צ להוציא הון רב אף על מצוה עוברת אף שהוא פחות ממעשר ולהר' ירוחם מחוייב להוציא עשור נכסיו ומשמע שהב"י והמג"א חולקין עליו ורק להרשב"א בשם הראב"ד יש לחייב להוציא עד חומש מנכסיו ושיטתם קשה מסוגיא דב"ק דף ט' ומרבותא דר"ג ונשארתי בקושיא עיין שם היטב. ולכן מסתבר שגם על כתיבת ס"ת וקניית ספרים להרא"ש תלוי במחלקותם ויש לסמוך על רוב הפוסקים לדינא שאף עשור נכסיו לא מחוייב להוציא ומטעם זה הרבה גדולי תורה ויראי ה' שלא קיימו המצוה דכתיבת ס"ת לא בס"ת ואף לא בקניית ספרים שיש בהם כדי לצאת המצוה להרא"ש משום שלא היו עשירים והיה זה לפניהם הון רב. אבל אם אחד רוצה להוציא על מצוה זו עד חומש הרשות בידו מדינא אבל מסופקני אם יהיה רוח חכמים נוחה מזה כי הרי לא יוכל שוב לקיים מצות אחרות וצדקה אם יוציא חומש מנכסיו על ס"ת וספרים דאסור לבזבז יותר מחומש. אבל עד מעשר מנכסיו כהר' ירוחם אף שאין לחייבו משום שיש לסמוך על רוב הפוסקים מ"מ אם יחמיר להוציא עד מעשר על זה יהיה רוח חכמים נוחה ממנו.
ועיין ברא"ש ריש הלכות קטנות וכן בטור /יו"ד/ סי' ע"ר /ר"ע/ שכתבו מ"ע היא כל איש מישראל אשר ידו משגת שלכאורה תמוה לשון זה הא כל המצות אם אין לו במה לקנות פטור ולאיזה צורך כתבו זה כאן. וצריך לומר שהוא מטעם שמצוה זו עולה לסך גדול אשר לרוב העולם הוא הון רב שאין מחוייבין אף שהוא פחות ממעשר ואם היה סותם היה מקום לטעות שמחייב להוציא על מצוה זו אף הון רב לכן כתבו שלא נטעה אלא שרק העשירים שידם משגת חייבין. ובשאר מצות סתמו שחייבין משום דרובא דרובא יכולין לקנות ציצית ותפילין ואתרוג שהוא רק סך קטן ולא יבואו לטעות מזה.
ובדבר קונה ס"ת שהוא כחוטף אם יצא בזה הנה הגר"א הכריע כרש"י שיצא בזה. ומרמב"ם לא משמע כלום ותמוה מה שפסק הרמ"א שלא יצא וצ"ע. וברוב הפעמים יש מה להגיה ולא יהיה גם כחוטף. ולקנות ממי שמותר למכור שהפ"ת הביא בסק"ח בשם ס' משנת חכמים דלא הוי כחוטף הנה אין זה לטעם הנ"י שהרי עכ"פ לא טרח בזה.
ובדבר אם יכתוב ס"ת היכן יניחנו הנה אם יש לו מקום משומר ומכובד בביתו טוב יותר להחזיקו בביתו וללמוד בו השנים מקרא כדאיתא בט"ז או"ח סי' רפ"ה סק"ב ויקיים המצוה בה גם להרא"ש כדכתב הב"י /יו"ד/ בסי' ע"ר /ר"ע/. ונתבארו הדברים אל נכון ועתה יבין מע"כ איך לעשות למעשה לפי מצבו בברכת ה'.
