שאלה:
בית כנסת השאיל ממשפחה מסוימת ספר תורה למשך שנה וכמו כן מספר ספרי קודש ובאמצע השנה הם נגנבו האם הם צריכים לשלם?
תשובה:
שלום וברכה,
נחלקו הפוסקים האם שאלת ספר תורה או ספרי קודש יש בהם חיוב שואל וחייב באונסים. או שיש עליו חיובי שומר שכר וחייב בגנבה ואבדה. ולכן אם נגנב באונס [שהס"ת היה מונח בכספת] הרי זה תלוי במחלוקת הפוסקים, ובית כנסת יכולים לומר קי"ל ולהיפטר. אם לא היה גנבת אונס, אלא גנב פרץ לבית כנסת ונגנבו הספרים, אם הבית כנסת הודיעו ששואלים את הספרים לצורך בית כנסת ומניחים את הספרים בבית כנסת – פטורים הבית כנסת על גנבת הספרים. ראה במקורות.
בהצלחה.
מקורות:
הסמ"ע סימן עב ס"ק כא הביא את תשובת הר"ן סימן יט מבואר שהשואל ספר אין עליו חיוב של שואל משום שיש למשאיל הנאה של פרוטה דרב יוסף. והש"ך שם ס"ק כט תמה שהרי הדין של פרוטה דר"י תלוי במחלוקת הפוסקים. וכן הקשה התומים (ס"ק יח) שבסימן שמב משמע שחייב באונסים. הקצות ביאר את דברי הר"ן שבשואל ספר קודש שמיועד ללימוד, ובאלת דבר מצווה אין עליו חיוב של שואל משום שמצוות לאו להינות ניתנו, ואין הנאה לשואל. וכן הסיק במחנ"א (שאלה סימן ג).
הנתיבות הקשה על דבריו שבלימוד תורה להינות ניתנו, והרי כל הנאה של השואל. וסובר הנתיבות ששואל ספר חייב באונסים. וביאר שם את דברי הר"ן באופן אחר.
נמצא שלדעת הקצות והמחנ"א שואל ספרי קודש אין עליו חיובי שואל, ודינו כש"ש וחייב בגנו"א בלבד. ואילו לדעת התומים והנתיבות חייב השואל באונסים.
לדעת הקצות שדינו כשומר שכר, נחלקו הראשונים בשומר שכר שנגנב באונס האם חייב. י"א שש"ש חייב גם בגנבה באונס, וי"א שבגנבה באונס פטור. השו"ע סימן שג הביא את ב' השיטות. אולם כ"ז רק בשומר שמקבל שכר על המצווה, אבל שומר שכר שיש לו הנאה ונתנו לו דין שומר שכר, לכו"ע אינו חייב בגנבה באונס [קצות עב, ה בשם מוהרש"ך. חת"ס חו"מ סימן טז שביאר כן שגם בשוכר אינו חייב בגנבה באונס].
ולפ"ז אם נגנב באונס לנתיבות והתומים ששואל ס"ת וספרי קודש דינו כשואל, ודאי חייב באונסים. אולם לקצות ומחנ"א שדינו כש"ש , הרי פטור על גנבה באונס.
ואם נגנב באופן רגיל שנכנס גנב וגנב את הספרים ואת הס"ת לכאורה נראה שחייב לשלם כדין ש"ש שחייב בגו"א. אולם נראה שגם שבאופן הנ"ל גם מגנבה ואבדה פטורים. ונקדים בביאור שומר שכר שחייב בגנבה ואבדה.
שומר חפץ לשמור תמורת שכר, חל חיוב אחריות של גנבה ואבדה. אולם אם בעל הפיקדון יודע שהשומר מניח את הפיקדון במקום מסוים, ונגנב הפיקדון פטור השומר מגנבה ואבדה. למשל: שומר שקיבל לשמור על מכשיר חשמלי, והשומר הניח בביתו את הפיקדון וגנב פרץ לדירה וגנב את הפיקדון – חייב השומר על הגנבה. אבל שוכר רכב שהחנה את הרכב בחנייה מסודרת ונגנב הרכב, פטור השוכר על גנבת הרכב. משום שהמשכיר יודע שהשמירה המקסימלית של רכב הוא לנעול את הרכב בחנייה מסודרת. והרי כהתנה שתנעל את הרכב בחנייה, ולכן במקרה כזה פטור השומר. אבל בשומר שקיבל מכשיר חשמלי לשמור, יש הרבה רמות שמירה למכשיר, יכול להניח בבית של חבר שהוא שמור יותר, או להניח בכספת וכדו', ולכן אם נגנב חייב השומר. בשונה מרכב שאין רמת שמירה יותר מאשר נעילת הרכב.
את יסוד הנ"ל כתב בתשובת מהרשד"ם סימן קלד שאם קיבל את החפץ ע"ד להניחו במקום מסוים לפי שמירה מסוימת, פטור השומר מגנבה ואבדה – למ"ד שבגנבה באונס פטור. ולכן שומר על כסף שקיבל את המעות כדי להוליכם בדרך והניח השומר בתיבה וגנבו את המעות מהתיבה שפטור השומר כיון שקיבל ע"ד להניחם שם. אולם לשיטות שגנבה באונס חייב, חייב השומר בכל גוונא. המהרשד"ם הביא דוגמא לדבריו מהדין שכספים אין להם שמירה אלא בקרקע. אולם אם קיבל מעות להתעסק בהם, אינו חייב על מה שלא הניחם בקרקע, כיון שבמקרה כזה לא נתן לו ע"ד שלא יניח בקרקע. המהרשד"ם חזר על דבריו גם בסימן תנט גבי צורף שקיבל זהב והניח את הזהב בחנות שאינה משתמרת שפסק מהרשד"ם שנחשב לפשיעה שהניח שם בלילה. וכתב שם שאם ידוע שהצורף מניח את הזהב בחנות ונכנס ללון בביתו, פטור הצורף על גנו"א כיון שע"ד מסר בידו.
ודברים אלו מצאנו גם בפת"ש סימן רצא ס"ק ח וז"ל: א"כ י"ל דבכה"ג הרי ראו ונתרצו על שמירה פחותה כזו, וסברא זו כתב מהרש"ך ח"ב סי' קס"ט הובא בכנה"ג סימן ע"ב בהגב"י אות י"ט שכתב וז"ל, אפילו למ"ד דמלוה על המשכון ש"ש הוי וחייב בגניבה ואבידה, אם הראה המלוה ללוה מקום השמירה ונתרצה ה"ל כאילו התנה בפירוש שנפטר בשמירה זו.
ולפ"ז בית כנסת ששאלו ספרים והמשאיל יודע ומכיר את הבית כנסת ויודע שהספרים יישארו בבית כנסת, הרי זה כהתנה שע"ד כן יהיו מונחים, ואם נגנב פטורים הבית כנסת.
