שומע כעונה ויצא מוציא בציצית ובשהחיינו עליה

שאלה:

שלום כבוד הרב
1. סעיף ג בשו"ע- כותב מרן שטוב להניח על ראשו ,המג"א כותב שזה דווקא בבגד שעושים כען חתיכמה אחת מרובעת ובית הצואר באמצע רק לא מובן לי כיצד טכנית יכול לעטוף את ראשו בציצית קטן שלנו (למ"ד שצריך עיטוף)?
2.משנ"ב סק" יד- דאפילו אם המברך כבר יצא לעצמו או שאינו מתעטף כלל יכול להוציא אחרים בברכתו "- לא מובן לי הרי מצוות ציצית היא מצווה בגופו ואיך יוציא את האחר אם הוא לא מקיים את המצווה וה"ה גם תפילין?
3. בסוף סק"יד כתב " אבל ברכת שהחיינו כול אחד מברך לעצמו "- לשיטתו שיכול להוציא האחר במצוות ציצית גם שלא מתעטף הרי דן את המצווה כברכת המצוות ומה זה שונה מקידוש למשל בליל ר"ה שהמקדש מברך שהחיינו לכולם (לפחות לפי הספרדים )?
תודה ויישר כוח

תשובה:

שלום וברכה

1. שמים את האורך לרוחב [כביכול כמו צעיף] ועוטפים בה את הראש.

2. הכוונה שהוא מברך והשני מתעטף על גופו.

3. המשנה ברורה הזה למען האמת נשתברו עליו קולמוסים ולא מצאתי בזה הסבר ממש ברור [ואגב מקורו בפרי מגדים], הרעיון העיקרי הוא ששהחיינו על בגד שונה משהחיינו על מצוה, שכל כל אחד יש לו את השמחה שלו בבגד שלו, ולכן הברכה שאתה מברך על הבגד שלך אינה זו שאני מברך על הבגד שלי, ולכן לא רק שאין כאן יצא מוציא, אלא גם שומע כעונה אין כאן. אבל זה תמוה מה זה שונה מברכות הנהנין שיש בהם שומע כעונה, כמו כאשר שנינו אוכלים תפוח עץ… וכנראה שבשהחיינו זה שונה, זה כמו שתי ברכות שונות לגמרי ולא רק שתי סיבות אחרות לחיוב, אבל זה תמוה… וצ"ע.