שאלה:
הלכות שבת:
1. האם מגבת או כל בגד או חפץ שהשתמשו בהם הבעלים כדי להזיז מוקצה מכל סוג שהוא- הופכים ממילא להיות בעצמם אסורים מצד מוקצה באופן אוטומטי?
2. כובע קסקט עם מצחיה- יכול להיות אסור בשבת רק מצד אוהל? ולא מצד משהו אחר? (אם המצחיה מעל 8 סנטימטר אורך- הכוונה שבולטת מהראש מקדימה 8 סנטימטר) וממילא ז נידון כמוקצה מחמת איסור/כלי שמלאכתו לאיסור שמותר להזיז לצורך גופו או מקומו בשבת?
3. יש הבדל בין מוקצה מחמת איסור לבין כלי שמלאכתו לאיסור בשבת?
4. לעניין דין בסיס לדבר האסור והמותר: לא משנה איזה סוג מוקצה הוא הדבר האסור ובאיזה כמות חפצים לעומת חפצי ההיתר?
כלומר, אם הדבר המותר נצרך לו לשבת עצמה- אפילו חפץ בודד בתוך מגירה עם חפצי איסור רבים יותר או חפצי איסור מסוגים שונים של מוקצה- בכל מקרה אין בעיה לטלטל בשבת עצמה?
5. אנא ציינו אם יש הבדל בין אשכנזים לספרדים בשאלות אלו.
תשובה:
1-2. זה לא מוקצה.
3. מוקצה מחמת איסור יכול להיות מוקצה מחמת גופו, לאו דוקא כלי שמלאכתו לאיסור.
4. כמות החפצים אינה משנה, שווים או הצורך בהם משנה, כאשר החפצי מוקצה יקרים ונדרשים יותר מהחפצי היתר, זה נחשב בסיס לדבר האסור. בפרי מגדים סי’ שח משב”ז ס”ק ד נסתפק אם בכלי שמלאכתו לאיסור שהוא מוקצה קל יש דין בסיס, אולם התהילה לדוד שם ס”ק א הוכיח מדברי הראשונים שיש להחמיר בזה. במנחת שבת שם הביא מהישועות יעקב שחולק ומיקל. בכל מקרה הבסיס לא יהיה יותר חמור מהמוקצה עצמו, ולכן לצורך מקומו מותר. אבל שים לב, דיון זה הוא רק כאשר זה לדבר האסור, כאשר זה לדבר האסור והמותר אין הבדל בין סוגי המוקצה.
5. אין הבדל בין אשכנזים לספרדים.
1. כלומר בהלכות שבת, רק בסיס למוקצה נאסר והופך למוקצה בעצמו אבל חפץ שהזיזו באמצעותו מוקצה מכל סוג מוקצה שהוא- לא נאסר ולא הופך למוקצה בכל מקרה?
ואין הבדל בין אשכנזים לספרדים הזה בכלל.
הבנתי נכון?
נכון. ואגב אין היתר להזיז כך מוקצה בשבת, טלטול מן הצד מותר רק כשזה נעשה לצורך דבר המותר. אבל אם הטלטול נעשה כדי להזיז את המוקצה זה אסור גם בטלטול מן הצד.
1. מה שכתבתם בתגובה האחרונה כאן:
"נכון.
ואגב אין היתר להזיז כך מוקצה בשבת, טלטול מן הצד מותר רק כשזה נעשה לצורך דבר המותר. אבל אם הטלטול נעשה כדי להזיז את המוקצה זה אסור גם בטלטול מן הצד." –
זה גם לפי האשכנזים וגם לפי הספרדים?
2. כובע מצחיה קסקט נאסר לשימוש מדין מאהיל אם המצחיה באורך 8 סנטימטר ומעלה, אבל אין לו דין מוקצה? הרי אין לו שימוש בשבת אם הוא מאהיל ולמה שלא יהפך למוקצה מחמת איסור או כלי שמלאכתו לאיסור?
1. זה לכל הדעות רק יש מחלוקת מה נחשב לצורך דבר האסור, אם רק לצורך שמירתו, או גם לצורך השימוש, יש סוברים שלצורך שימוש בו [באופן המותר בשבת] זה נחשב לצורך דבר המותר, ראה בהרחבה בארחות שבת פרק יט סעי' רמב.
2. גם מי שנמנע מללבוש כובע זה בשבת לא יחשיבו מוקצה, משום שיש על מה לסמוך להקל, ואין למחות ביד המקילים, ראה משנה ברורה סימן שא ס"ק קנב:
(קנב) משום אהל – אף שאין אהל בלא דפנות מ"מ חשיב אהל עראי ואסור מדרבנן כיון שנעשה השפה להיות לצל להגן מפני השמש. וכובע שקורין בריטלי"ך בל"א אף על פי שמתפשט להלן מהראש ברחבו טפח ונוהגין בו להקל כתבו האחרונים כמה צדדים בטעם היתרם אחד כיון דאינו קשה ונכפף למטה אין בו חשש איסור והיינו כשאין מונח בו נייר קשה ואפילו אם הוא קשה הלא אינו מתכוין בלבישתו להיות לצל רק מכוין לכסות ראשו וכן אם השפה עשוי בשפוע ג"כ יש לצדד דלא מקרי אהל באופן זה ובא"ר כתב דטעם העולם הוא משום דסומכין עצמם על שיטת רש"י וסייעתו דס"ל שאין בכובע איסור אהל כלל ע"ש. ולפ"ז אפילו בקאפעלו"ש שהוא קשה ויהיה ברוחב השפה טפח ג"כ אין למחות במקום שנוהגין להקל אף שמסתמא נעשה שפה כזו לצל ובמקום שלא נהגו להקל בזה בודאי יש להחמיר כדעת השו"ע [שהיא ע"פ דעת הר"ח והרמב"ם והערוך והר"ת והרה"מ] שלא ללבוש בשבת קאפעלו"ש רחב כזה וגם בכתבי האר"י אוסר בקאפלו"ש. יש נמנעים מלתת הטלית של מצוה על הברייטי"ל בשבת כדי שלא יהיה הטלית מכאן ומכאן כמו דפנות ועיין במ"א שמפקפק בטעם מנהגם ובספר מחצית השקל מיישב מנהגם ע"ש ומזה נשתרבב היום המנהג שאין מכסין ראשיהם בשבת בטלית בעת התפלה אפילו על הכובע קטן ואין לזה שום טעם וריח. ולענין איסור נשיאת פאראסא"ל בשבת שהוא עשוי לצל על האדם להגן מפני החמה והגשמים כתבנו בסימן שט"ו דין זה בכל פרטיו:
1. בתגובה האחרונה כתבתם בסעיף 1:
"זה לכל הדעות רק יש מחלוקת מה נחשב לצורך דבר האסור, אם רק לצורך שמירתו, או גם לצורך השימוש, יש סוברים שלצורך שימוש בו [באופן המותר בשבת] זה נחשב לצורך דבר המותר, ראה בהרחבה בארחות שבת פרק יט סעי' רמב."
השאלה: זה הבדל בין הפוסקים השונים אבל לא קשור בכלל להבדל כלשהו בין אשכנזים לספרדים?
2. בתגובה האחרונה בסעיף 2 כתבתם:
"גם מי שנמנע מללבוש כובע זה בשבת לא יחשיבו מוקצה, משום שיש על מה לסמוך להקל, ואין למחות ביד המקילים, ראה משנה ברורה סימן שא ס"ק קנב:
(קנב) משום אהל – אף שאין אהל בלא דפנות מ"מ חשיב אהל עראי ואסור מדרבנן כיון שנעשה השפה להיות לצל להגן מפני השמש. וכובע שקורין בריטלי"ך בל"א אף על פי שמתפשט להלן מהראש ברחבו טפח ונוהגין בו להקל כתבו האחרונים כמה צדדים בטעם היתרם אחד כיון דאינו קשה ונכפף למטה אין בו חשש איסור והיינו כשאין מונח בו נייר קשה ואפילו אם הוא קשה הלא אינו מתכוין בלבישתו להיות לצל רק מכוין לכסות ראשו וכן אם השפה עשוי בשפוע ג"כ יש לצדד דלא מקרי אהל באופן זה ובא"ר כתב דטעם העולם הוא משום דסומכין עצמם על שיטת רש"י וסייעתו דס"ל שאין בכובע איסור אהל כלל ע"ש. ולפ"ז אפילו בקאפעלו"ש שהוא קשה ויהיה ברוחב השפה טפח ג"כ אין למחות במקום שנוהגין להקל אף שמסתמא נעשה שפה כזו לצל ובמקום שלא נהגו להקל בזה בודאי יש להחמיר כדעת השו"ע [שהיא ע"פ דעת הר"ח והרמב"ם והערוך והר"ת והרה"מ] שלא ללבוש בשבת קאפעלו"ש רחב כזה וגם בכתבי האר"י אוסר בקאפלו"ש. יש נמנעים מלתת הטלית של מצוה על הברייטי"ל בשבת כדי שלא יהיה הטלית מכאן ומכאן כמו דפנות ועיין במ"א שמפקפק בטעם מנהגם ובספר מחצית השקל מיישב מנהגם ע"ש ומזה נשתרבב היום המנהג שאין מכסין ראשיהם בשבת בטלית בעת התפלה אפילו על הכובע קטן ואין לזה שום טעם וריח. ולענין איסור נשיאת פאראסא"ל בשבת שהוא עשוי לצל על האדם להגן מפני החמה והגשמים כתבנו בסימן שט"ו דין זה בכל פרטיו:"
השאלה: גם פה זה הבדל בין הפוסקים השונים אבל לא קשור בכלל להבדל כלשהו בין אשכנזים לספרדים?
לא קשור בכלל לנושא של אשכנזים וספרדים, ואגב אני אשכנזי כמוך.
שאלה מבהירה לגבי שני החלקים שסימנתי: חלק 1. וחלק 2. במה שכתבתי ומופיע בתגובתי האחרונה ממש, לפני התגובה הזו הנוכחית שאני כותב אליכם כעת ממש [הכוונה- לפני התגובה הזאת בעצמה -שאני במהלך כתיבתה כעת- ושם בתגובה האחרונה כפי שהסברתי ציטטתי את דבריכם, סליחה על האריכות]:
השאלה- אין קשר להבדל בין אשכנזים לספרדים?
אין קשר להבדל בין אשכנזים לספרדים.
השאר תגובה