לתרומות לחץ כאן

ברית מילה בשבת על ידי שני מוהלים / השתמשות בבכור שלא נפדה

שאלה:

א… מה בין שו"ע יו"ד וחושן משפט למה היה צריך לחלק לג' חלקים?
ב… לענייני מילה … מל ולא פרע כאילו לא מל … האם יש חיסרון באס שמברך למול את בנו ולא פורע אלא רק מסיר את הערלה לפי הרמב"ם והאם יחשב לאב אולי לברכה שאנה נצרכת?
ג… בכור שלא נפדה האם מותר לעבוד בו… ואם אסור כי זה מועל בקודשי ה' … איך שייך בו מצוות כיבוד אב ואם כגון להגיש להם?

תשובה:

1. לא הבנתי את שאלתך, לפי כמות החומר חולק הספר…

2. הברכה חלה על כל מה שיעשה בין על ידו בין על ידי השליח, וממילא גם אם המוהל פורע האב יכול לברך על החיתוך.

לגבי שבת יש בזה דיון גדול בין הפוסקים, אם מותר לחלק את המצוה לשני מוהלים אחר שהראשון עושה חבורה בלי לסיים המצוה.

3. בסידור ברית יעקב לר"י עמדין סדר הנחת תפילין מבואר שאכן אסור להשתמש בו כלל.

מקורות:

מתוך הספר ברית הלוי לידידי הגאון רבי מרדכי אורי אנגלמן שליט"א רב מערב ראשון לציון [מהדורה שאינה מוגה, הספר עצמו יצא כבר במהדורה משוכללת ומתוקנת, אלא שקשה עלי להעתיק משם].

א.     יש סוברים שאף אם האב ממנה שליח למול את בנו, מכל מקום ראוי לאבי הבן להשתדל לעשות בעצמו לפחות את חיתוך הערלה, והמוהל יעשה הפריעה והמציצה[1]. ויש שאין דעתם נוחה מהנהגה זו[2].

ב.      אף לדעת הסוברים שראוי שהאב יעשה את חיתוך הערלה בעצמו, אם ברית המילה חלה בשבת נראה בפוסקים שיש להמנע מכך, שהרי הלכה היא "מל ולא פרע כאילו לא מל", ונמצא שחיתוך הערלה לבד, אין בו קיום מצוה ואינו דוחה שבת[3]. אולם יש שכתבו להתיר זאת אף לכתחילה[4]. ומכל מקום אף לדעה זו, אין האב רשאי לעשות את חיתוך הערלה בעצמו בשבת, אלא אם כן עשה זאת בעבר לפחות פעם אחת[5], ויש אומרים שלוש פעמים[6], שהרי הלכה פסוקה היא שאסור לאדם למול בשבת אף אם מוהל מומחה עומד על גביו, אלא אם כן כבר מל קודם לכן בימות החול[7]. וה"ה ליו"ט[8].



[1] בספר אות חיים ושלום (סימן רס סק"א) הביא כי זקנו הגה"ק בעל בני יששכר זי"ע ובניו הקדושים אחריו זירזו לאנשי שלומם בקהילתם ובפרט להאברכים בני תורה בעת מילת בניהם שיעשו את החיתוך בעצמם, כדי לצאת ידי חובה אף לדעת האור זרוע ודעימיה שמצוה זו אינה מתקיימת על ידי שליח, וכמובא לעיל, אך על הפריעה לא הקפיד שתעשה על ידי האב עצמו, כיון שצריך לזה בקיאות יתירה. והו"ד בספר דרכי חיים ושלום (אות תתפז), ובספר זוכר הברית (סימן ב סט"ו).

ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סימן תקפט) דן בזה, דלכאורה, כיון דקיי"ל שהמל ולא פרע כאילו לא מל, אם כן מה תועלת יש בכך שהאב עושה את חיתוך הערלה בעצמו כיון שהפריעה נעשית על ידי אחר, ופירש עפ"י מש"כ הרמ"א (סימן רסו סי"ד) שמילה בשבת יכולה להתקיים על ידי שני אנשים שזה חותך וחברו פורע, ולא חשיב שעשה הראשון חבורה בחינם שאין בה מצוה, כיון שבהשלמת הענין נמצא שאף במעשה הראשון יש מצוה, וממילא יש גם בנותן טעם שמעשה החיתוך יעשה על ידי האב אף שהפריעה על ידי אחר [אולם ראה בסמוך שלהלכה יש להחמיר שלא יעשו כן בשבת].

ובספר הבט לברית (שער פ"ג אות ל"ו) הביא בשם הגר"מ הלברשטאם זצ"ל, דאף כי נכון לעשות כן, מ"מ יש לדקדק טובא ללמד את האב להצמיד הסכין למגן ולמשוך את הערלה בישוב הדעת, כדי שתהיה המילה נעשית כהלכה.

יתר על כן כתב בספר עיקרי הל' מילה בשם שו"ת יד אליהו (סימן נח), דכיון שמעשה החיתוך לבדו אף הוא חלק מקיום המצוה, גם אם האב יודע למול בעצמו הוא רשאי להניח את מעשה הפריעה למוהל אחר, ואין בזה משום מצוה בו יותר מבשלוחו. וכ"כ בספר דעת קדושים (סימן כח). ובספר שולחן גבוה (סימן רס"ה סקל"ז) הביא שכך הוא מנהג שאלוניקי. אמנם בקצות החושן (סימן שפב סק"ב) כתב שאם האב יודע למול יש לו לעשות את מעשה המילה כולו בעצמו מתחילה ועד סוף, ורק המציצה שאינה אלא לרפואה הוא רשאי לכבד בה אדם אחר. וראה עוד בספר ברית אבות (סימן א אות י).

בשו"ת ויברך דוד (ח"א או"ח סי' א) פסק אף הוא שיש לעורר את האב שיעשה את מעשה החיתוך בעצמו אף שהפריעה נעשית על ידי אחר, ומשום דהענין של מצוה בו יותר מבשלוחו שייך גם על עשיית חצי מצוה, וראיה לכך ממש"כ הפמ"ג (או"ח סי' תלא אשל אברהם ס"ק ה) בביאור דברי המג"א שם, דאף אם בעל הבית רוצה להניח לבני ביתו להשלים אצת הבדיקה ראוי שיבדוק לפחות חלק מהבית בעצמו, משום דמצוה בו יותר מבשלוחו. הרי מבואר דאף שמקיים בעצמו רק חלק מהמצוה שייך בו דין זה. וה"נ בחיתוך בלי פריעה אף שמקיים רק חלק מהמצוה מ"מ שייך בו הענין של מצוה בו יותר מבשלוחו.

אמנם לולי דבריו היה נראה לחלק בין הנדונים, וכמ"ש בס' משמרת חיים (הל' מילה ח"ג אות ג) דלענין מצות ביעור חמץ כל פינה ופינה בבית הוא חיוב בפני עצמו, ולכך יש ענין שיבדוק לכל הפחות חלק מהבית בעצמו. משא"כ בחיתוך הערלה בלי פריעה שאינו מקיים בזה מצות מילה כלל. ורק בצירוף עם הפריעה יש כאן מצות מילה. והתם י"ל דכיון דבחיתוך שהוא עושה בעצמו עדיין אין כאן מצות מילה לא שייך בזה הכלל דמצוה בו יותר מבשלוחו, וצ"ע [בדרך זו ביארו האחרונים את פלוגתת הפוסקים אם השח באמצע בדיקת חמץ נחשב כהפסק לענין הברכה, שכן להצד שהמצוה מתקיימת בכל פינה ופינה, מרגע שבדק פינה אחת בביתו כבר היה לברכה על מה לחול, ושוב אינו נחשב כהפסק ודינו כמי ששח בתוך סעודתו, אבל אם מהות המצוה הוא במה שמברר שאין חמץ ברשותו, נמצא שכל קיומה של מצוה זו אינו אלא בסופה, ועד לאותה שעה אסור להפסיק בדברים].

וע"ע בשו"ת העמק שאלה להנצי"ב (שאילתא י אות ט) דאף הוא ס"ל להדר לכתחילה ע"י שנים מטעם ברוב עם הדרת מלך. ע"ש.

[2] ספר מגדל עוז (נחל ז אות נד) להיעב"ץ. ולדבריו "אף בחול אין נכון לחלק המצוה לחצאין, כי המל מבחין יותר במקום החתך להזדרז לתפוס עור הפריעה מיד, ועכ"פ כשאחר פורע יש עיכוב קצת ושיהוי בדבר, וגורם צערא לנמול בחנם, ועוד כשמתחיל במצוה אומרים לו גמור". וכ"כ בספר הבט לברית (שער ד פ"ג, אות לו) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאין לתת לאבי הבן לחתוך את הערלה בעצמו, אלא אם כן המוהל משוכנע שיעשה זאת כהוגן. ועי' עוד בספר אות ברית (סימן רס אות ס).

[3] שכן היא דעת השו"ע (סי' רסו סי"ד) שלא ימולו שני מוהלים מילה אחת בשבת, דהא קיי"ל "מל ולא פרע כאילו לא מל", ונמצא שהראשון עושה חבורה בשבת שאין בה קיום מצוה, ואף שהרמ"א שם חולק על דבריו, ודאי יש לחוש לשיטת השו"ע לכתחילה כיון שאין בכך אלא הידור מצוה בעלמא ואינו צורך גמור. כמקור לדבריו הביא הבית יוסף שם מה שאמרו בגמרא (שבת קלג ע"ב) "מהלקטין את המילה בשבת, ואם לא הילקט ענוש כרת". והקשו בגמרא "ולימא להו אנא עביד פלגא דמצוה ואתון עבדיתו פלגא דמצוה". וכתב רש"י "הואיל וכשהתחיל ברשות התחיל וכו' אמאי חייב, נימא להו לכו וסיימו המלאכה. ומשמעות דבריו דדוקא כרת ליכא, אבל איסור מיהא איכא כיון שלא גמר את המצוה.

בשו"ת שאגת אריה (סימן נט) נקט אף הוא שאין למול בשבת ע"י שני מוהלים, אלא שנתן טעם אחר לדבריו, דכל שאפשר למעט בחילול שבת יש למעט, ואף כאן, הואיל וכל זמן שלא סילק ידו נחשב הכל כמעשה אחד, עדיף שיחלל את השבת לקיום המצוה במעשה אחד ולא בשנים. ונמצא לפי דבריו, שאם אירע שסילק ידיו רגע, שוב אין חילוק בין אדם אחד לשנים וניתן באופן זה לסיים את הפריעה על ידי מוהל אחר. משא"כ לשיטת השו"ע דבכה"ג מתברר שמעשיו של הראשון לא היו נחשבים לכלום. ועיי"ש שדין יום טוב ושבת שווים לענין זה. וכדבריו נראה בים של שלמה (יבמות פ"ח סימן ג) שכתב בשם מהר"י ברונא דאף שאין למול לכתחילה על ידי שנים בשבת, אם מל אין הראשון חייב כרת, ומשמע דאין כאן חילול שבת ממש, אלא שלכתחילה יש להמנע מכך כדי שלא להרבות בחילול שבת שלא לצורך.

בשו"ת נודע ביהודה (תנינא או"ח סימן כב) נשאל אף הוא בנדון זה, וכתב שמנהגו שלא לחתוך את הערלה בשבת כיון שאינו רגיל לפרוע, אך אינו מחמיר בזה רק לעצמו, וח"ו להורות לאחרים איסור, וכן העלה בסו"ד שהמחמיר לעצמו שפיר עביד, אבל להורות לאחרים חלילה להורות לאיסור. וכ"כ בשו"ת חת"ס (ח"ו סימן צט), שאף שבמקום שנוהגים בימי החול למול בשנים יש לסמוך להתיר גם בשבת, מ"מ שומר נפשו ירחק מזה. וכ"כ בחידושיו (מהדו' תשכ"ט דף עא ע"א) דלדינא יש לחוש לדעת הב"י והיש"ש והשאג"א בספק חטאת. וציין לזה גם בחידושיו למס' כתובות (דפוס פיעטרקוב) (דף כג ע"א) וכ"כ בגליון מהרש"א ע"ד הרמ"א ביו"ד שם כתב דמנהג ק"ק פויזן להחמיר בזה. ובספר מגדל עוז (נחל ז אות נג) כתב, "אף שהרמ"א הראה בזה פנים להתיר מ"מ לא סמך ע"ז למעשה, ורבים וגדולים מהאחרונים אוסרים, והמאסף בשכנה"ג לייט עלה, ע"כ יש לבטל המנהג שסמכו להקל ראש באיסור שבת דחמיר". וראה עוד בספר ברית אברהם הכהן ע"ד היעב"ץ הנ"ל (אות כ"ג), שהביא כי בדידיה הוי עובדא, בברית מילה שחלה בש"ק, וכבדו את הגה"צ מפאפא זצ"ל בחיתוך הערלה, ולא רצה הגה"צ מפאפא לסמוך על המקילין בזה, ומסר לו לעשות הברית כולה – החיתוך והפריעה. נמצא שגם אצל בני אשכנז יש שחשו לדברי הב"י.

אמנם בעיקר שיטת החתם סופר יש לתמוה, שכן בפנקס המוהלים של רבינו ז״ל אשר רשם כל הילדים שנימולו על ידו בק״ק פ״ב נמצא, שבג׳ פעמים שינה מרן ממש״כ לעיל ועשה בשבת רק חיתוך לבד, והם, בש״ק י״ד סיון תקע״ג, ובש״ק פ׳ נח ו׳ מרחשון תקע״ד, ובש״ק ג׳ תמוז תקפ״ו, ולכאורה הלא דבר הוא.

ובטרם נבאר דין זה, ראיתי עוד דבר תמוה בפנקס המוהלים אשר רשומים בו 735 ילדים שנימולו על ידי מרן זצ״ל, ומהם לא עשה מרן חיתוך ופריעה בימות החול, אלא כ 52 ילדים בלבד, ולכאורה דברים אלו תמוהים הם ביותר, שיכבדו לגדול הדור לברית מילה, ולא יכבדוהו אלא או בחיתוך או בפריעה, אבל לא בחיתוך ופריעה ביחד, והרי מרן היה מוהל גדול שמלבד שמל 735 ילדים הרשומים בפנקס שלפנינו, גם מל רוב בנים הנולדים בקהלתו ק״ק מאטרסדארף [לפי עדות בנו בעל מכתב סופר בשו״ת יו״ד סי׳ כח], וא״כ קמה וניצבה התמיה מדוע לא עשה מרן ז״ל חיתוך ופריעה בכל ברית מילה שכבדוהו.

והנראה לענ״ד דהנה בחת״ס בחידושיו שם כתב להמליץ טוב על שיטת הרמ"א שמיקל בענין זה, דכיון שאיסור שבת הותר אצל מעשה המילה, יכולים לנהוג כמנהגם בחול שאחד מל וחברו פורע, ואדרבה חביבות מצוה יש בכך וברוב עם הדרת מלך, והוכיח סברתו מקצירת העומר, שהותרה בשבת ולא שמענו שיש להרבות בקוצרים כדי שכל אחד יקצור פחות מגרוגרת ולא יבואו לידי איסור תורה, וע"כ, דכיון דהותרה הותרה. אלא שלדינא כאמור חשש לדעת המחמירים.

כמו כן כתב בתשובותיו שם, דבמקומות שנהגו בחול למול על ידי שנים יכולים לנהוג כך גם בשבת, רק במקומות דאין מנהג ברור בזה יחושו כנ"ל, ושומר נפשו ירחק.

ומעתה י"ל, דכיון שבמקומו של החתם סופר היה נהוג למול על ידי ב׳ מוהלים, וממילא אפילו בשבת נהו שם להקל, לא רצה מרן החתם סופר לשנות מנהגם, משום שאם ימעטו מלנהוג כך בחול נפל בבירא כל ההיתר לעשות כן בשבת, ונמצאת תקנתו קלקלתו, על כן הקפיד בימי החול למול דוקא בשנים וכנראה מפנקסו הנ"ל.

[4] ארחות חיים (הל' מילה אות ו) בשם ספר התרומה וז"ל "ב' מוהלים בשבת, אחד יכול למול ואחד יעשה הפריעה, ואין שום איסור בראשון על החבורה כיון שהשני גומר המצוה", ע"כ. [והובא בב"י בבדק הבית (שם), ועי' בשו"ת אדמת קודש (ח"ב סימן ז) שכתב דהב"י חזר בו ממש"כ לאסור, ולכן הביא את דברי ספר התרומה בבדק הבית]. וכ"כ בשו"ת הרשב"א (ח"ז סימן תקלו) בשם ספר התרומה. וכ"כ הרמ"א בשו"ע (סימן רסו סעיף יד). וראה שו"ת הרמ"א (סימן עו) שלאחר שהאריך בצדדי ההיתר בזה, כתב בסוף דבריו, והרבה שנים אחר שכתבתי זה מצאתי בסוף ס' התרומה ישן שהיה כתוב בהדיא דשרי, והביא ראיה וכו' כמו שכתבתי, ע"כ. ע"ש. וכדבריהם הסכימו לדינא הב"ח הלבוש הט"ז והש"ך (שם). וראה לעיל בדעת המחמירים שאף הנודע ביהודה שהחמיר בזה לעצמו, כתב שאין להורות בזה לאחרים לאיסור, והוסיף, "ופוק חזי מאי עמא דבר בכל מדינות פולין תמיד הם שני מוהלים זה חותך וזה פורע בין בחול ובין בשבת". וכ"כ בגליון מהרש"א שם דבכל מדינות פולין נוהגים להקל. וכ"ה בחכמת אדם (כלל קמט סל"ו). וראה ערוך השולחן (שם סכ"ד) שכן המנהג הפשוט בכל העולם להתיר זאת, ובסכ"ה שם הוסיף שמימינו לא שמענו מי שמקפיד ע"ז אף לכתחילה. וכ"כ בספר אות חיים ושלום (סימן רסו סקי"ג) שלמנהג בני אשכנז היוצאים ביד רמ"א מותר לכתחילה לקיים את המילה על ידי שני מוהלים אף בשבת. וכן נראה מדברי המשנה ברורה (סימן שלא סקל"ו). ובתשובת הרמ"א שם הוסיף עוד, דאף לכתחילה ראוי יותר שיהיו שנים זה מל וזה פורע, כדי שלא יעשה אחד מהם מלאכה שלימה, והוי שנים שעשו מלאכה ביחד פטורים [וכנראה כוונתו דעצם החבורה היא מלאכה שאינה צריכה לגופה, אלא שבקיום מצות המילה נעשה תיקון בגופו וחמיר דינא טפי, ולענין חומרא זו דינם כשנים שעשו].

בספר אור לציון (ח"ב עמ' רסג) הוסיף עוד, שגם לדעת השו"ע שאין למול בשנים, אם המוהל הראשון הוא מבני אשכנז, מותר לספרדי הנוהג כדעת השו"ע להשלים מלאכתו ולפרוע, שכן טעם האיסור הוא משום שהמל ולא פרע כאילו לא מל, אבל השני ודאי מקיים מצוה בעשייתו, ופשוט.

[5] כ"כ המרדכי (חולין סי' תרנח) בשם רבינו שמחה וה"ר משולם ב"ר דוד, שמי שלא מל מעולם לא ימול בשבת, שמא יקלקל מילתו ונמצא שחילל את השבת בחינם. והובא בשו"ע (או"ח סימן שלא ס"י, ויו"ד סימן רסו ס"ז). ועי' בשו"ת חוות יאיר (סימן קנח) בשם עבודת הגרשוני, מה שהקשה על דברי השו"ע. ע"ש. ואף שהלכה זו אמורה בסתם אדם הבא למול, נראה פשוט שכן הוא הדין אף באב הרוצה למול את בנו ולקיים מצותו בעצמו, דמ"מ לא ימול בשבת אלא אם כן הוא בקי במלאכה זו. וכן מפורש בתרומת הדשן (סימן רסה) שהוא אחד ממקורותיו של השו"ע בדין זה, עיי"ש. וכן כתבבשו"ת כתב סופר (או"ח סימן נד) ובשו"ת זכר יהוסף (או"ח סימן קז) דמאחר שיש בזה חשש איסור דאורייתא אין להקל בזה אפי' לאב הרוצה למול את בנו

אולם, היעב"ץ בספרו מגדל עוז (נחל ז אות ס) וז"ל: אפילו אבוה דינוקא שרי לממהליה בשבתא, ונ"ל להקל בו אף בפעם הראשונה, אע"פ שי"א שלא למול בשבת לעולם משום דחשיב אצלו מתקן בפס"ר, מיהו אנן דלא קי"ל הכי לדידן איהו עדיף דאפי' בפ"א ימול אע"ג דאפשר באחר כיון דמצוה אאב רמיא הו"ל כדלא אפשר. ע"כ. ואזיל בזה לשיטתו שנקט כהש"ך, שכאשר האב יודע למול אין הוא רשאי למנות שליח שימול עבורו את בנו, וכמ"ש בנחל ג' (אות ד), וממילא היא מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, וכיון שהוא מצווה בכך מותר לו למול בשבת אף שלא מל עדיין מעולם, וע"ע שם בנחל ז' (אות נח). ע"ש. ובספר נחלה לישראל בקונטרס הלכה למשה (הלכה ה, וסו"ס ל"א ד"ה והנה מוקדם), הובא שצוה לחתנו שימול את בנו בשבת אף שלא מל מעולם, ומשום שסמך ע"ד היעב"ץ הנ"ל. ומ"מ לענין הלכה לא קיי"ל הכי.

[6] בתרומת הדשן (סימן רסה) הביא בשם אחד מהגדולים, שאינו רשאי למול בשבת אלא אם כן כבר מל קודם השבת ג' פעמים, וכ"כ המהר"י ברונא (סימן מב) בשם חכמי מעגענץ, ובשו"ת הרשב"ן (סימן קנד) ועיי"ש שלמד כן מדברי הרמ"א (יו"ד סימן יט) דס"ל שאין אדם רשאי לשחוט בהמה אלא אם כן כבר שחט ג"פ בפני חכם, הרי שאינו מוחזק כבקי במלאכתו עד ג' פעמים. ובב"ח (יו"ד סימן רסו) כתב שיש להחמיר בזה לכל הפחות כשיטת רבי דבשני פעמים הוי חזקה. אמנם, כאמור לעיל דעת רוב הפוסקים דאף אם מל רק פעם אחד סגי, ומתירין לו למול בשבת. ועי' בט"ז (סימן רסו סק"ו) הטעם דלא דמי לשחיטה דבעינן ג' פעמים כמבואר ברמ"א הנ"ל.

[7] ברכי יוסף (שיורי ברכה סימן רסו סק"ב), ודייק כן מתשובת החכם צבי (סימן סט), שלא התיר למוהל למול את הקטן כשאחד עומד על גביו אלא באופן שכבר מל פעם אחת בימי החול, וכ"פ בשו"ת כתב סופר (סימן נ"ד). ע"ש. ודלא כמ"ש בשו"ת מהר"י אסאד (סימן רנד) ושו"ת כרם שלמה (ח"ב סימן יד), שמתירין למול בשבת אפילו בפעם ראשונה כשמוהל מומחה עומד על גביו. ע"ש.

[8] ספר בינה לעיתים (להגר"י אייבשיץ זצ"ל, הל' יו"ט פ"ב ה"ד, והובא בפתחי תשובה יו"ד סימן רסו סק"ו). ועיין בשו"ת מהרי"א (יו"ד סימן יב) שכתב, דהגם שע"פ הדין יש להתיר ביו"ט, מ"מ פוק חזי מאי עמא דבר, דגם ביו"ט אוסרים למול למי שלא מל מעולם. ע"ש. וכ"כ בברכי יוסף שם [אלא שיעוי"ש שצידד להקל בזה ביום טוב שני]. אולם היכא שאין אחר היודע למול יש המקילין ביו"ט כמ"ש בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן כה) והובא בשערי תשובה (או"ח סימן של"א סק"ב), וכן פסק במשנה ברורה  שם (ס"ק ל"ז). ע"ש. ועיין עוד בחידושי רעק"א (או"ח סו"ס שלא סעיף י וביו"ד סי' רסו סעיף ז).

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. הנה כבודו הרבה להשיב לכאן ולכאן וישר כח …. אני מבין שכבודו רוצה לומר שגם דעת הרמב"ם היא לא חדה כסכין אלא יכולה להתפזר לכאן ולכאן כפי כל הפוסקים???!!!

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל