שיחה עם אישה

שאלה:

עסק שלי מביא אותי בקשר עם נשים, גם בקרב הציבור החרדי, וגם בקרב ציבור הכללי, שאלה שלי, איך אני פותח שיחת טלפון, או כתיבה במייל, האם מותר לומר או לכתוב 'שלום וברכה', וכן האם מותר לשאול לשלומם, לכתוב 'אני מקווה ששלומך טוב' (בפרט עכשיו בעידן קורונה)

תשובה:

עדיף שלום וברכה, זו פנייה מנומסת ואינה נחשבת דרישה בשלום אשה.

בהצלחה

מקורות:

הבאתי כאן חלקים חשובים מתוך תשובת שו"ת בצל החכמה חלק ה סימן מח.

דין לשאול בשלום אשה – להשיב שלום לאשה – דין אמירת בוקר טוב, ערב טוב – דין אמירת מלת "שלום" לבד כנהוג בארץ ישראל

ע"ד שאלת מעכ"ת וכו' שליט"א במה שנהוג פה בארצה"ק גם אצל רבים המדקדקים במצוות, שכל אחד מברך את חבירו כשהם נפגשים בברכת "שלום". וכן מברכים גם אנשים את הנשים והנשים את האנשים, ובעיני מעכ"ת שליט"א יפלא שהרי זה נגד דין מפורש בשו"ע אה"ע (סי' כ' סעי' ו'), שאין שואלין בשלום אשה כלל. ורצונו לשמוע חו"ד העני' אם יש למנהג זה צד היתר בהלכה או שכל אלה המברכים לנשים בברכת "שלום" שלא כדין עושים. – נוסף על כך, את"ל שזה אסור מה יעשו בעלי החניות, שיש לחוש שאם לא יגידו שלום ללקחותיהם הנשים, יגיעם הפסד. – גם מה הדין בנוגע לנתינת שלום לאשה בטלפון כשהיא מצלצלת אליו, וכשהוא מצלצל אל איזו פירמה ואשה מרימה את השפופרת ועונה עכת"ש וה' יעזרני עדכ"ש להורות כהלכה.

א) איתא (שבת פ"ט א') ואריב"ל בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה וכו' א"ל משה אין שלום בעירך אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו א"ל הי' לך לעזרני (פרש"י לומר תצלח מלאכתך) מיד א"ל ועתה יגדל נא כח ה' וגו'. וכ' עלה המהרש"א בחדוא"ג (ד"ה וא"ל משה אין) והקשו בתוס' ע"ז מהא דאמרינן כדי שאילת תלמיד לרב ונראה ליישב דשאילת שלום ונתינת שלום תרתי מילי נינהו, דשאילת שלום היינו שבעה"ב שואל את האורח הבא אצלו אם הי' שלום לו בדרך וממקום שבא וזה שייך ג"כ בתלמיד לרב אבל נתינת שלום הוא שהאורח נותן לבעה"ב שלו' וזה אינו בתלמיד לרב עכ"ל. – מבואר לדעתו כי שלום עליכם שמקדים בן עיר לומר לאורח הבא לעיר אינו הגדת שלום להאורח אלא שאילה בלבד דהיינו ששואלו מה שלומו ואיך עבר עליו דרכו אם הי' בשלום ואיך הוא שלומו במקומו. והאורח המשיב, עליכם שלום כוונתו לומר, ששלום לו עם בעה"ב ששאל בשלומו. ולכן כאשר עלה משה למרום שהי' כאורח הבא לעיר, שפיר אמר כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, הינו להגיד לו ששלום לו עם רבו. – ועיין שו"ת מהרי"א (חאו"ח סי' ר"ד ד"ה הנה בימי).

לפי"ז מובן שאסור לשאול בשלום אשה, דהיינו לשאול על דבר שלומה בדרך ובמקומה, כי ע"י שהיא רואה שהוא מראה התענינות לדעת מצבה, יכולים הם לבא לידי קירוב דעת וחיבה וכפרש"י (קידושין ע' רע"ב) שמא מתוך שאילת שלו' יהיה רגילים זה עם זה ויבואו לידי חיבה.

ז) טעם נוסף נלענ"ד בס"ד לאסור שאילת שלום מאיש לאשה גם להמבואר כי שאילת שלום היינו ברכת שלום כאשר הוכחתי (אות ג – ה). – כתיב, ישתחוו לך בני אביך (בראשית מ"ט ח') ובתרגום אונקלוס שם, ויהון מקדמין למשאל בשלמך בני אבוך. וכ"ה גם בתרגום יונתן ובתרגום ירושלמי שם. ובברכת יצחק ליעקב דכתיב, ישתחוו לך בני אמך וגו' (בראשית כ"ז כ"ט), אם כי באונקלוס מתרגם כפשוטו, ויסגדון לך בני אמך וכו', בתרגום יונתן שם איתא, ויהון מקדמין למשאל בשלמך בני אמך וכזה הוא גם בתרגום ירושלמי שם. מבואר כי זה שמקדים לשאול בשלום חבירו דרכו הי' להשתחוות לחבירו ששאל בשלומו, או שעצם הקדמת שאילת שלום חשובה כהשתחוי' למי שבשלומו הוא שואל.

י) לכן כיון שבשאילת שלום מראה השואל הכנעה כלפי הנשאל כהשתחוואת עבד לאדוניו, שפיר יש מקום לאסור שאילת שלום לאשה, דע"י שהיא רואה שהוא מכניע עצמו לגבה יכולים הם לבא לידי קירוב הדעת וחיבה.

יא) לכל הטעמים הנזכרים (אות א' ו' י') נראה שבדקדוק נקט שמואל (קדושין ע' ב') אין "שואלין" בשלום אשה כלל, דהיינו להקדים לשאול בשלום אשה אסור, דבזה שייכים הני טעמא המבוארים לעיל (אות ו' ז' י') אבל להשיב שלום לאשה, כשהיא הקדימה לשאול בשלום האיש, נראה שאין איסור אף לאחד מן הטעמים המבוארים. דדרך האיש לחזור אחר אשה אבל אין דרך אשה לחזור אחר האיש וכדאמרינן (כתובות ס"ד ב'), צא ולמד משוק של זונות מי שוכר את מי ע"ש. – ועיי' שו"ע יו"ד (סי' קצ"ה סעי' ד') לא ישתה משיורי כוס ששתתה היא, ובהגה שם, והיא מותרת לשתות מכוס ששתה הוא. ובטו"ז (שם סק"ה) הטעם, דהיא לא מרגלא לי' לעבירה. וכן עוד שם (סעי' ה') לא ישב במטה המיוחדת לה, ובטו"ז (שם סק"ו) דהיא מותרת לישב על מטה שלו דהיא לא מרגלא לי' לעבירה. ובס' תורת השלמים (שם סק"ז) כ' דמשמע מדברי הפוסקים שהיא מותרת אפי' לישן על מטה שלו מהך טעמא גופא דהיא לא מרגלא לי' לעבירה. וכ"כ גם בברכי יוסף (שם אות י"ד). וגם הטו"ז אינו אוסר לה לשכב על מטה שלו רק משום הרהור דידי' שמתוך כך יבא הוא להרגילה לעבירה עש"ה. על כן מותר לו להשיב לה שלום.

יב) אולם גם האיסור להקדים לשאול בשלום האשה נראה שאינו רק בהזכרת מלת שלום שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא, דבזה קיים חשש שיבואו לידי קירוב דעת וחיבה וכמש"כ לעיל (אות ו') שכך הי' דרך שאילת שלום בימי חז"ל, שלום עליך או שלום עליכם, אבל לשאול בשלום אשה כרגיל כעת בכל תפוצות הגולה לומר, בוקר טוב או ערב טוב וכיוצ"ב בכל מדינה ומדינה כלשונה בלי להזכיר מלת שלום, נראה מדברי העזר מקודש שהזכרתי לעיל (אות ו') שאין בדבר קפידה. ויותר ממה שמבואר בדבריו שהזכרתי שם, מפורש כן בדבריו שם (ד"ה אין שואלין) שכתב שנהגו לומר לנשים כשנכנסים תיבה שהיא כעין בקשות טובה והן משיבות, ואולי כמ"ש הפוסקים לגבי שאילת שלום דאבל, שעכשיו לא שייך שאילת שלום, כ"ה בזה, ובש"ס לא הקפידו רק לגבי שלום ולא בלשונות הנהוגים כעת וע"ש עוד באורך. וכ"כ מפורש בס' ערוך השלחן (אה"ע סי' כ"א סעי' ח') שאין איסור רק בשאילת שלום שיש בה קירוב הדעת ואהבה אבל לומר לה צפרא טבא וכה"ג נראה דאין איסור ע"כ ע"ש. ובאמת שכן ראיתי נוהגים בזה בכל תפוצות הגולה.

טו) ומ"מ בנדון שאלתנו שאינו אומר לה שלום עליכן רק מלת שלום בלבד יש לענ"ד סניף נוסף להתיר. והוא עפ"י מש"כ בס' אשל אברהם להגה"ק בעל דע"ק (או"ח סי' פ"ט סעי' ב'). דמבואר שם בשו"ע, דכיון שהגיע זמן תפלה אסור לו לאדם להקדים לפתח חבירו אפי' לומר לו צפרא דמרי טב אם אינו הולך לשם אלא להקביל פניו. וכ' עלה בס' א"א הנ"ל, דכל שאינו אומר תיבת "דמרי" אלא אומר סתם, צפרא טוב ואינו אומר למי, אין זה בכלל קפידא כי יכול הוא המכוון להתפרש שמתפלל כן על עצמו או על הכלל דעם בני ישראל כולם ע"ש. וכן י"ל גם בנד"ד, דהא דאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל, היינו שאילת לשלום שהי' נהוג בזמן חכמי התלמוד, דהיינו שלום עליך כדאיתא בברכות (ג' א'), בעובדא דר' יוסי, ובתענית (כ' ב') בעובדא דר"א בר"ש, ובסנהדרין (צ"ח א') בעובדא דריב"ל ומשיח וכן בעוד דוכתא טובא. דבזה כיון שמזכיר שם שלום עלי' במיוחד באומרו שלום "עליך", חיישינן לקירוב הדעת וחיבה, וכן כתיב למען אחי ורעי אדברה נא שלום "בך" עיין לעיל (אות ו'), אבל כשאינו אומר רק מלת שלום בלבד, יכול להתפרש שמתפלל כן על עצמו או על הכלל דעם בני ישראל, ואין מקום לחשוש לקירוב הדעת וחיבה על כן אין בדבר קפידא.

מעתה כיון שגם בהא דאין שואלין בשלום אשה, היינו אמירת שלום דוקא אבל ערב טוב ובוקר טוב מותר כלעיל (אות י"ב) ע"ש והיינו ע"כ ג"כ מה"ט לפי שע"י אמירת שלום הוא מחשיבה להטיל עלי' שם שלום, וא"כ ממילא בנידון שאלתנו שאינו אומר לה שלום עליך או שלום עליכן, רק מזכיר מלת שלום בלבד, יתפרש שפיר שמתפלל כן על עצמו או על הכלל דעם בני ישראל כולם, ונמצא שאינו מחשיבה במה שאומר לה מלת שלום, וממילא שאין לחוש ע"י אמירה זו לקירוב דעת וחיבה, כשם שאין חוששין לה באמירת ערב טוב או בוקר טוב. כנלענ"ד נכון סניף נוסף להתיר בנד"ד.

טז) לכן בנדוננו, אם בעל החנות אינו אומר לה שלום רק כדי שלא יפסיד ויאבד לקוחותיו, מותר לו לשאול בשלומה במילת שלום בלבד, ומכש"כ שמותר לו להשיב לה שלום, כשהיא הקדימה לשאול בשלומו שהרי אפי' להשיב לה עליכן שלום מותר כמבואר לעיל (אות י"א).

יז) אבל לאיש פרטי – שאינו בעל חנות ואינו זקוק לחן לקוחותיו – שלא במקום צורך ראוי לקיים דברי חכמים מרן המהר"ם שיק זצ"ל, דהמקדש עצמו בדבר המותר לו "וראוי לו" קדוש יאמר לו, ואעפ"י שאינו אומר רק מלת שלום לבד, כיון שאין צורך בדבר.

העולה להלכה: א) דוקא להקדים לשאול בשלום אשה אסור אבל הקדימה אשה ושאלה בשלומו מותר לו להחזיר לה שלום (אות י"א). – ב) רק בלשון שלום עליך או שלום עליכן אסור לשאול בשלום אשה, אבל בלשון בוקר טוב, ערב טוב וכה"ג אין איסור (אות י"ב). – ג) כשאינו אומר שלום עליך רק מלת "שלום" בלבד כנהוג כעת בא"י, יש מקום לצדד להקל (אות ט"ו ט"ז). – ד) בעלי חנויות החוששים להפסיד לקוחותיהם הנשים אם לא ישאלו בשלומן במלת שלום כנהוג, מותר להם לשאול בשלומן במלת שלום לבד (אות ט"ז). – ה) מי שלבו לשמים, מותר מעיקר הדין לשאול בשלום אשה גם באמירת שלום עליך או שלום עליכן (אות י"ג), אבל בזמנינו קשה לסמוך ע"ז בלבד (אות י"ד).