למכור מזוזות משומשות בחזקת חדשות

שאלה:

שלום וברכה
ראובן נתן כמות מכובדת של מזוזות כמעט חדשות לבדיקה אצל סופר סת׳׳ם ונמצאו כולם כשרות ואפילו בחלקן מהודרות אלא שבכ׳׳ז ראובן ביקש מהסופר שיחליף לו את כל המזוזות בחדשות ונתן לסופר המזוזות הישנות שיעשה בהן כרצונו האם מותר לסופר למוכרם בלי להגיד לקונה שהמזוזות היו כבר משומשים.
בברכה

תשובה:

שלום וברכה,

אדם שקונה מזוזות חדשות מקונה בדרך כלל מקפיד שייתנו לו מזוזות חדשות ולא מזוזות משומשות. ומוכר שמוכר מזוזות משומשות בחזקת חדשות עובר באיסור גנבת דעת. ואם גובה המוכר מחיר של מזוזות חדשות עובר גם באיסור אונאת ממון. לכן מוטל על המוכר להודיע לקונה שהמזוזות משומשות. 

בהצלחה.

מקורות:

מסתיר מום במקח – איסור גניבת דעת

בגמרא חולין (צד, א) ת"ר לא ימכור אדם לחבירו סנדל של מתה בכלל של חיה שחוטה מפני ב' דברים, אחד מפני שמטעהו, פרש"י שעור של בהמה שמתה מאליה אינו חזק כעור בהמה שחוטה. ואחד מפני הסכנה, פרש"י שמא מחמת נשיכת נחש מתה והארס נבלע בעור. והובא להלכה בטור ושו"ע חו"מ רכח ס"ח. וכתב הב"ח 'ונראה אפילו אינו נוטל ממנו אלא דמי מתה אפ"ה איכא טעות כיון דאינו חפץ בשל מתה כלל'. מבואר שאסור למכור דבר שיש בו מום אפילו במחיר זול, כיון שהלוקח אינו חפץ בזה. וכן נראה להוכיח מדברי המחבר (שם ס"ו) שכתב 'אסור לרמות בנ"א במקח וממכר או לגנוב דעתם, כגון אם יש מום במקחו צריך להודיעו ללוקח, ואף אם הוא גוי לא ימכור לו בשר נבילה בחזקת שחוטה' וודאי שאין האיסור כשמאנה אותו בממון, שהרי הונאת ממון בגוי מותרת כמבואר בסימן רכז סכ"ו, והאיסור הוא רק משום הונאת ממון שאסור גם בגוי.  

דעת הב"ח לחלק בין מום שהדרך להקפיד למום שאין הדרך להקפיד

מאידך מצינו במשנה ב"מ (ס, א) אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים. והגמרא (ע"ב) מספרת על כמה אמוראים שהתירו למוכרים לעשות מעשים ליפות את המקח. והקשתה הגמרא שבמשנה כתוב שאסור לצבוע כלים לפני שמוכרם. תירצה הגמרא 'לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי'. פירש רש"י: 'בעתיקי אסור שגונב את העין שנראים כחדשים'. היינו שיש איסור לעשות מעשה שסחורה ישנה תראה חדשה, ומשמע אפילו שאין לוקח דמים של חדש אלא כל שגונב דעתו שחוב הלוקח שהחפץ חדש נחשב לגניבת דעת. וכן כתב המאירי וז"ל: 'אפילו מכרה בדמים קלים (זול) מכל מקום יש כאן גניבת דעת'. אמנם בחידושי הריטב"א ובשיטה מקובצת בשם הראב"ד פירשו את החילוק בין חדתי לעתיקי: 'בחדתי שרי שאינו מעלהו בדמיו אלא דמי האומנות בלבד, ואין אותו אומנות מועלת לו אלא דקפיץ עליה זבינא, אבל בעתיקי אסור מפני שמראה אותו חדש ומעלהו יותר מכדי אותו האומנות' וכן פירש הטור וכתב: 'ולא את הכלים לצבעם שיראו חדשים ואין השבח שמשביחם בצבע כמו העילוי שמעלה אותם בדמים'. והובאו דבריו בסמ"ע ס"ק טו. ומשמע מראשונים אלו שהאיסור למכור דבר הנראה חדש משום שמעלה בדמים ולא כדברי הב"ח שכתב שאין האיסור תלוי בדמים. תירץ הב"ח שבכלים ישנים שאין הדרך להקפיד בכך שאינם חדשים לכך אם אינו מעלה בדמים מותר, למרות שאינו יודע שהינם ישנים, אבל בשאר דברים כגון מנעל של בהמה מתה וכיוצ"ב שמקפידים עליו שלא לקנותו כלל, ודאי איכא טעות גמור. 

הרי לנו בדברי הב"ח שדבר שמקפידים עליו אסור למוכרו בחזקת שאין בו מום אם לא מודיע לקונה על המום משום גניבת דעת, אבל דבר שאין מקפידים עליו ואין מעלהו בדמים מותר למכור גם שאין מודיע לקונה על כך. וכיון שדרך העולם כשקונים מוצרי חשמל בחזקת חדשים אינם חפצים במכשיר שעבר תיקון וחידוש אלא חפצים בחדש ממש, על כן צריך המוכר להודיע ללוקח שהמכשיר אינו חדש אלא עבר תיקון וחידוש, למרות שאינו נוטל ממנו מחיר של חדש אלא מחיר זול של מחודש. 

[ולא מסתבר לומר שרק בבהמה מתה שאין הדרך כלל למוכרו אסור כמו שכתב הב"ח, אבל במכשירי חשמל מחודשים שיש שרוצים לקנות זאת במחיר זול מותר למכור בזול בלי להודיע על כך, אלא כל שישנם שמקפידים לקנות חדש ממש אסור למכור בחזקת חדש].

מכירת מכשיר מתוקן במחיר של חדש – איסור אונאת ממון

ופשוט שאם המוכר לוקח מחיר של חדש על מכשיר שאינו חדש אלא מחודש, מלבד איסור של גניבת דעת יש גם איסור של אונאת ממון, וכמו שכתב בשו"ע הרב הלכות הונאה וגניבת דעת סעיף יח 'והכלים אסור לצובעם שיראו כחדשים, ואין השבח שמשביחם בצבע כמו העילוי שמעלה אותם בדמים, מפני שסוברים שהם חדשים ונמצא מטעה ומאנה'.

נמצא לפי זה שאם מוכר מזוזות משומשות ודרך הקונים להקפיד על כך, אם מוכר במחיר של חדשות עובר באיסור אונאה ובאיסור גנבת דעת. ואם מוכר במחיר של משומש ולא מיידע את הקונה שהמזוזות משומשות, עובר באיסור גנבת דעת. ועל כן חייב המוכר ליידע את הקונה שהמזוזות הם משומשות ולא חדשות.