לתרומות לחץ כאן

חיוב הורים על דירת בנם

שאלה:

הורים שהתחייבו לשלם לבנם על הדירה יחד עם הורי הכלה, ובעקבות זאת בנם קנה דירה, והורי הכלה סידרו את המשכנתא בזמן, אולם בזמן פעימת התשלומים הראשונה המוטלת על הורי הכלה, הם עדיין לא יכלו להוציא משכנתא, היות והבנק סירב להוציא משכנתא עד שהורי הבן יוציאו לכל הפחות אישור עקרוני למשכנתא.
דא עקא שהורי הבן התעכבו מלהוציא את האישור העקרוני, ובעקבות כך הוטל קנס על רוכש הדירה, על סך 18,000 ₪ השאלה היא האם משורת הדין מוטל על הורי הבן לשלם על הקנס?
לענ"ד נראה שכן, היות והבן הוציא הוצאות על פיהם, ולולא הבטחתם לשלם לא היו קונים זאת כלל, והרי זה מדין ערב, וממילא גם כל הקנסות היוצאים מכך מוטלים עליהם, אולם אבקש לדעת מהי דעת כבוד הרבנים בזה.
חשוב לי אם יוכלו לצרף נימוק מפורט.
תודה רבה

תשובה:

שלום וברכה,

אם ההורים התחייבו להיות שותפים בהליך המשכנתא, ונמנעו ולא הביאו אישור עקרוני, חייבים לצאת ידי שמים. ויתכן שגם בדיני אדם חייבים כדין מזיק בגרמי. ואם המניעה לא הייתה בפשיעתם, פטורים אף לצי"ש.

בהצלחה.

מקורות:

הקנס שהוטל על בני הזוג באשמת ההורים דינו כמזיק בגרמי. ולכן צריך שברור שהקנס היה צפוי ליפול על בני הזוג.

אלא שיש לדון מאחר ולא נעשה כאן מעשה בידיים אלא מניעת התעסקות בהשגת אישורים, האם נחשב לגרמי או גרמא. ומתחילה היה נראה שתלוי במחלוקת ראשונים האם גרמי שלא על ידי  מעשה חייב. מצאנו גבי עדים שיודעים עדות ולא באו להעיד נחשב לגרמא ולא לגרמי – ויש שביארו משום שזה על ידי אי עשייה.

בשו"ת רדב"ז (ח"א שצט) שדן במקרה דומה, בראובן ושמעון שותפים והסחורה תחת יד שמעון והגיע זמן למוכרה וראובן ביקש את חלקו משמעון ושמעון לא מסר לו את הסחורה והוזלה הסחורה, ופסק הרדב"ז שחייב שמעון לשלם את ההפסדים של ראובן. והדרב"ז הקשה הרי אין כאן מעשה לסוברים שגרמי צריך מעשה. ותירץ שעיכוב הסחורה נחשב למעשה. עכ"ד. מוכח שכדי לחייב את השותף הוא דווקא אם עושה מעשה. ונראה בדבריו שדווקא בתופס סחורה, אבל שותף שלא חתם או שלא שילם בזמן ונגררו הפסדים לא נחשב מעשה ולשיטות שגרמי צריך מעשה אינו חייב. [ובתוס' ב"ב כב, ב ד"ה זאת אומרת מבואר שגרמי חייב רק אם עשה מעשה].

אולם נראה יותר שבמקרה הנ"ל נחשב לעשיית מעשה, וכמו שמצאנו בנתיבות סימן ר ס"ק יג ובסימן שלג ס"ק טו, שאם חברו עשה פעולה על פיו – פתח חבית, או שהביא סחורה, ואח"כ לא רוצה לקנות ממנו, שחייב מדין גרמי. וביאור דבריו שכיון שחברו עשה פעולה על פיו, ה"ז גרמי. וכמו כן במקרה הנ"ל שבני הזוג והורי האשה פעלו בגלל ההסכם של כולם, ולכן נחשב מזיק בגרמי. ועדיין יש לדון ששם ההפסד בדבר עצמו ואולם כאן ההפסד הוא על ידי שהוטל קנס. וממילא הקנס יהיה גרמא ולא גרמי. ויל"ע.

מכל זה נראה שההורים שהתעכבו והזוג נקנסו בגין האיחור, אם היה בפשיעתם של ההורים ודאי חייבים לצי"ש. ומסתבר שחייבים גם בידי אדם. ולכן טוב לפשר.

במשפט שלום סימן קעו עמוד פ כתב בשני שותפים שאחד שילם מקדמה והשני התעכב ולא שילם מקדמה, ולכן הפסידו את דמי המקדמה, והמשפט שלום הסתפק האם נחשב לגרמי או לגרמא. ולא מובנים דבריו מדוע יחשב לגרמא ולא לגרמי.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. בנוסחת הטיוטה של השאלה, כתבתי בפירוש, שאלתי היא לברר מהו עיקר הדין, ולא מהו לפנים משורת הדין, והסיבה לכך, משום שאנחנו ביחסים טובים עם ההורים, ואנחנו רוצים להתפשר בינינו, [ועוד יש כאן צדדים מורכבים למה אני לא פשוט מוותר, ואי אפשר להעלות על הכתב], שאלתי היתה מעיקר הדין, ואני חושב שמותר לדיין לענות מהו עיקר הדין ובפרט כשהדגישו זאת בשאלה, תודה רבה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל