שאלה:
שלום עליכם,נשאלנו על מלצר שתוך כדי שסחב צלחות שבר חלק מהם, והתלבטנו מכמה צדדים, אחד מהם האם יש תקנת סבלים במלצר.אם כן, היכן עובר הגבול – האם רק סבלים וכעין שתיקנו, או כל מי שחלק מתפקידו לסחוב דברים, או שמא כל מי ששייכת בו תקנת השוק, כלומר שלולא שנתקן לו לא יהיו מוכנים לעבוד בעבודה זו, ואז יצאנו לגמרי מההקשר של הסחיבה, אלא גם כל שכיר שיש מרכיב של סיכון גבוה בעבודתו – פטור מדין התקנה?
והאם יש מקורות בעניין?
תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה,
תקנת חכמים שסבל שנתקל ונשבר שדינו כשומר חינם הוא בסבל שסוחב דברים כבדים שיש כוח לאחד לסחוב, ולא בדברים קלים. ולכן מלצר שנשכר לסחוב הרבה צלחות או מטען כבד, דינו כשומר חנם. אבל אם סחב כמה צלחות ונשברו, אין לו תקנת סבלים ודינו כשומר שכר שחייב אם נתקל.
יש לדון מצד אחר, במלצר שסחב דבר קל ושבר כשיש מנהג שלא גובים מהמלצר תשלום עבור צלחות שנשברו, האם המעביד חייב לכבד את המנהג, או שיכול לומר שאני מהמיעוט ורוצה לגבות תשלומי נזקים מהמלצר. וכתב הפת"ש בשם החות יאיר שאם יש מיעוט שגובים דמי נזקים מהעובד, יכול לתבוע את המלצר. אבל אם רובא דרובא לא גובים ורק מיעוטא דמיעוטא מקפידים וגובים, בטלה דעתם של המיעוט הקטן, ולא ניתן לגבות מהעובד תשלומי נזקין. ולכן יש לברר היטב את המנהג בזה.
בהצלחה.
מקורות:
נתיבות המשפט ביאורים סימן שד
[א] המעביר חבית. נראה לפענ"ד דדוקא כשנשא שיעור משא כל שיכול לישא, תיקנו חז"ל שיפטור מתשלומין משום דנקל ליכשל, אבל מי שנשא דבר קל ונתקל ושברו חייב דבקל אפשר ליזהר, ובזה אתי שפיר הא דסעיף ב'. [אחר כתבי זאת מצאתי בריטב"א [הישנים] בבא מציעא [פ"ג ע"א סוד"ה ועתה אכתוב] שכתב גם כן כדברי, עיין שם].
וראה פת"ש סימן שלא.
