שאלה:
האם הברכה על ירקות מגידול מיוחד / חממות/ מצע מנותק זה בורא פרי האדמה? ועל אכילת מרור? כשהשאלה היא האם זה נחשב כגדל באדמה?
תשובה:
שלום וברכה
על ברכת ירק הגדל בעציץ שאינו נקוב נחלקו הדעות, והעיקר להלכה לברך עליו אדמה. בחיי אדם (נשמת אדם, סי' יז וסי' קנב, א) נקט שלא לברך "בורא פרי האדמה" על צמח שגדל בעציץ שאינו נקוב. המקור לדבריו הוא הירושלמי במסכת תרומות (פ"ו ה"ז) בשם רבי יוסי, שהסתפק בברכתה של פת שהופקה מחיטים שגדלו בעציץ שאינו נקוב. אולם הקרן אורה (מנחות ע ע"ב) מביא את דברי החיי אדם וחולק עליו וסובר כי גם על צמח שגדל בעציץ ניתן לברך "בורא פרי האדמה", וראה ראייתו שם מלשון המשנה בברכות מ ע"ב, וכן המנהג, ראה שו"ת יחוה דעת (ח"ו סי' יב) שמביא מדברי אחרונים רבים שנקטו כדברי החיי אדם בזה, ופוק חזי מאי עמא דבר. אמנם על גידולי מים הובא שם שיש לברך שהכל כיון שאינם גדלים באדמה כלל.
מקורות:
נשמת אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קנב: א לולב הגדל בעציץ שאינו נקוב, דאף דכתיב פרי עץ אין לומר דזה לא נקרא עץ, דזה אינו שהרי חייב בערלה כדאיתא ביו"ד סימן רצ"ד סעיף כ"ז אף דפטור מבכורים כדאיתא ברמב"ם פ"ב מהל' בכורים היינו משום דכתיב אדמתך כדאיתא שם, אבל בערלה אף על גב דכתיב ונטעתם כל עץ, חייב. (וכ"כ) [וכל שכן] כשהענפים יוצאים חוץ לעציץ כמו שהאריך בזה המל"מ פ"ב מהל' בכורים. ועיין בעוקצין סוף פ"ב. וכ"ש הגדל בגג ובבתים שממלאין עפר דחייב אפילו בביכורים כדאיתא שם. וכל זה שהעציץ עומד בגינה דבזה י"ל דיונק מן הקרקע או שעומד בבית שמלא עפר דנחשב לקרקע אבל העומד אפי' בעציץ נקוב אלא שהעציץ עומד בבית שאין בו עפר זה לא נקרא אילן כלל אפילו לענין ערלה, כדאיתא ביו"ד סס"י רצ"ד דהטעם דעציץ אפי' שאינו נקוב חייב בערלה היינו משום שהשרשים מפעפעים ע"ש. ועיין ברמב"ם בפ"ח מהל' שבת, ואפי' לרש"י ותוס' גבי (כרפיסא) [פרפיסא] דס"ל דאינו אלא מדרבנן, היינו במונח ע"ג יתידות אבל אם יש דבר המפסיק ממש, לכ"ע הוי תלוש, וכמ"ש הב"י בהדיא בסי' שי"ב. וכ"כ ר' מנוח בהל' סוכה דמותר לסכך בדלעת שעומד בעציץ שאינו נקוב דמיקרי תלוש אלא שכתב די"ל דגזרינן אטו שאינו נקוב (נ"ל שצ"ל אטו מנוקב). שבתי וראיתי דיש להביא ראיה דאפילו גדל בעציץ שאינו נקוב ובבית אף על פי שמעולם לא ראה פני קרקע רק העפר שמניח בכלי מכל מקום נקרא עץ ויוצא בו ידי חובה, ומתחלה נקדים להבין מאי שנא דגדל בעציץ שאינו נקוב דפטור מערלה, ומשמע אף שהעציץ גדול הרבה ולמה בגדל בבית חייב משמע אף בבית קטן, ועיין עוד במעשרות פ"ה מ"ב ואף שכתבתי דזה לא נקרא עץ, גם זה קשה דאטו כתיב בתורה שיהיה עץ מן המחובר לקרקע דוקא, ואמנם מצאתי בירושלמי בערלה פ"א דף ד' וז"ל ר' יוחנן בשם ר' ינאי אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות דכתיב עשר כו' תבואת זרעך היוצא השדה ובשביעית צריכה. ר"ל הוא ספק דכתיב ושבתה הארץ כו' וכתיב שדך לא תזרע ופירושו דהיכא דכתיב שדה בעינן דוקא שדה ולכן במעשרות פטור אבל בערלה לא כתיב שדה ולכן חייב, ובשביעית דכתיב קרא אחד שדה וא"כ פטור, ובקרא אחרינא כתיב ארץ דמשמע רק שהוא מחובר אף על פי שאינו בשדה, ולכן הוא ספק. וכן פסק הרמב"ם פ"א מהל' מעשר הלכה י' וע"ש בכ"מ. וזהו נמי מה דאיתא בירושלמי מעשרות דף י"ג זרע בחורבה וסיכך ע"ג כו'. ע"ש ברא"ש בתשובה כלל ב' סי' ד' שכתב דפשיטא דמה שגדל בגג ובבית חייב בתרומה ובכל דבר וצ"ע, וזהו נגד הירושלמי וע"ש בראב"ד. והנה בירושלמי כלאים סוף פרק המבריך איתא רבי יוסי בעו מהו לומר על פתו המוציא לחם מן הארץ, רבי יונה בעי דלעת כתלוש הוא לסכך, ר"ל דלעת הגדל בעציץ שאינו נקוב אם מותר לסכך בו. וכ"כ רבי מנוח בהדיא בהלכות סוכה פ"א. והנה מה דבעי אם מברכין עליו המוציא כו' אף דבש"ס בבלי פרק שלשה שאכלו אמר כן בהדיא אכל טבל ומוקי לה כגון שזרע בעציץ שאינו נקוב הרי דמברכין ברכת המזון, ומכל מקום מספקא ליה לירושלמי אם מברכין לפניו המוציא כו' מן הארץ דוקא דאינו נקרא ארץ כיון דאינו מחובר ומצינו (בזמן) [במן] שברכו ברכת המזון כדאיתא משה תיקן ברכת הזן ובודאי לא ברכו לפניו המוציא לחם מן הארץ. ונ"ל דה"ה דמבעיא ליה אם מברכין על הפירות בורא פרי האדמה, דאדמה הוא נמי דוקא מחובר כדאיתא בפרק שלוח הקן מצא קן בראש אדם ע"ש. אבל לברך בורא פרי העץ נ"ל דלא מספקא כלל דודאי נקרא עץ כיון שיש לו כל הסימנים שאמרו היכא דשקלי לפירא כו'. והא דפטור מערלה אין הטעם דלא נקרא עץ אלא משום שאינו דרך נטיעה וכתיב ונטעתם כמ"ש הרא"ש שם דדרך נטיעה בכך. אבל ודאי היכא דלא כתיב ארץ נקרא עץ. והנה מדבעי בירושלמי דלעת כתלוש לסכך בו ומדלא אמר סתמא מהו לסכך בו אם קרוי גדולי קרקע, אע"כ כמ"ש רבי מנוח מהו לסכך בו אם נקרא תלוש והיינו ע"כ מדרבנן דנגזור אטו מנוקב כמו שכתב ר' מנוח, קשה הא אף אי נימא דדינו כתלוש מכל מקום אין מסככין בו משום דבעינן גדולי קרקע, כדאיתא בש"ס דילן מדכתיב מגרנך ומיקבך אע"כ דאפילו אם זרע בעציץ שאינו נקוב מקרי גורן ויקב מן התורה מדלא כתיב ארץ ושדה א"כ מדלא כתיב אלא פרי עץ וכפות תמרים ולא כתיב עץ הארץ אם כן אף מה שגדל בעצץ נקרא כפות תמרים ועץ עבות ובתנאי שיהיה ידוע שאינו מורכב. ונראה לי דעל כרחך נקרא פרי, וראיה ממנחות (פ"ה) [פד, ב] דתני חדא שבגג ובספינה מביא וקורא ותניא אידך אינו קורא ותניא אידך אינו מביא. ואמרינן התם לריש לקיש הא דתני אינו קורא בעציץ שאינו נקוב. ומדמביא, על כרחך מוכח דנקרא פרי. ואם אף על גב דקיי"ל כר' יוחנן וכתנא דאינו מביא כלל, וכדפסק הרמב"ם בפ"ב מהל' בכורים (ויש שם ט"ס שכתב מדכתיב באצרם וצ"ל מארצך) עכ"פ אין סברא לעשות מחלוקת בזה, ובודאי גם ר"י מודה דנקרא פרי אלא דממעט מארצך. אך צ"ע שהרי כתב הרמב"ם בפ"ב מהלכות תרומות מה דגן ותירוש מיוחד שהוא גידולי קרקע וא"כ ה"נ נימא מה כפות כו' וצ"ע למעשה:
האם החממות הם עציצים שאינם נקובים? לא שייך לעשות אותם נקובים? האם זה לכתחילה למרור?
אינני יודע, אני מניח שאינם נקובים, ובכל מקרה זה לכתחילה.
השאר תגובה