שאלה:
היום לאחר לחש של ערבית, הבחין החזן כי לא נותר מניין… פשוט, אחד המתפללים, יצא מיד לאחר הלחש [ולא ידע כי הוא מותיר אותנו ללא מניין] נוצר וויכוח בין המתפללים: חלק טענו כי זכור להם שכיון שבתפילה היה מניין, אזלינן בתר הכי כי קדיש תתקבל – נחשב חלק בלתי נפרד מהתפילה. וחלק טענו שלא נהגו כן. מה אומרת ההלכה?
תשובה:
שלום וברכה
למנהג בני אשכנז אם נשארו שם ששה אומרים קדיש תתקבל, כמבואר ברמ"א סי' נג סעי' ג [כך לגבי ערבית, לגבי שחרית ומנחה כשלא התחילו חזרת הש"ץ אם יכולים לומר לפחות קדיש תתקבל, נחלקו הדעות, ראה ביאור הלכה שם ולעומתו בהגה' רעק"א], אולם למנהג בני ספרד על פי השו"ע שם, אין לומר קדיש תתקבל אלא שאם התחילו בקדיש ויצאו מקצתם מותר לסיימו, ראה כף החיים שם ס"ק לט.
יישר כח
נפלא ממש
השאר תגובה