לתרומות לחץ כאן

כניסת נכרים למחנה ישראל – ומעשה שהיה או לא היה

בס"ד                                                                                                                      פרשת יתרו תשפ"ב

 

הרב אברהם ארלנגר

[א]

מעשה שהיה או לא היה

מעשה ידוע שגרם לסערה גדולה, מובא בתפארת ישראל (קידושין פ"ד יכין אות עז), וכך מספר הוא: "שכשהוציא מרע"ה את ישראל ממצרים, שמעו עמים ירגזון וגו', ויתמהו מאד על זה האיש משה כי על ידו נעשו כל הגבורות והנפלאות האלו, ולכן התעורר מלך ערבי אחד, וישלח צייר מובחר לצייר תמונת המנהיג הגדול הזה ולהביאו אליו. וילך הצייר ויצייר תמונתו ויביאהו לפני המלך. וישלח שוב המלך ויביא ויאסף יחדיו כל חכמי חרשים אשר לו, וישאל להם לשפוט על פי פרצוף פניו של משה כפי המצוייר, לדעת תכונת טבעו ומידותיו, ובמה כוחו גדול. וישיבו כל החכמים יחדו אל המלך ויאמרו, אם נשפט על פי ציור קלסתר פניו של האיש הזה המפורסם לגדול, נאמר לאדונינו כי הוא רע מעללים, בגאות וחמדת הממון ובשרירות הלב, ובכל חסרונות שבעולם שיגנו נפש אדם המעלה". ע"ש שהאריך בסיפור המעשה, שהמלך בא בעצמו לפני משה, ושאלו על כך, ומשה רבינו אמר לו: שבאמת נולד בטבעו במידות רעות, רק התחזק וכבש מידותיו והפכן לטובה, ובעבור זה נתייקר ונתכבד בשמים ממעל.

 

רעיון כעין זה נמצא בספריהם של גדולי החסידות, יש מהם שהביאו את המעשה הנ"ל (אור פני משה פרשת חקת. עיי"ש שכתב, שתשובת משה למלך אינה סותרת לענותנותו של משה, לפי שאמר כך בכדי שלא יתחלל שם שמים[1]). ויש שכתבו בסתם על מרע"ה, ששיבר והיפך מידותיו ונהפך להיות איש השלם (בן פורת יוסף לבעל התולדות זצ"ל פרשת ויחי [לדפוס פיעטרקוב דף פה ע"ב], ישמח משה פרשת קרח ד"ה המעט ודגל מחנה אפרים סוף פרשת כי תשא).

 

דברים אלו, לא נתנו מנוח למגיד מוילקומיר, רבי חיים יצחק אהרן רפאפורט זצ"ל, וטרח ויגע להוציא קונטרס בשם 'כליל תפארת'[2], ובו מוחה על הדברים הנ"ל, וטענה חזקה עמו, דכיצד ניתן לומר על מרע"ה שנולד עם טבע של מידות רעות, והלא התורה הקדושה מעידה עליו (שמות ב ב), "ותרא אותו כי טוב הוא", ובגמרא (סוטה יב ע"א), "בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור". עיי"ש (פרק א) שהביא מאמרים רבים על גדלותו וצדקתו של משה מעת הולדתו[3].

 

לדברי המגיד זצ"ל, נצטרף גם האדר"ת זצ"ל (בהסכמתו לקונטרס הנ"ל), וכתב בזה"ל: "שמחתי מאד כי מצאתי לי חבר וכו' בדבר אשר מעודי מאז ראיתי כן בספר תפארת ישראל נצטערתי מאד, וכמה פעמים גערתי בהמדברים מזה, ואמרתי בקהל עם, כי במחילה מכבוד הגאון תפארת ישראל ז"ל, לא יפה עשה בהעתקו דברי עתק על צדיקו של עולם מספרי עם לועז עובדי כוכבים הקדמונים, אשר חז"ל אמרו עליהם אשר פיהם דיבר שוא וכו'".

ובסוף דבריו כותב: "ולפי מיעוט בקיאותי וזכרוני הדל לא נמצא שום זכר ורמז רמיזה בדברי רבותינו הקדושים ז"ל, וחלילה חלילה להאמין בהדיבה זו לחרף מערכות תפארת ישראל".

 

גם המהרי"ל דיסקין זצ"ל, שאף הוא לא ניחא ליה במעשה הנ"ל, הביא מספר הוכחות לדחות מעשה זה מבחינה עובדתית – שתים מהן מפרשתנו (דבריו הובאו בקונטרס כליל תפארת פ"ה).

[א] – על הפסוק (שמות יח כא), "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וכו' אנשי אמת שונאי בצע", כתב הזוה"ק (פרשת יתרו, וכ"ה ברבינו בחיי עה"כ שם), שיבדקם בחכמת הפרצוף. ואם אכן תווי הפנים של האדם אינם משתנים אפילו אם במהלך חייו משפר מדותיו, כיצד בדקם מרע"ה, והלא בחירה ניתנה לאדם, ושמא נולדו בטבע של אנשי אמת שונאי בצע וכו'  אלא שלאחר מכן השחיתו דרכם.

[ב] – עוד הביא לדחות את המעשה הנ"ל, שהרי תיכף ליציאתם ממצרים היה למשה מסווה על פניו, וכיצד אם כן ציירו את דמותו[4].

[ג] – טענה נוספת טען המהרי"ל זצ"ל, מדברי המכילתא (פרשת יתרו עה"כ ויאמר אל משה), האומרת, "ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה, רבי יהושע אומר כתב לו באיגרת. רבי אלעזר המודעי אומר שלח לו ביד שליח ואמר לו עשה בגיני וכו'". וביאר החזקוני (שמות יח ו), שהוצרך לאיגרת ולשליח, לפי שלא יכול היה להיכנס בעצמו למחנה מחמת ענני הכבוד. וכיצד אם כן הצליחו הצייר והמלך הערבי להיכנס אל תוך המחנה ולהגיע למשה[5].

ועתה נדון על ראייתו האחרונה:

[ב]

כניסת אומות העולם לענני הכבוד

מדברי המכילתא הנ"ל מבואר, שיתרו לא יכול היה להיכנס למחנה ישראל, משום ענני הכבוד שהיו מסוככים על בני ישראל, ולכך הוצרך לפי רבי יהושע לאיגרת, ולפי רבי אלעזר המודעי לשליח.

מאידך מצינו במכילתא (פרשת בשלח עה"פ ויבא עמלק), "רבי אלעזר המודעי אומר, ויבא עמלק לפי שהיה עמלק נכנס תחת כנפי ענן וגונב נפשות מישראל והורגן, שנאמר אשר קרך בדרך וכו'". ומשמע, שיכולים היו עכו"ם להיכנס אל תוך ענני הכבוד. ולכאורה היא סתירה בדעת רבי אליעזר המודעי[6].

 

ליישב סתירה זו יש להקדים כמה הקדמות:

[א] איתא בגמרא בבא מציעא (פו ע"ב): "אמר ר' חמא בר' חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל, בשכר שלשה זכו לשלשה וכו' בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן", הרי שזכו בני ישראל לעננים בזכותו של אברהם. מאידך במסכת תענית (ט ע"א) כתוב: "רבי יוסי בר' יהודה אומר שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן, משה ואהרן ומרים, וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן, באר וענן ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה וכו' מת אהרן נסתלקו ענני כבוד וכו'", הרי שהעננים היו בזכות אהרן. וכבר הקשה כן המהרש"א (בבא מציעא שם), עיי"ש מה שתירץ.

ותירץ מרכבת המשנה על המכילתא (תחילת פרשת בשלח אות ח) ששני סוגי עננים היו, האחד, ענן שסכך על עם ישראל מעליהם, שהיה בזכות אברהם [שנאמר בו 'והוא עומד עליהם']. והשני, עננים שהקיפו את בני ישראל שהיו בזכות אהרן.

 

[ב] והנה כתב רבינו חננאל (הובא ברבינו בחיי שמות יב ב), שבני ישראל בהיותם במדבר, לא קידשו את החודש עפ"י עדים אלא לפי חשבון, לפי שהיה הענן מכסה אותם ביום ועמוד האש בלילה. ומבואר בדבריו שלא הייתה לבני ישראל אפשרות לצאת מן העננים.

ולכאורה דבריו הן שלא כפשטות סוגיית הגמרא (עירובין נה ע"ב), "תניא כשהן נפנין אין נפנין לא לפניהם ולא לצדיהן אלא לאחריהן". וברש"י (שם), "אין נפנין לא לפניהן – חוץ לענן, שמא ילך הענן והארון שם. אלא לאחוריהן – חוץ לענן, דודאי לא יחזור הענן לאחוריו". ומבואר, שבשעה שנפנין היו מחוץ לענן, ושלא כדברי הר"ח. [ועיין פירוש רד"ל לפרקי רבי אליעזר (פמ"ד אות ב), ולדבריו א"ש].

ועיין ברש"י עה"פ (דברים כג יג), "ויד תהיה לך מחוץ למחנה – מחוץ לענן". וכן מבואר בתרגום יונתן בן עוזיאל שהיתה אפשרות לצאת חוץ לענני הכבוד, שעה"כ (שמות יח ז), "ויצא משה לקראת חתנו", תרגם "ונפק משה מתחות עננא לקדמות חמוי".

עוד יש להקשות על דברי הר"ח, שהרי היו מבני ישראל שפלטן הענן (פרקי רבי אליעזר פמ"ד ותרגום יונתן בן עוזיאל דברים כה יח), ומדוע לא קידשו הם את החודש עפ"י הלבנה.

ונראה לומר עפ"י דבריו הנ"ל של מרכבת המשנה, דשני עננים היו, ענן מעליהם וענן סביבם, ובעת שנפנין 'חוץ לענן', מדובר בענן שסביבם, אולם מהענן שהיה חופה עליהם לא יכלו לצאת, ולכן כתב הר"ח שלא יכלו לקדש את החודש עפ"י ראיה. וכמו כן, אלו שפלטן הענן, נפלטו מהעננים שסביבם, ומ"מ זכו לענן שעליהם. [וקצ"ע לשון תרגום יב"ע שכתב ונפק משה מתחות עננא, שמשמע שהייתה אפשרות לצאת גם מהענן שמעליהם, ודו'ק].

 

מעתה מיושבת שפיר קושייתנו הראשונה – סתירת המכילתא בדברי רבי אלעזר המודעי, שאכן יתרו שחפץ להיכנס למחנה ישראל, לא יכול היה להכנס, לפי שהיה המחנה מוקף בעננים סביב, ולתוכן אין עכו"ם נכנס. משא"כ עמלק ש'נכנס תחת כנפי ענן וגונב נפשות מישראל', מיירי בענן הנמצא גם מעל ה'נחשלים אחריך', שלשם יכול היה עכו"ם להיכנס[7].

[1] גם בהלכה, הובא מעשה זה כראיה להתרת עגונה עפ"י תמונת 'פוטוגרף' (ראה שו"ת מהרש"ם ח"ז סי' פט).

 

[2] בהקדמתו לקונטרס כתב, שקרא את הקונטרס בשם זה, עפ"י נוסח התפילה בשחרית של שבת, 'ישמח משה וכו' כליל תפארת'. ויש לציין, שהמחבר הוציא קונטרס זה בכמה זמנים, תחת שמות אחרים, כגון, 'קנאת האמת', ולא ברור מדוע שינה את שמו של הקונטרס.

 

[3] ליישוב טענה זו, ראה אור פני משה (שם) וספר המוסר והדעת (לרבי אברהם יפהן זצ"ל ח"א מאמר ז).

 

[4] ויש ליישב עפ"י המבואר בספרים שלא בכל הזמנים היה מסוה על פניו (ראה תורה שלמה כי תשא [חלק כב] מילואים סי' ו שליקט שיטות רבות בעניין זה).

 

[5] ויש לומר, ששמא היה זה בזמן שלא היו ענני כבוד, כגון לאחר חטא העגל, וכש"כ התרגום עה"פ (שיר השירים ב יז), 'עד שיפוח היום ונסו הצללים', 'ובזעירות יומיא עבדו בני ישראל ית עגלא דדהבא ואסתלקו ענני יקרא וכו". אמנם יש לציין למש"כ החתם סופר (דרשות סוכות תקצ"ה), שלא נסתלקו ענני הכבוד מן הנשים, אלא מן האנשים, לפי שלא חטאו הנשים בחטא העגל. ולדבריו, מסתבר שגם שבט לוי, ובתוכם מרע"ה, שלא חטאו בחטא העגל, נשארו בתוך הענן. וראה מה שנכתוב לקמן.

 

[6] עוד יש לתרץ סתירה זו, עפ"י מש"כ בפרי צדיק לרבי צדוק מלובלין (ח"ב מאמרי פרשת זכור סימן ז), שתמה, מדוע עמלק הוצרך לגנוב נפשות מישראל ולהורגן, ולמה לא הרגם שם. עוד דקדק על לשון 'גונב נפשות מישראל', דהול"ל 'גונב אנשים מישראל'. וביאר עפ"י מש"כ בפרקי דרבי אליעזר (פמ"ד), שכל הצריך טבילה היה הענן פולטו ממחנה ישראל הקדוש. וזה היה ענינו של עמלק, שהיה מטמאם ע"י הרהורי עבירה וכו' וממילא פלטן הענן, והיה יכול עמלק להורגן. ו'גונב נפשות' דייקא, וכמאמר הגמרא (חולין לז ע"ב), 'נפשי לא מטומאה, שלא הרהרתי ביום לבא לידי טומאה בלילה', ע"כ. לדברים אלו של רבי צדוק זצ"ל, לא נכנס עמלק תחת הענן, ואין סתירה כלל בדברי המכילתא.

[7] עה"פ (שיר השירים ב יז), "עד שיפוח היום ונסו הצללים", כתב התרגום, "ובזערות יומיא עבדו בני ישראל ית עגלא דדהבא ואסתלקו ענני יקרא די מטללין עלויהון…". מבואר מדבריו, שלאחר חטא העגל נסתלקו ענני הכבוד. וכן ידוע מהגר"א, שחג הסוכות הוא בט"ו תשרי לפי שבזמן זה חזרו ענני הכבוד שנסתלקו במעשה העגל. והקשה שפת אמת (ליקוטים פרשת כי תשא ד"ה וירא משה) מהפסוק בנחמיה (ט יט), "ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר את עמוד הענן לא סר מעליהם', עיי"ש מה שתירץ. עפ"י הדברים הנ"ל מיושב, שרק העננים שסביבם נסתלקו במעשה העגל, אולם עמוד הענן שמעליהם 'לא סר מעליהם'.

 

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.