שאלה:
שלום רב
האם גוי שפושט ידו ואומר לי:"תן לי 5 יורו כדי לאכול" האם אני חייב לתת לו?לא נודע אם הוא עני או אדם שצריך!
תודה. מימון
תשובה:
אין חיוב לתת לו מו שאין חיוב גם לתת לכל יהודי שפושט ידו, ככל שאנחנו לא יודעים עד כמה הוא נצרך וכו'. כמו כן, רק לגבי הקופה של צדקה שמחלקת צדקה לעניים בצורה ממוסדת ומסודרת, נאמר שמפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום, אבל סתם מי שהולך ברחוב אין בזה ענין של דרכי שלום, הרי רוב האנשים אינם עוצרים לידו לתת, לא יהודים ולא גויים.
ערב טוב.
מקורות:
כתב הטור טור יורה דעה הלכות צדקה סימן רנא: "כל הפושט ידיו ליטול נותנין לו אפי' נכרי שמפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל משום דרכי שלום" וכן פסק הרמ"א שם לדינא. וראה בספר אורח משפט שם שהביא שיש מחלוקת גדולה אם דוקא כשמפרנסים יחד עניי ישראל עם עניי עכום אזי מותר ליתן לו צדקה. ועוד הסתפק שם אם מקיים בזה מצות צדקה דאף שאינו נחשב אחיך כיון שהתירו ליתן לו מפני דרכי שלום מקיים בזה מצות צדקה, או שרק אמרו שאין איסור ליתן בכהאי גוונא לגוי וצריך ליתן מפני דרכי שלום אבל לא קיים מצות צדקה. ויעויין בזה קובץ שעורים בבא בתרא אות נד [דף י ע"ב] שכתב "איפרא הורמיז וכו' משום שלום מלכות וכו' לעניי עכו"ם יהבינו, ומשמע לכאורה דבכה"ג ליכא מצוה וקשה דא"כ אפי' בלאו טעמא דשלום מלכות נמי שרי, וצ"ל דגם בעניי עכו"ם איכא מצוה אלא דכל דאפש' למעט המצו' צריך למעטה וכן משמע בחידושי הר"ן – סנהדרין נ"ז – דילפינן מאברהם דבני נח נצטוו על הצדקה ולמי נתן אברהם צדקה אם לא לב"נ, ויש לדחות שנתן לאותן שנתגיירו על ידו כדכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן, [ואף דלכאורה גם הגרים היה דינם כב"נ דהא לא עדיפי מאברהם, דמדהביא הר"ן ראיה ממנו דב"נ נצטוו על הצדקה, ע"כ דסובר דהיה דינו כב"נ, וכו' . אמנם מדתנן מפרנסין עניי עכו"ם מפני דרכי שלום, משמע דאי לאו דרכי שלום ליכא שום מצוה, וצ"ל דהוא דוקא בישראל אינו מצווה לתת לעכו"ם, דקראי דכתיבי בישראל איירי לתת לאחיך, אבל מצות ב"נ על הצדקה היא לתת גם לעכו"ם".
ועוד כתב שם שבכל אופן לא יתן לו סכום גדול דכדי למנוע איבה סגי בסכום קטן. ועוד יש לדון בזה מצד איסור לא תחונם, וראה מה שכתב בזה בשו"ת דברי יציב חלק יורה דעה סימן מג "האמת שבשיעור פשוט עם הבחורים הערתי, דאף לשינויא דהש"ס בע"ז שם יוקשה דסו"ס מנא לן כל השלשה לימודים, וכבר העירו בזה, [עיין בריטב"א מהר"ם ולחם סתרים בע"ז שם, רבנו בחיי דברים ז' ב' ובמשכיל לדוד שם, ובלבוש יור"ד סי' קנ"א סעיף י"ד]. ורציתי לומר דהך מתנה ונשיאת חן כחדא נינהו, והארכתי קצת בזה. וגם היה אפשר ליישב עפי"ז גירסת הש"ס שם ברב, דאסור לאדם שיאמר כמה נאה עובדת כוכבים זו, שעמד בזה בעבודת עבודה שם [בד"ה מסייע] למה נקט דוקא נכרית ולא נכרי, עיין שם שכתב דאפשר דמציאת חן לא שייך בזכר עיין שם, ואולי מכח הך דיוקא הנ"ל [דל"ל קרא למתנת חנם תפ"ל משום נשיאת חן] דייק רב כן ודו"ק.
ואם זה נכון היה אפשר ליישב עפ"ז הדקדוק שהובא בעבודת עבודה [בד"ה אמר לך רב], בהא דמשני התם אמר לך רב דמשמע דרק על רב הוה קשיא, והלא זה קשה גם על גוף הברייתא עיין שם. דהנה כדי ליישב הך דלמה לי קרא מיוחד למתנת חנם, הוה מצינן למימר דנתינת חן רק בלי תועלת לעצמו אבל לתועלת מותר, ומתנת חנם בכל גוונא אסור, וכאשר הערת במכתבך. וא"כ היה אפשר שידע שבהך דרשב"ג שאודיי אודי להשי"ת מה רבו מעשיך אין איסור, דזה כמכוין לתועלת וכשיש לו טעם הגון דאין איסור, דאל"ה קרא למתנת חנם למה לי, אבל לרב לשיטתו דאמר נכרית דייקא, א"כ להכי אצטריך קרא למתנת חנם בנכרי, ולא מחלקינן אם לתועלת או לא, ושפיר מקשה. והוצרך לשנות דכיון דחיובא איכא להודות דאמר מר הרואה וכו', א"כ לכו"ע לא שייך לומר שיבטל חובת הברכה ודו"ק.
אבל לאמיתו של דבר נראה, דחן היינו שהוא נכבד משאר הבריות, וכעין מעשה דרשב"ג הנ"ל וכדו', וכברש"י שם [בד"ה לא תתן] שלא יאמר כמה עובד כוכבים זה נאה, היינו שהוא נאה ביותר, אבל אם רואה נכרי כחוש מרעב והוא בטבע רחמני ואומר ורחמיו על כל מעשיו ומרחם על הנכרי הרעב, והגם שיודע שלא ימות עיין תוס' שם בע"ז דף כ' ד"ה ר"י, מ"מ הוא מצטער ורוצה להצילו מצער, בזה לא הוי בגדר תחנם, שהוא מחשיבו ככלב ורוצה לתת לו הטריפה, ועיין רש"י פסחים כ"ב ע"א ד"ה אותו, ואין זה ללא תחנם וז"ב. ובעבודת עבודה שם [בתוס' הנ"ל] כתב דממ"נ דאם יאמר שהוי לי כאילו אינו חשוב אסור מכח או מכור לנכרי, ואם יאמר שהוא חשוב דהוה כאילו הוא מקבל ממנו דמים א"כ נותן לו חן עיין שם, וזה כדברינו וז"פ.
