חינוך ילדים למצוות

שאלה:

שלום, ברצוני לדעת מהי מידת החיוב בחינוך ילדים. כאשר אני צריך לקיים הלכות,אז זה די קל, אין אני צריך להכריח איש. אולם כאשר אני נצרך לחנך את בני, אז אני עלול להיתקל בהתעקשות. מה עושים כאשר הבן הוא כבר בגילאי 7-8 ואמנם מוכן לומר ק"ש שעל המיטה, אוהב ומקפיד לישון בסוכה, לומד משניות, ונזהר שלא לחלל שבת, אך יחד עם זה לא מוכן לברך ברכות המזון בבית (אלא רק בבית ספר) ולא ממש משקיע בתפילה? לאחרונה גם שמעתי הלכה שיש לחנכו לשניים מקרא ואחד תרגום. ממש לא נראה לישהוא יזרום על זה, זה רק יעצבן אותו. השאלה היא עד איזו רמה אני מחויב לחייב אותו או לשדל אותו בפרסים וכו'?

תשובה:

שלום וברכה

לחייב אותו זה הכי גרוע שיכול להיות, הוא רק יקבל ריאקציה מזה לגמרי. לשדל בפרסים ודאי כדאי, בלי לחץ אבל שיהיה לו כדאי. כמו כן עיקר הנושא של החינוך בבית מתבצע בשני מישורים, ראשית דוגמא עצמית, כלומר כאשר אתה מברך ברכת המזון בצורה רצינית מתוך ברכון ובכובד ראש, זה משפיע על הילדים. שנית, לדבר על כך בסעודות שבת וכדומה בעקיפין, סיפורים יפים מגדולי ישראל או בכלל, מדרשים מענינים, וכדומה. חינוך עקיף ולא דורש, פועל הרבה יותר. ילד בן 7-8 הוא עוד מאוד קטן, אין סיבה ללחץ, העיקר שלא ללחוץ, כל ילד יש לו קצב משלו. "משקיע בתפילה" זה באמת הגזמה… ילד בגיל כזה חד משמעית לא משקיע בתפילה… ממש לא. חינוך לשנים מקרא אני בביתי לא דיברתי עם הילדים לפני גיל 12. יש לי ילד בן עשר שלא אוהב בכלל לבוא לבית הכנסת, אז אני לא לוחץ, שיבוא כשיהיה לו רצון לכך.