שאלה:
בסוגייה הנ"ל סימן שי"ז הרמ"א כותב שאפילו בית הצואר נפתח כבר אלא שחזר האמן ותפרו, פתיחתו ג"כ מהווה מכה בפטיש.
וכ' הגר"ז שכוונת הדברים שהאמן חזר ותפר קודם שסיים מלאכת הבגד. ולפי זה כתב הפסקי תשובות הע' 80 שלכ' אם ידוע לנו שכיס של חליפה, למשל, נתפר רק אחרי שהחליפה לגמרי היתה גמורה, לגר"ז עכ"פ אין מכה בפטיש.
שאלתי היא אם הבנה זו נכונה, ושמא כוונת הגר"ז שכל עוד הבגד לא יצא מבית האמן והאמן תפר אותו מקרי מכה בפטיש, אפילו אם בפועל האומן תפר אחרי שסיים את מלאכת הבגד.
תודה.
תשובה:
זו ודאי ההבנה הנכונה, אני מעתיק לך לשונו:
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שיז
"לפי שהיא גמר מלאכת הבגד שעל ידי כך מתוקן הבגד ללבשו וקודם לכן לא היה מתוקן מעולם ללבשו וכל דבר שהוא גמר מלאכה יש בו משום מכה בפטיש", במקרה של החליפה ודאי זה היה מוכן ללבישה וזה לא שייך כלל להכנתו ללבישה.
כלומר לפי זה אכן מותר לקרוע את הכיס בחליפה חדשה בשבת וכן את הצד האחורי התחתון של החליפה שבא תפור?
אסור לקרוע בגלל איסור קורע… רק שלפי דברי הגר"ז אין בזה איסור מכה בפטיש.
אם הבעיה היא קורע אז יש אולי צד גדול להקל אם נחשיב את התפירה כתפירה שאינה של קיימא כדעת הלבוש ודלא כט"ז בס' שי"ז, לא?
זה לא היתר, אלא רק פטור מעונש.
למה לא היתר, לדעה שתפירה שאינה ש"ק מותרת מותר גם לכתחילה אם לא בפני עם הארץ, ע' רמ"א שם?
שם מדובר על קשר הניתר מעצמו, או על דבר העשוי לפותחו בו ביום.
השאר תגובה