לתרומות לחץ כאן

השקפה – ילודה או פרנסה

שאלה:

אדם שאומר שעם משכורתו החודשית {הוא אברך} ומשכורתה של אשתו מספיקים בדוחק לפרנסת ארבעה עד חמישה ילדים ומשכך רוצים למנוע הריונות באופן המותר על פי ההלכה. השאלות העולות הן א. האם יש אופנים שמותר למנוע הריון {שאלה הלכתית} ב. האם הטענה "עוד ילד, זה עוד כסף". היא טענה בעייתית באופן שכבר קיים פריה ורביה לכ"ע לפי שיש לו שתי בנות ושני בנים.} ולכאו' יש הטוענים שיש בדבר חוסר אמונה שהרי כל ילד הקב"ה מספק ומפרנס .או מאידך ישנה טענה פוק חזי מעולם השטיבע'לים שמידי יום ביומו אנשים יראי שמים נגשים ואומרים "אני אב ל13 נפשות אני בחובות של 150000 ש"ח "אנא עזרו לי לחתן את הבת ה5 ויש לי עוד שתים בשנה הקרובה. יטען הטוען "אשמתך שהבאת את עצמיך לכך מי חייב אותך להגיע לכזה מצב ,כך רצון ה? שאדם יכנס לחובות ? או שיש בטענה זו חוסר אמונה? דיון זה נידון בכויללים רבים אשמח לתשובה עם מקורות

תשובה:

שלום וברכה

לטעמי זה ודאי חשיבה שגויה משתי סיבות: 1. חז"ל כבר אמרו שכאשר ילד בא לעולם פתו בידו, ראה גמרא בנדה לא ב. כך שזה בהחלט נכון שכאשר נולד עוד ילד באה הפרנסה איתו. 2. גם בלי הסגולה הזו המיוחדת ללידה, זה נכון תמיד, כבר אמרו חכמים האומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה. אז ודאי למנוע ילודה מתוך חשיבה כל כך עתידית על הפרנסה זה שגוי, יש לבטוח בה' שישפיע רוב שפע. והוא בהחלט זן אותנו מביצי כינים ועד קרני ראמים. הראיה שלך מהעניים בבית הכנסת לא ממש מדוייקת, זה לא משנה מה הם אומרים, יש אנשים שנגזר עליהם עוני. ופוק חזי כמה משפחות מבורכות יש שלא פשוטים ידיהם לצדקה… רוב הציבור הדתי חרדי היום ב"ה משופע בילודה גבוהה, ואני רואה בתים שמחים מלאים כל טוב. חיים בחשבון ובשימת לב, אבל יש הכל ב"ה. כך שודאי יש קרקע פוריה לבטחון בה', ולא מדובר בנס גלוי חוץ מגדר הטבע לפרנס משפחה מבורכת. אל תמנו את הברכה מביתכם!

הדבר מזכיר לי מה שאמר הרב שך זצ"ל פעם, שהוא היה כמדומני הילד התשיעי במשפחתו, מישהו זוכר את שאר אחיו ואחיותיו, מה היה אם אמו היהת מסתפקת בשמונה ילדים?

הצטרף לדיון

8 תגובות

  1. בגמ' המצוינת בתשובה { נדה לא.} כך הלשון "ואמר רב יצחק דבי רבי אמי, בא זכר לעולם בא כיכרו בידו זכר זה כר
    דכתיב ויכרה להם כירה גדולה נקבה אין עמה כלום נקבה נקייה באה עד דאמרה מזוני לא יהבי לה דכתיב נקבה שכרך אלי ואתנה " עכ"ל הגמרא .
    ולכאו' יוצא לאור הגמ' הנ"ל שדווקא זכר בא עם ככרו בידו ונקבה ללא כלום ובמהרש"א ראיתי שפירש { תוכן דבריו}
    לפי שהזכר מיום בואו לעולם ככרו בידו בכל מה שירוויח
    הן במעשה ידיו הן במציאה אבל נקבה כל מה שתזכה ותרויח תחילה של האב ואח"כ לבעלה . וכו'.
    נמצא דלפי זה א. אין ראיה מהגמרא הזו {ספציפית} שכל ילד שנולד פרנסתו באה עמו ,לפי שהכוונה שמה שהזכר ירוויח יהיה שלו מרגע שנולד { וצ"ע דמ"מ קטן לא זוכה במציאתו כדאיתא בב"מ } ב.
    לאור הגמרא הנ"ל ודאי שאי אפשר לפרש כן בנקבה. מ"מ אולי מפרשים אחרים מבארים שהפשט פרנסתו באה עמו
    כפשוטו ודלא כהמרש"א או כרש"י {שמביא המהרש"א שלנקבה אין מזל מעצמה}
    אמנם לכאו נראה לי שיש דין לא תהו בראה בילד שלישי ואילך
    אומנם ממשמעות הש"ס נראה דלא תהו בראה הכוונה שגם מי שאינו מצווה בפרו ורבו דאו' מ"מ מדברי סופרים{ נביאים} יש דין לא תהו בראה {נפק"מ גבי עבד כנעני } כדאי' בב"ב חגיגה גיטין ועוד . אבל לא נאמר שם שיש דין לא תהו שיהיו כמה שיותר נבראים וממילא אדם שנולד לו ילד שלישי ,רביעי ,חמישי וכו איזו מצווה הוא מקיים ?
    מיהו בגמ' ביבמות איתא{סא.} במשנה לא יבטל אדם מפריה ורביה אא"כ יש לו בנים לב"ש שני זכרים וב"ה אומרים זכר ונקבה} משמע להדיא שאם קיים המצוה יכול לבטל {אני מסתפק האם הכוונה שבילד שלישי רביעי יש מצות פריה ורביה אלא שרשאי לבטל או שרשאי לבטל לפי שקיים המצוה ומכאן והילך אין מצווה. ולכאו' אם עדיין מקיים פרו ורבו מדוע שיבטל? וצ"ע.}
    מיהו זכורני שברמב"ם כתב להלכה כדברי רבי יהושוע בעמ. ב בגמ' נשא אשה בילדותו ישא אשה בצעירותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו ילדים בזקנותו שנא' בבוקר זרע את לזרעיך ולערב אל תנח ידך " ולכאו בגמ' וברמב"ם אין ראיה שבריבוי ילדים מקיים פרו ורבו כך משמע במשנה ובגמ' מדברי רבי יהושוע וברמב"ם .וגם אין בזה משום קיום לא תהו שהרי קיים פרו ורבו .אז מכאן חוזרת השאלה אם אין חיוב דאו' או מדרבנן שיהיו לו ריבוי ילדים כמה שיותר אלא היה לו בנים בצעירותו ,יהיו לו בנים בזקנותו .יטען הטוען קשה הניהול מבחינה כלכלית בילד השישי והשיבעי או השנים עשר שלושה עשר כמו שישנם ת"ח שאינם נושאים נשים אחרי מות האשה הראשונה כי הם רוצים ללמוד או שלא יהיו סכסוכים על ירושות וכדו'
    כך יטען אדם שיש לו שישה ילדים "אני רוצה ללמוד ועוד ילד זה עוד טורח פרנסה וגם זמן לגדלו ,ברוך השם אסתפק במה שיש לי שבעה או שמונה ואיני ממהר לשלושה עשר או חמישה עשר ולהכנס לחובות וכו { המספרים כמובן לאו דוקא} האם יש כאן בעיה מוסרית/השקפתית/ הלכתית. אשמח למקורות.{ הנושא הוא לעיון בלבד ולכן הוא נשאל במסגרת הכותרת "השקפה" ולא "הלכה" ישר כח עצום לרב ולמערכת .

  2. לא הבנת את כוונתי מדברי הגמרא, וכי יעלה על הדעת שהקב"ה מקפח את הבנת נותן רק לבנים? ודאי שלא… אלא שמטבע העולם הגבר הוא המפרנס לכן הוא יורד עם שפע חדש, בעוד שהבת כל צרכיה יכללו בגזר דינו של האב, שהוא גם כמובן משתנה מתרחב ומתכווץ לפי צרכיו ולפי זכויותיו. רק למדנו מדברי הגמרא, שכאשר ילד נולד כבר דואגים לו משמים, כך שודאי תפיסה כזו מהווה חוסר אמונה בולט, וכמו שאמרתי מהא דמה אוכל למחר. דבר אחד למדנו ברורה בגמרא, שכאשר ילד בא לעולם, כבר הכל מחושבן עבורו.
    ההתפלפלות בכל נושא חיוב מצות שבת אינו ממין הענין, אלו שאלות נפרדות, האם אדם חייב לישא אשה כשאינו רוצה, מצד מצות שבת, אולי כן אולי לו כמו שהארכת, והאם זה חסרון גדול באמונה כאשר הסיבה שאינו רוצה היא חשש כלכלי… זה נושא אחר שאינו נוגע לענין.

  3. . מהלך הגמ' הוא לחלק בכמה נושאים בין זכר לנקבה א. הגמ' אומרת זכר בא לעולם ככרו בידו ונקבה נקייה באה
    והמהרש"א חילק כבר את החילוק שבניהם וביאר מה הכוונה ככרו בידו שמה שהוא יזכה יהיה שלו בניגוד לנקבה שאין לה משלה אבל לא ראיתי מהגמ' הנ"ל את העניין שכאשר נולד ילד { לא משנה זכר או נקבה פרנסתו באה עמו אולי זה נמצא בגמ' אחרת גבי מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה דהינו כבר הכל מתוכנן לפני השנה מה יתרחש בסופה ומה לגבי המשך השאלה?

  4. הסברתי שאין אפליות בשמים בין זכר לנקבה, ואם דואגים לזכר בהכרח דואגים גם לנקבה, אלא שאצל זכר זה בא באופן עצמאי ואצל נקבה זה יכלל בגזירת הפרנסה של האב, אבל ידאגו לה…

  5. לפי איך שאני מבין מכבודו אין שום מקום לשיקול כלכלי בעניין ילודה שהרי כל אדם שנולד פרנסתו באה עמו { כמובן שאין צד שנקבה ח"ו מקופחת } ומה שרואים רבים האומרים אני אב ל13 ילדים וכו' וכו' כך רצון ה' ואין מקום לטענה הרי אין לך חיוב בכמה שיותר אז אתה הבאת את עצמיך לכך ,כי הוא יטען הקב"ה כך רוצה שבכל מחיר יעשה אדם כל שביכלתו שיהיו לו כמה שיותר ילדים .ואם זה המצב כך נגזר עלי ומחובת הציבור לעזור לו משום צדקה { על כך אין חולק } { לאור דברי כבודו יוצא {גמ'}
    שכל מי ששואל איך אגמור את החודש הרי זה חסרון באמונה כמו אחד שטוען אם יהיה לי עוד ילד מניין אפרנסו
    שהרי האומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה

  6. נכון חלקית, כלומר, מה שכתבת שמחובת הציבור לעזור לו זה נכון בכל אדם נצרך, גם אם אין לו ילדים בכלל, וגם נכון ענין האמונה וכמו שאמרנו, אבל לא נכון לומר שמי שיש לו 13 ילדים בהכרח פרנסתו על הציבור… ודאי לא נכון! הרי אמרנו שהקב"ה שולח, אלא שכל אחד צריך לעשות השתדלות הגיונית לפי מצבו המשפחתי, וחובת האדם לפרנס את ביתו היא חובה פשוטה, ואין לו היתר להטילם לכתחילה על הציבור. צדקה זו אופציה למי שלא מצליח, ולא ענין של לכתחילה. ושוב בא ענין האמונה, מי שנגזר עליו פרנסה ברווח, בהשתדלות מועטה יראה ברכה גם אם יש לו 13 ילדים, ומי שנגזר עליו לאכול מרורות, גם עם ילד אחד יקשה עליו וכו', העיקר לבטוח בה' ולא להתערב בניהול הענינים… רק לנהוג בשכל ובדעת

  7. א. חלילה לטעון על משפחות מרובות ילדים שהם נטל על הציבור.
    ב. בדיוק לשם חתרה השאלה, השתדלות הגיונית לפרנסה צריך ומחובת האב לפרנס את בניו עד גיל 6 חובה ממונית .מכאן והילך חובה מצד צדקה כמובא בכתובות שכופין עליו במילי "ראו פלוני אכזר כעורב וכו" והרי לכאו ודאי חייב לעשות השתדלות שאל"כ יטען מזונותיו קצובין לו מה החיוב ההלכתי שמוטל עלי ? אלא ודאי שלמרות שלכא"א מהילדים קצוב מראש הוא חייב להשתדל לפרנסם חיוב
    הלכתית. אבל יטען הטוען בינתיים קשה לי מאוד מבחינת הפרנסה אמתין שנה שתיים או יותר ונראה בעז"ה שיתאפשר או שזה קטני אמנה כמו אחד שטוען איך אגמור את החודש כמו הגמ' שכבודו הזכיר .השאלה בתמציתה לסיכום האם חישוב בטווח הזמנים של הילודה הוא חלק מהשתדלות לפרנסה .או קטני אמנה ואין חלילה שום מקום בעולם לשיקול כלכלי כלל וכלל בילודה

  8. 1. לא אמרתי שהן נטל, אמרתי ששום אדם אין זו הנהגה ראויה לו להיות לנטל על הציבור מתוך עצלות לקיים חובתו. לא משנה מה מצבו וכמה ילדים יש לו.
    2. כאמור זה קטני אמונה אינני מבין מה נפתח בדיון מחדש שלא דיברנו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל