שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א
שאלה: האם מותר לאיש מנהל מוסד לומר למי שבא להכיר המוסד שיש לו הרבה קופצים לבוא ומלא בקשות להתקבל כדי ללחוץ אנשים לא לחשוב על כך ולהיכנס אצלו או להראות אותו בחוץ כמוסד חשוב שלא רק יש לו תלמידים אלא אפילו דוחה המון שאינם מתאים כ"כ להראות יותר חשוב בעיני הבאים אליו?
לי התורה נראת שהייתה מאוד ברורה " מדבר שקר תרחק". להאמין בה' ולומר אמת ללא משחקים שיווק היא הדרך להצליח. הצד בפה אנשים היום מחר אפשר להיות עזוב כעשיו שעזבו אותו ארבע מאות איש "חביריו", תמים תהיו עם ה' אלוקיך.
מ"מ באנו לברר הלכה.
תודה
ברכה הצלחה גדולה ושלום
תשובה:
שלום וברכה,
כאשר אומר בפירוש שיש לו הרבה שבאו להירשם ולא קיבל או כל שינוי בדברים הרי זה איסור שקר. אם משבח את המוסד ולא מספר סיפורי שוא, אין זה שקר, ומותר לאדם לשבח את המקח שלו – בלבד שלא ישנה בדברים ולא יספר דברים שלא קיימים אצלו.
בהצלחה.
וראה מאמר על כך בקול התורה מח עמוד רפג שהאריך שם בשאלה זו, והביא דברי השולחן ערוך שולחן ערוך חושן משפט הלכות אונאה ומקח טעות סימן רלג המוכר מין ונמצא מין אחר, או רע ונמצא יפה: המוכר לחבירו מין ממיני פירות, ונתן לו מין אחר, אין כאן מכר ושניהם יכולים לחזור בהם. כיצד, מכר לו חטים לבנות ונמצאו אדומות, או איפכא, או יין ונמצא חומץ או איפכא, או עצים של זיתים ונמצאו של שקמה או איפכא. אבל אם מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות, לוקח יכול לחזור בו אפילו לא נתאנה בסכום, והמוכר אינו יכול לחזור בו אפילו הוקרו. ואם מכר לו רעות ונמצאו יפות, אפילו לא נתאנה בסכום, מוכר יכול לחזור בו והלוקח אינו יכול לחזור אפילו אם הוזלו. מכר לו רעות ונמצאו רעות, יפות ונמצאו יפות, אף על פי שאינם יפות שאין למעלה מהם ולא רעות שאין למטה מהם ויש אונאה שתות, אין אחד מהם יכול לחזור בו, אלא קנה ומחזיר אונאה. הגה: מכר לו בשר בחזקה שהוא מין איל מסורס, ונמצא שאינו מסורס, המקח קיים ומחזיר לו אונאתו; אלא אם כן ידוע שהלוקח אסטניס שאינו אוכל כלל בשר איל שאינו מסורס. והוא הדין בכל כיוצא בזה (ת"ה סימן שכ"ב). מכר לו כסף בחזקת כסף צרוף ונמצא כסף סיגים, המקח קיים ומחזיר לו האונאה, דהכל מין כסף (מרדכי פרק הספינה והגהות מיימוני פרק ט"ז דמכירה). עד כאן לשון השו"ע.
ומבואר שם שאם אומר שהם יפות אפילו אם הלוקח שילם עליהם רק מחיר של רעות עדיין יכול לחזור בו דלא על זה היה המקח. והרמ"א מדבר כאשר אמר שיש מעלה מסוימת שאיננה שגם במצב זה יכול לחזור בו, ותלוי אם באמת יש על כך קפידא.
והביא שו"ת צמח צדק (הקדמון) סימן יא שכתב וזה לשונו, מי שנתחייב לחבירו בשטר ליתן לו בגדים טובים ממקום פלוני. ואחר כך בא ליתן לו בגדים בינוניים ממקום ההוא וטוען כיון דלא כתב בשטר שיתן לו מובחרים אלא טובים סתם הרי הם טובים ולאפוקי שאינם מן הגרועים והרעים. וזה טוען שצריכים להיות טובים ואלו הם בינונים ולא טובים: תשובה יראה כיון שכתב בשטר סתם בגדים טובים ולא כתב מובחרי' יכול ליתן לו בינונים דגם הם נקראים טובים. וראיה לזה מהא דאיתא פרק המוכר את הבית דף ס"ט ע"ב אמר ליה לבר מדיקלא פלניא חזינן אי דיקלא טבא הוא שיורי שיירא אי דיקלא בישא הוא כל שכן הנך ופירש רשב"ם אי דיקלא טבא הוא כלומר מן הבינונים שטוענים פירות קצת לחודי' שייריה וכו' עכ"ל. הרי דיקלא טבא דקאמר בגמרא היינו בינונים. הכי נמי דכוותיה אי כתב לו כך בשטר בגדים טובים יכול ליתן לו בינונים דבינונים היינו טובים כמו בדיקלא והתם בדיקלא מבואר לכל מעיין דפירוש של הרשב"ם מוכרח הוא דטבא דקאמר בגמרא היינו בינונים ועיין בחידושי מהרש"א התם: ועוד יש להביא ראיה מהא דאיתא פרק קמא דראש השנה דף ט"ז עמוד ב' ג' ספרים נפתחים וכו'. אמר רבי אבין מאי קרא ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו ימחו מספר זה ספרן של רשעים גמורים. חיים זה ספרן של צדיקים. ועם צדיקים אל יכתבו זה ספרן של בינונים. הרי צדיקים דקאמר קרא מפרשינן בינונים. הכי נמי הכא דקאמר טובים יש לפרש בינונים. וקרי להו טובים לאפוקי רעים וגרועים. אם לא שכתוב בשטר בגדים טובים מובחרי' או בגדים טובים ממש כיון דכתב ליה מובחרים או טובים ממש כל תנאי שבממון קיים וצריך ליתן לו טובים ממש ולא בינונים, עכ"ל.
ויעויין שם עוד שדן במקרה שרק הפליג בשבח הסחורה והביא כמה מקורות שיש בזה איסור ומספר חסידים שלכאורה עולה שזאת רק מידה טובה. ומהש"ה שכתב שלא ישבח יותר מדאי ומשמע שלשבח קצת מותר. ומסקנתו שם שכל ההיתר להגזים הוא רק כאשר הדברים קרובים אל האמת היינו שהמעלה האמורה אמנם קיימת רק לא במידה המובנת מתוך דברי המוכר אבל כשאין מעלה זו שהמוכר מצביע עליה קיימת כלל אין זו אלא הונאת הקונה אופילו אם המחיר ששולם אינו עולה על ערכה האמיתי של הסחורה.
