לתרומות לחץ כאן

אם יכולה אשה להפסיק בטהרה ולטבול עם התקן נוברינג

הגאון רבי אשר וייס

כבוד ידי"נ הרב הגאון המצויין….

במה שביקש ממני לחוו"ד בענין התקן ה"נובורינג" אם חוצץ לטבילה והאם יש להוציאו ע"מ להפסיק בטהרה ולבדוק ז"נ. ראיתי מה שהאריך בכחא דהתירא ואמינא יישר חיליה.

ואבאר בקצרה את הנלענ"ד בזה.

תחלה יש להבין מהו התקן זה והיכן הוא עומד.

יש לקבוע התקן זה בגובה הנרתיק במקום הקרוי הפורניקס. חלל זה רחב יותר מקדמת הנרתיק וההתקן רפוי לחלוטין. גם אין חשש שההתקן תשתחל כלפי מטה ונמצא מהודק לדפנות הנרתיק כי זה בלתי אפשרי משני טעמים: א. ההתקן נפתח ומתרחב בפורניקס וממילא לא יפול למקום צר ממנו. ב. אם האשה בטעות לא תכניס את ההתקן במקום הנ"ל הראוי לו תרגיש היא כאבים וחוסר נוחות עקב הלחץ של ההתקן על דפנות הנרתיק.

עכ"פ ברור כשמש שהתקן זה משוחרר ורפוי בתוך מקום זה.

ואף שהרמב"ם ס"ל לגבי אשה האוחזת ביד חברתה דאף אם תאחז בה ברפיון גזרינן רפוי אטו מהודק בני"ד ודאי אין להחמיר בזה מתרי ותלת טעמי:

א. בבית הסתרים דלא בעינן ביה אלא שיהא ראוי לביאת מים לא החמירו אף לשיטת הרמב"ם. ועוד דהרי בבית הסתרים הקילו גם בכל מיעוט שאינו מקפיד דאף לכתחלה טובלין בו, כך מפורש להדיא בכל האחרונים שדנו בטבעות השונות שהכניסו לאו"מ כדי לקשור את הרחם שלא יפול וז"פ.

ב. דעת הב"ח (בסימן קצ"ח וכן בתשובות חדשות סימן מ"א) דאף לשיטת הרמב"ם לא חששו ולא גזרו אלא באוחזת ביד חברתה דחיישינן שתאחז בה בחוזקה ע"מ לתומכה שלא תיפול, ומשו"כ גזרו רפוי אטו מהודק. אבל בכל שאר החציצות לא גזרו דאטו ברשיעי עסקינן שלא תקפיד בדיני חציצה. וכך הביא הש"ך (סימן קצ"ח ס"ק ל"ה) מבדק הבית לרא"ה בית ז' שע"ז.

ג. בגולות עליות (פ"ח ממקואות משנה ה') כתב דעד כאן לא גזרו אלא באוחזת ביד חברתה דאף במיעוט הוי חציצה דאורייתא דמקום החציצה חשיב כאילו הוי חוץ למקוה, דאין יד חברתה בטלה לגוף הטובלת, והו"ל כאילו איבר אחד נמצא מחוץ למי המקוה ומשו"כ גזרו, אבל במה שמונח על גופה אף במהודק הוי מיעוט המקפיד ואינו אלא מדרבנן ולא גזרו גזירה לגזירה, עי"ש.

וגם לדבריו אין להחמיר בני"ד.

הרי לן שלשה טעמים ברורים למה אין להחמיר בני"ד, ואין כל חשש משום דיני חציצה.

וכיון דכל מה דבעינן ראוי לביאת מים אינו אלא מדרבנן, כדעת הרמב"ן, הריטב"א והרשב"א בשם י"א (קידושין כ"ה ע"א) וכך נראה דעת רוב הפוסקים כמבואר בשו"ת חת"ס יו"ד סימן קצ"ב, נודע ביהודה קמא יו"ד סימן ס"ד, צמח צדק יו"ד סימן קנ"ט וחזו"א יו"ד סימן צ"ה אות ג', ודאי שיש להקל בזה.

ומלבד כל אלה הרי אין הלכה בזה כדברי הרמב"ם, כמבואר בסימן קצ"ח סעיף כ"ח דלפי השו"ע לא גזרו רפוי אטו מהודק. אמנם מדברי הרמ"א (סימן קצ"ח ס"ד) מבואר דלכתחילה אין לטבול בדבר הרפוי אך אין זה אלא במקפיד משא"כ בני"ד דודאי אינה מקפדת כמבואר לקמן.

וכבר ביארתי לעיל דבני"ד פשוט דהוי רפוי, דכל שאפשר לסובבו בקל הוי רפוי ואינו חוצץ וכמבואר במאירי ריש הלכות מקואות לגבי טבעת על האצבע דכל שנע בקלות ואפשר לסובבו על האצבע אינו חוצץ. וק"ו הדברים מחוטי הצוואר שאינם חוצצין משום שאין אשה חונקת עצמה, הרי דכל שאינו מהודק ממש נחשב רפוי ואינו חוצץ, וק"ו לני"ד. וביותר הקילו בזה בבית הסתרים כנ"ל.

ומשו"כ נראה שאין לדמות התקן זה לכל מיני הטבעות שדנו בהם האחרונים ונקטו דיש בהם חציצה, דכל הני נועדו להחזיק את הרחם במקומו שלא יפול וישתרבב כלפי מטה, ופשוט שכולם כאחד חוברו בחוזקה לרחם ולנרתיק משא"כ בהתקן הנובורינג שכל תכליתו להפריש הורמונים שיש בהם כדי למנוע הריון והוי רפוי לגמרי.

וכבר ידועים דברי הש"ך (קצ"ח ס"ק ל"ב) דבכל הלכה זו דבית הסתרים צריך שיהיה ראוי לביאת מים תלינן לקולא, וכמבואר לעיל דהוי מדרבנן. וכך כתב בזרע אמת (ח"ב סימן פ"ז), עי"ש.

ב

אם אותו מקום הוי בית הסתרים או בלוע

ועוד יש לנטות דכל מקום זה אין בו חציצה כלל ואינו בכלל בית הסתרים. דכבר נחלקו האחרונים אם אותו המקום (הנרתיק) הוי בית הסתרים וצריך בו ראוי לביאת מים או לא.

דעת הנודע ביהודה (קמא סימן ס"ד) הגרעק"א (קמא סימן ס') והחת"ס (יו"ד סימן קצ"ב) דאכן דינו כבית הסתרים וצריך שיהיה ראוי לביאת מים. אך בגולות עליות (קי"ח סק"ז עמוד קיב) כתב דכיון שאין מים נכנסים בו לעולם לא צריך ראוי לביאת מים, ובאותו מקום אין מי המקוה נכנסים כלל, וכ"כ בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סימן כ') ובשו"ת הרי בשמים (תניינא יו"ד סימן כ"ז) וכך נקט עיקר בשו"ת מהרש"ם (ח"א סימן מ"ו) עי"ש.

ונראה עיקר בהלכה זו כמ"ש בשו"ת אבני נזר (יו"ד סימן רנ"ה אות ב') בשם מרן רבינו יעקב מליסא (בעל הנתיבות) דלמעלה ממקום שהשמש דש לכו"ע אינו חוצץ ולא בעינן ביה ראוי לביאת מים. ובאמת כתבו כן בנובי"ק ובשו"ת חת"ס שם. וכ"כ בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן ק"י) לגבי מערות האף דלמעלה במקום שלעולם אינו מגולה לכו"ע ל"ב ראוי לביאת מים, וכך נראה גם בני"ד.

אמנם כתב בתוס' הרא"ש בנדה ס"ו ע"ב "מיהו ראוי לביאת מים בעינן כיון דלפעמים נכנס בו מים" ומשמע דאין הדבר תלוי אם מתגלה לפעמים אלא אם נכנסים שם מים. ובאמת תמה אני על האחרונים הנ"ל, דלכאורה פשוט דאכן מים נכנסים לאו"מ והוי כבית הסתרים, וכ"מ מפשטות הסוגיה בנדה מ"ב ע"ב שם אמרו להדיא דאו"מ הוי כביה"ס לענין טומאה, עי"ש.

אך מ"מ נקטו גדולי האחרונים דלמעלה ממקום שהשמש דש הוי כבלוע.

ג

אינה מקפדת

ונראה עוד דבאמת הוי מיעוט שאינו מקפיד, וכבר כתבו רוב האחרונים אף לגבי הטבעות השונות המהודקות בפנים ע"מ למנוע צניחת הרחם דהוי מיעוט שאינו מקפיד, עיין שו"ת זכרון יוסף יו"ד סימן י', ושו"ת חת"ס סימן קצ"ב, ובשו"ת נודע ביהודה תניינא סימן קל"ה דאם הטבעות למעלה ממקום שהשמש דש ודאי הוי אינו מקפיד, עי"ש. וק"ו בני"ד שאין מרגישים כלל בטבעת זו בשעת תשמיש והוי למעלה ממקום שהשמש דש.

ועוד דכיון שמסיבה כלשהי יש למנוע הריון באשה זו הרי הבעל והאשה רוצים להדיא שטבעת זו תהיה במקומה דוקא בשעת תשמיש וכל כה"ג ודאי הוי בכלל אינו מקפיד, כך נראה ברור לענ"ד.

(ובשו"ת נודע ביהודה שם מבואר דמה שצריך שיהיה למעלה ממקום שהשמש דש, אין הקפידא אלא שלא יפריע בתשמיש, ולכן אף אם יהיבנא דאפשר שמקום הנחת התקן הנובורינג אפשר שאינו מעבר למקום שהשמש דש, מ"מ כיון שאינו מורגש ומפריע כלל לתשמיש ברור דלשיטתו הוי אינו מקפיד, עי"ש).

ד

בענין הפסק טהרה ובדיקות ז"נ

אמנם לגבי הפסק טהרה ובדיקת ז"נ יש לעיין. דלגבי טבעת שבאו"מ העשויה למנוע צניחת הרחם כלפי מטה נחלקו גדולי הדורות הנ"ל לגבי שאלה זו.

הזכרון יוסף הקיל ורבים חלקו עליו, עיין סד"ט (קצ"ח כ"ג), פתחי תשובה (קצ"ח ט"ז) ושו"ת הגרעק"א (ח"א ס"י). ודעת רוב האחרונים דאף אם א"א לבדוק כראוי בחו"ס שבכל הצדדים אם בודקים מול פי המקור ולא מוצאים שם דם די בכך.

ולמדנו מדבריהם שזה עיקר מהות הבדיקה לקבוע שלא יצא דם מן המקור, ומה דמהני בדיקת חו"ס אינו אלא כדי לקבוע דכיון שלא נמצא דם בכותלי בית הרחם ודאי לא יצא דם מן המקור. ונראה פשוט לכאורה דאם יש דבר החוצץ בין פי המקור לנרתיק ויש מקום לחשוש דיצא דם מן הרחם ונבלע בדבר זה או נדבק בו, לכאורה לא מהני בדיקת חו"ס.

ומה שהביא מעכ"ת מדברי שו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סימן כ' אות ח') שהקיל "כיון שהעצם קשה א"א לדם המקור ליכנס ולהתעכב שם" אינו ענין לני"ד, דבאמת הטבעת שהבית יצחק דן בה לא עמדה כנגד פי המקור אלא מצדדיו, וזה כונתו דכיון שהעצם קשה וצמוד לצדדים אי אפשר לדם ליכנס לשם (אך באמת לא נתבררה לי כונתו על בוריה).

וגם מש"כ מעכ"ת דכל שיכולה לבדוק בחו"ס שוב אין כל חשש ומהני לכו"ע אין נראה כלל, דכיון דיש דבר חוצץ מול פי המקור שהדם יכול להספג בו או להידבק עליו לכאורה לא מהני כלל הבדיקה. וכך מבואר בערוך השלחן (סימן קצ"ו סכ"ט) דהטבעת שדיברו בה אינה מעכבת את הדם כיון שאינה כנגד פתח המקור, וכ"כ בשו"ת ישועות מלכו (יו"ד סימן ל"ג) דמה שאמרו שצריך לבדוק בחו"ס בלשון נקיה דיברו אבל עיקר הבדיקה היא כנגד פי המקור.

מ"מ נראה ברור דאם יש דבר כנגד פי המקור יש בזה ריעותא בכל עיקר ההפסק והבדיקות. אך מאידך גיסא נהגו להקל בהתקנים שבתוך הרחם אף שיש חוט ניילון דק שיוצא מן הרחם לתוך הנרתיק, וכ"כ במנחת יצחק (ח"ו סימן פ"ז) דאין לחשוש שמא דם נבלע או נדבק בחוט זה.

ובהתקן זה, הנובורינג, כתב מעכ"ת בשם רופא אחד שאין הדם יכול להיבלע או להידבק בו, אך אני אינני יודע אם אכן בטוח הדבר וכל עוד לא נדע כך בבירור אין בידי להקל בזה, וצריך בזה בדיקה ובירור גמור.

הנני בברכת הדיוט לכת"ר שיזכה תמיד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולא ניכשל בדבר הלכה, ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה.

בידידות וביקר

אשר וייס

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. הערה:
    מחילה מכבוד הרב.
    אם זה מסתובב בקלות, זה עדיין לא רפוי.
    רפוי, הוא כיון דעיילי ביה מיא, אבל זה שזה מסתובב בקלות, עדיין לא נחשב רפוי.
    ומה גם, שכתב הרמא, שגם ברפוי, לכתחילה לא תטבול.

  2. בדרך כלל זה כן סימן לרפיון, אחרת זה היה תקוע ולא מסתובב, ובודאי לא היתה כוונת הרב השיב להתיר כך לטבול לכתחילה!! אלא רק בדיעבד דן אם חייבת לחזור ולטבול.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *