עובד בחברה שהוזיל לקונה

שאלה:

עובד חברה שטעה בשיקול הדעת ואישר דבר בנגוד לרצון בעל החברה והנ"ל טוען לתקוני שדרתיך
האם יש לעובד דין שליח או סרסור
או שיש לו מעמד של בעלים (ואם יש מקרים שלעובד יש מעמד בעלים במה זה תלוי)

תשובה:

שלום וברכה,

סרסור הוא שליח, אלא ששליח הוא בחינם וסרסור הוא בשכר – שו"ע קפה, א. ואם שינה השליח חייב לשלם על מה שקלקל למשלח. 

עובד בחברה ששינה מדעת בעל החברה ומכר במחיר מוזל, נחלקו הפוסקים האם הקונה חייב להחזיר את המקח או להוסיף במחיר, ולכו"ע אם העובד עשה לו הנחה קטנה מותר לו לקבלה, ולא יכול בעל החנות לדרוש מהקונה שיוסיף בתשלום. ולדעת הרמ"א גם אם עשה העובד בחברה הנחה משמעותית, והקונה סבור שהיה ברשות בעל החברה, לא צריך להחזיר. 

בהצלחה. 

מקורות:

שליח ששינה בשליחותו – האם מחזיר המקח מיד

בשו"ע חו"מ סימן קפב סעיף ד כתב: יש מי שאומר שכל זמן שלא יברר המשלח שעשאו שליח לקנות לו סתם, יכול המוכר לומר שהתנה עמו בין לתקן בין לעוות, והמוציא מחבירו עליו הראיה, עכ"ל. מבואר שכל שליח ששינה בשליחות וקנה ביוקר, אין המקח בטל מיד עד שיביא המשלח ראיה שלא התנה עימו בין לתקן בין לעוות. ומקור דברי השו"ע הם מהרמ"ה הובא בטור. 

ובסימן קפה סעיף ה הביא השו"ע את דברי הרמב"ם ששליח ששינה ומכר שווה מנה בחמישים ויודע הקונה שחפץ זה של משלח, חייב להחזיר את החפץ לבעלים, ויחרים את המשלח שלא אמר לו למכור בחמישים. והראב"ד חולק על הרמב"ם שאין הקונה צריך להחזיר, אפילו שמודה הסרסור לדברי המוכר שאמר לו למכור במאה. והטור והרמ"א פסקו כראב"ד. [ודברי הראב"ד יבואר להלן].

וקשה מדברי המחבר שסתר דבריו, שבסימן קפב פסק שאין המקח בטל משום שיכול לומר לשליח שמא התנה המשלח בין לתקן בין לעוות, ואילו בסימן קפה פסק כדעת הרמב"ם שיחזיר המקח למשלח. 

ישובים בדעת המחבר

ונאמרו בזה כמה ישובים. הסמ"ע קפה ס"ק יב כתב שהרמ"ה דיבר בשליח שעושה שליחותו בחנם שמסתבר שהתנה בשליחותו שיפטר אם יעוות, שמה לו להכנס לצרה אם יעשה ישנה בשליחות, והרמב"ם דיבר על שליח שנוטל שכר, שכיון שעושה בשביל שכר לא מתנה בין לתקוני בין לעוותי. עוד תירץ הסמ"ע (סימן קפה ס"ק יב) שהרמ"ה דיבר שלא קצב עימו המוכר בכמה למכור אלא שלחו שימכור, ומסתבר שבזה אמר לו המשלח בין לתקוני בין לעוותי, והרמב"ם דיבר שקצב לו המוכר שימכור בכו"כ, שבזה לא שייך לומר בין לעוותי, שהרי אמר לו בכמה למכור. 

הש"ך סימן קפה ס"ק ח תירץ שיש חילוק בין היה שליח למכור או לקנות, שהרמ"ה דיבר בשליח שקנה והתאנה השליח, ורוצה המשלח להוציא את ההונאה, שאומרים למשלח הבא ראיה שלא התנה עם השליח בין לעוותי, והרמב"ם דיבר בשליח למכור, שכיון שהחפץ ידוע וברור שהוא של המוכר על כן צריך להחזיר לו. ובסימן קפב ס"ק ד תירץ הש"ך שבטעות שאין בה ביטול מקח שעל טעות קטנה כזו מסתבר שהתנה המוכר בין לעוותי שמוחל על כך המשלח, והרמב"ם דיבר על שמכר שווה מנה בחמישים, שלא מסתבר שמחל המשלח על טעות גדולה כזו, דאטו בשופטני עסקינן. 

הט"ז בסימן קפה תירץ שבנדון של הרמב"ם יש ויכוח בין השליח למשלח בכמה אמר למוכרו, שבזה ממאמינים למשלח יותר מלשליח, ועל כן צריך להחזיר את החפץ לבעלים. והרמ"ה דיבר שאין ויכוח ביניהם אם אמר לו כך, אלא שהשליח המוכר אומר שהשליחות נעשתה על תנאי בין לתקוני בין לעוותי, שבזה אומרים שמסתמא נעשה כן שאין שליח לחצאין והתמנה על כל אופן. ובסימן קפב ס"ו תירץ שאם שינה השליח בדבר שאין מדרך העולם לעשות כן, מסתמא לא התמנה השליח לזה, ואין המשלח צריך להוכיח שלא אמר לו בין לתקוני, ואם טעה בדבר שדרך העולם לטעות כן, צריך המשלח להוכיח שלא אמר לו כן, שמסתבר שהתנה עימו בין לתקוני שאל"כ לא ירצה להיות שליח שמא יטעה ויתחייב.

הגר"א תירץ שהרמ"ה בסעיף ד' חולק על הרמב"ם וסובר כדעת הראב"ד שיכול לומר מסתמא נשלח בין לתקוני בין לעוותי, והמשלח צריך להוכיח, והרמב"ם חולק על הרמ"ה.

הוזיל השליח במקח – תלוי בישובים הנ"ל

ולפ"ז עובד בחנות ששינה במחיר והוזיל ללקוחות ללא רשות בעל החנות, הרי דינו כסרסור ששינה מדעת בעה"ב. לתירוץ הראשון של הסמ"ע שחילק בין שליח בחנם שמסתמא התנה עימו בין לעוותי, לבין שליח בשכר שמסתמא לא התנה כן, ולכן עובד בחנות שמקבל שכר אין לו סמכות להוזיל, והקונה צריך להחזיר את המקח או להוסיף במחיר. ולתירוץ השני של הסמ"ע שאם קצב לו מחיר לא אומרים שהתנה בין לעוותי, ה"ה כאן שהמחיר של המוצרים בחנות קצובים ולא מבקש שימכור סתם, לא תולים שאמר לו בעה"ב שיפטר גם אם יעוות, וחייב הקונה להחזיר את המוצר לחנות כיון שהתבטל המכירה, כדין סרסור ששינה שהמכר בטל.

לדעת הש"ך לחלק בין אם מכר לשליח שיכול לומר לשליח שאמר בין לעוותי, אבל אם קנה משליח שהוא חפץ מבורר ויודע מי המשלח, חייב להחזיר לו את החפץ, ה"ה כאן אם הקונה ידע שהמוכר הוא שכיר ואינו בעל החנות, המכר בטל וחייב להחזיר. לתירוץ השני של הש"ך אם מדובר בהנחה משמעותית ויש במחיר יותר מכדי הונאה, לא מסתבר שהמשלח נתן רשות לשליח למכור במחיר זול כ"כ. אבל אם מדובר בהנחה קטנה, מסתבר שהסכים לזה בעל הבית בתחילה שהעמידו למכור, וא"כ לא נאמן המוכר לטעות לא הסכמתי על שליחותו, ואדרבה תולים שהתנה עימו שיפטר אם יוזיל הנחה מועטת. נמצא שלתירוץ של הש"ך בסימן קפב בהנחה קטנה אין המכר בטל ואין הקונה צריך להשלים את ההוזלה שהוזיל לו. 

מסתבר שהסמ"ע יודה לש"ך שבהנחה קטנה שדרך להוזיל, יכול הקונה לטעון שבעל החנות האמין לעובד להוזיל בדברים קלים, וממילא לא יוכל לדרוש מהקונה להוסיף בתשלום.

וכן לתירוץ הראשון של הט"ז שאם יש ויכוח בין השליח למשלח בגובה המחיר המשלח נאמן. אבל אם השליח אומר ששלחת אותי גם לעוות מאמינים לשליח. ולתירוץ השני שמחלק בין טעות שדרך העולם לטעות אומרים שמסתמא התנה בין לעוותי, וטעות שאין דרך העולם לטעות לא התנה עימו המשלח. ולכן הוזלה משמעותית שאין דרך להוזיל צריך הקונה להחזיר את המקח, אבל הוזלה קטנה מאמינים לקונה שמסתמא הסכים לו על כך.

ולדעת הגר"א שהרמ"ה חולק על הרמב"ם ולרמב"ם בכל אופן לא אומרים שהתנה בין לעוותי. ואין לעובד בחנות סמכות להוזיל.

דעת הראב"ד שסרסור שטעה המקח קיים

אמנם כ"ז הוא לדעת הרמב"ם אבל לדעת הראב"ד שחולק וכדבריו פסקו הטור והרמ"א, א"כ יכול הקונה לומר קי"ל כהראב"ד ואין הקונה צריך להחזיר.

אלא שיש לברר סברתו של הראב"ד שאין הלוקח צריך להחזיר לבעלים למרות שיודע שהוא הקונה, בראב"ד כתב הטעם שאומר הקונה לשליח אתה והמשלח קנוניא אתם עושים עלי, שרוצים אתם להוציא את המקח מתחת ידי על כן אתם אומרים שלא נשלח השליח למכור במחיר זה, ולכן אין צריך להחזיר.

הסמ"ע ביאר את דברי הראב"ד, שדעת הראב"ד כדעת הרמ"ה סימן קפב שאומר הקונה מסתמא התנה המוכר בין לעוות, והבא ראיה שלא התנה כן, והממע"ה. והרמב"ם סובר שדברי הרמ"ה נאמרו רק בשליח שעובד בחינם. ועי"ל שהרמב"ם דיבר שאמר לו במאה ולא יותר.

העולה לדינא: עובד בחנות שהוזיל, לפי דעת הראב"ד והרמ"א, לא יכול המוכר לדרוש מהקונה שיוסיף על התשלום, אלא יתבע את העובד בחנות