הוספת מים ליין בזמנינו – קידוש והבדלה

שאלה:

עד כמה אפשר לערבב מים עם יין לקידוש למי שמיץ מזיק לו והרבה יין גם לא מומלץ?

תשובה:

שלום וברכה

באופן עקרוני, העיקר להלכה שאם יש 51% יין לבני ספרד או 25% לבני אשכנז מברכים עליו בורא פרי הגפן והוא כשר לקידוש. אמנם, יש שהחמירו בזמנינו כלל לא למזוג את היין כיון שזה גןרם לו שיעשה גרוע, בשונה מיינות שלה שהיו חזקים והמזיגה היתה משביחה, ויש אומרים שגם בני אשכנז צריכים ביינות שלנו לפחות רוב יין. על כן, יותר טוב שלא להוסיף מים ולשתות רק מלוא לוגמיו ולא יותר [בקידוש הלילה כדאי להקפיד שיעור חזון איש שרביעית זה 150 סמ"ק, ו80 סמ"ק זה מלוא לוגמיו, פחות מחצי כוס חד פעמית, ובקידוש של יום הרבה פחות – אפשר שיעור הגר"ח נאה שזה 86 סמ"ק ולפי זה מלוא לוגמיו הוא בסך הכל 45 סמ"ק, ממש מעט, וכך ניתן להקל לאדם שחולה גם בד' כוסות].

מקורות:

לגבי הוספת מים ליין כידוע נחלקו השו"ע והרמ"א בסי' רד סעי' ה, לדעת השו"ע בזמנם שהיו היינות חזקים ניתן לערב 75% מים ובזמנינו שהם חלושים צריך רוב יין, ראה כף החיים שם בדעתו, וראה עוד חזון עובדיה ח"א מהדו"ב סי' ו ואור לציון ח"ב פרק כ סעי' יח, ולדעת הרמ"א שם אפשר להקל עד שישית יין והשאר מים. אמנם בפרי מגדים שם כתב שבזמנינו שהיינות חלושים גם הרמ"א מודה שצריך רוב. במיץ ענבים כתב במנחת שלמה סי' ד שודאי גם לאשכנזים אין לערב מים ואפילו מעט וידוע שכן דעת הגרי"ש אלישיב, וראה שבות יצחק פסח סי' י שהגרי"ש אלשיב החמיר שכלל לא למזוג יינות שלנו במים אלא רק לערב בהם מעט מיץ ענבים. לכן ודאי המהודר הוא שלא לערב כלל מים ביין, ומי שמערב ישאיר רוב יין, וכיון שיש יקבים שכבר מערבים מים כמו שציינת לא כדאי להוסיף כלל.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רד סעיף ה: שמרי יין, מברך עליהם בורא פרי הגפן; נתן בהם מים, אם נתן שלשה מדות מים ומצא ארבעה, הוה ליה כיין מזוג ומברך: בורא פרי הגפן, אם מצא פחות, אף על פי שיש בו טעם יין, קיוהא בעלמא הוא ואינו מברך אלא שהכל; והיינו ביינות שלהם שהיו חזקים, אבל יינות שלנו שאינן חזקים כל כך, אפילו רמא תלתא ואתא ארבעה אינו מברך עליו בפה"ג; ונראה שמשערים בשיעור שמוזגים יין שבאותו מקום. הגה: ובלבד שלא יהא היין אחד מששה במים, כי אז ודאי בטל (אגור).

שו"ת אור לציון חלק ב – הערות פרק כ – דיני קידוש בשבת הערה יח: בשו"ע סימן ר"ד סעיף ה' כתב שיינות שלנו שהם חלשים, אפילו מזג שלושה חלקים מים ואחד יין אין לקדש עליהם. וראה בפרמ"ג שם א"א ס"ק ט"ז, שכל שאין רוב מים ברכתו בורא פרי הגפן ויכול לקדש עליו, וראה עוד בכה"ח שם אות ל"ב. ולכן אין למזוג יותר מחצי מים. ורק ביינות חזקים (כגון מענבים הבאים בסוף עונת הבציר) אפשר למזוג שלושה חלקים מים ואחד יין. וכן בהכנת יין צימוקים ויין שמרים יתן חצי צימוקים או חצי שמרים, והחצי השני מים. וכל זה כשאינו מוסיף סוכר, אבל אם מוסיף סוכר, הסוכר מצטרף למים, וצריך שיהא יין כנגד המים והסוכר.

ובכל אופן עיקר הבדיקה אם יש בו מספיק יין היא, שאם יש ביין טעם יין ממש ולא מתיקות בעלמא יכול לקדש עליו, ואם לאו, אפילו אם יש בו רוב יין אין לקדש עליו. (ובדיקה זו שייכת דוקא ביין טבעי ללא שום תוספות, כגון אלו העושים יין בביתם, אבל יינות הנמכרים כיום אין אפשרות לבודקן על ידי טעימה, שהרי מוסיפים בהם אלכוהול ושאר חומרים, ואי אפשר להכיר בהם את חוזק היין. ואף על ידי בדיקה במעבדה אי אפשר לבדוק, שכן אף ביין טבעי ללא תוספת יש בו אחוז גדול של מים, כיון שהענבים מכילים גם מים. וגם אין לשאול את בעלי היקבים, כיון שהם שומרים דבר זה בסוד.

והנה אף שגם במיץ ענבים יש דין מזיגה, ומותר להוסיף בו מים ולברך עליו ברכת בורא פרי הגפן, מכל מקום אין למזוג בו מים באותה מידה שמוסיף ביין, שפעמים שטעמו פג אף כשמוסיף בו מעט מים, והכל תלוי בטעם, שכל שטעמו עמו מברך עליו בורא פרי הגפן, ובלבד שלא נוספו בו חומרים לשפר טעמו.

ויין מוגז פשוט שאפשר לקדש עליו, והוא עדיף מיין ששמו בו סוכר, שיין שיש בו סוכר לדעת הרמב"ם פסול לקידוש, מפני שאינו כשר לנסכים, וכמ"ש בפרק כ"ט מהלכות שבת הלכה י"ד, והובא בשו"ע סימן ער"ב סעיף ח', ויין זה אף לדעת הרמב"ם כשר, שכיון שלא הוסיפו בו דבר ממשי, כשר לנסכים וה"ה לקידוש.

ואף סוכר ענבים אינו כשר לדעת הרמב"ם, שאעפ"י שסוכר זה בא מענבים, מ"מ כיון שנעשה סוכר יצא מתורת יין, וכמו שנתבאר לענין יין משוחזר להלן בבאורים לתשובה כ"א, ע"ש.

ומן הראוי, למי שאפשר לו, שיעשה יין בביתו, ויקח ממנו לקידוש ולהבדלה, ובזה יצא מכמה ספיקות בענין היין, שכיון שהוא מכין בעצמו את היין, יודע הוא כמה כמות יין יש בכוס הקידוש שלו, ועוד שכל היינות המצויים בשוק, מפוסטרים ע"י חימום, וחשובים כיין מבושל, שלדעת הרמב"ם פסול לקידוש, והביאו בשו"ע בסימן ער"ב סעיף ח' בשם יש אומרים, ולכתחילה ראוי לחוש לדבריו, וראה גם בכה"ח שם אות מ"ד, וגם אין ביין זה ספיקות משום סתם יינם ע"י נגיעת נכרי וכדומה, ולכן עדיף לקדש על יין ביתי.

ויש לדעת שאף שיין מפוסטר חשיב מבושל לענין ניסוך למזבח, ומשום כך פסול לדעת הרמב"ם לקידוש, היינו משום שמחממים אותו בשיעור גבוה מחום שהיד סולדת בו, (כשבעים מעלות צלזיוס), אולם אין להחשיבו כיין מבושל לענין יין נסך, שאף שבשו"ע יו"ד סימן קכ"ג סעיף ג' כתב מרן שיין מבושל שנגע בו העובד כוכבים מותר, ומאימתי נקרא מבושל משהרתיח על גבי האש, הרי שיין מבושל אין בו משום יין נסך, מ"מ אין להתיר יין מפוסטר שנגע בו גוי או מחלל שבת, שכבר הביא הש"ך שם בשם הרשב"א והר"ן דבעינן שיתמעט ממדתו על ידי רתיחה, ויין מפוסטר, כיון שהוא מחומם בכלי סגור אינו מתמעט כלל, ושיטה זו היא השיטה האמצעית בגדר יין מבושל, והכי נקטינן, ולכן יש להזהר בזה ואין להקל.