לתרומות לחץ כאן

קידוש לבנה – מהו 'המולד' והלכותיו?

בס"ד

בפרשה נאמר הציווי לקדש את החודשים, וכן החיוב שחודש ניסן יהיה בחודש האביב, מאמרנו השבוע עוסק בשאלה כיצד מקדשים את החודש? מדוע יש סתירה בכך לדין שניסן יהיה בחודש האביב? כיצד פותרים את הבעיה? מה הבדל בין הלוח היהודי ללוח האזרחי? ומה הבדל בינו לבין הלוח המוסלמי? כיצד מחושב הלוח היהודי? מהו המולד? מהו המולד הממוצע והמולד האמיתי? באיזה מולד משתמשים להלכה? מה הלכות הנלמדות מזמן המולד? ממתי עד מתי מותר לקדש את הלבנה? מדוע ליקוי לבנה משנה את הדינים עד מתי ניתן לקדש? והאם ליקוי חמה גם משפיע? מדוע מכריזים לפני ברכת החודש אימתי יהיה המולד? איזה מולד מכריזים? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

קידוש לבנה – מהו 'המולד' והלכותיו?

בפרשת השבוע נצטווה משה רבינו לקדש את החודשים. וזה בעצם המצוה הראשונה שעם ישראל נצטווה בו כעם. בימינו אנו אנחנו מקיימים במצוה זו ע"י החשבון המבוסס על חישוב המולד.

במאמר זה נתמקד בהלכות של המולד, נבאר מהו המולד, ואת הלכות נובעות ממנו. וכן ניתן רקע קצר לקידוש החודש, כיצד הוא מבוצע בימינו ע"י הלוח, ומדוע הלוח העברי שונה מהלוח הלועזי או האיסלמי. וכן מהו המולד, וממתי יתן לקדש את הלבנה, ומודע מכריזים על כך בבית הכנסת.

רקע כיצד נקבע שנה וחודש

בעולם הרחב מקובל לחלק את הזמנים לשנים וחודשים, אולם אין הסכמה כיצד לקבוע מהו שנה ומהו חודש.

בתורה (בראשית א, יד-טו) נאמר: 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים'. כלומר מטרת בריאת השמש והירח נועדה לקבוע את מועדי השנה, הימים והשנים. קביעת הימים ע"פ השמש והירח אכן ניכר בפשטות, ביום אנחנו רואים את השמש, ובמרבית הלילות מאירה הירח לפחות מחלק מהלילה. [אמנם לעיתים ניתן לראות את הירח ביום אך היא אינה מאירה]. אולם בקביעת השנה הדבר מורכב יותר.

מצד אחד בכל שנה השמש משלימה את הסיבוב שלה מעל כדור הארץ [לשם הנוחות בכל המאמר נבאר את הדברים כאילו השמש מסתובבת סביב כדור הארץ, ולא נכנס לנושא זה מי מסובב את מי]. סיבוב זה משפיע על הרבה דברים ובעיקר על עונות השנה, כאשר השמש רחוקה מהחצי הצפוני של כדור הארץ וקרובה לדרומי יש בצפון הכדור חורף ובדרומה קיץ, ולהיפך כאשר היא קרובה לחצי הצפוני של כדור הארץ.

מאידך הירח מסיימת את מסלולה בין 29-30 יום, לה קוראים חודש, מסלול הירח משפיעה על הנראות של הירח, כאשר הירח מתחיל את המסלול הירח הוא בלתי נראה, ולאט לאט היא גודלת ומאירה ביותר שעות, עד שמגיעה לשיאה באמצע החודש, ומתחילה להתקטן עד שהיא נעלמת לגמרי ומתחיל חודש חדש. בנוסף קיים הבדל בין תחילת החודש שבו הירח נראה בתחילת הלילה, לסוף החודש שבו הירח נראה רק לפנות בוקר.

כפי שנאמר בתורה מתפקידי השמש והירח להגדיר שנים, ואכן בעולם הקדום כאשר באו לקבוע שנה שיבטא את התחלפות העונות השתמשו בשמש, וכפי שקבעה התורה שהשמש נועד לכך. בנוסף יש צורך מצד הבריאה לקבוע את זמני חודש, על מנת לדעת מתי יהיה ירח מלא כל הלילה, ומתי יהיה חושך מוחלט, דבר שבהחלט נצרך לחיים נורמליים לפני עידן התאורה החשמלית.

מכיון שבמהלך השנה יש 12 סיבובים מלאים של הירח, ניתן לומר שבשנה יש 12 חודשים.

עד כאן הדברים אמורים כלפי אומות העולם שלהם נבראו המאורות הגדולים לימים ולשנים, אולם לעם ישראל יש מטרה נוספת לשם קביעת המועדים, לשם כך יש צורך בלוח מדויק הכולל תאריכים מדויקים, וכן עמים שונים שרצו לוח מדויק יותר עם תאריכים נתקלו בבעיה זו. ובמקרה זה יש לנו בעיה לבנות לוח ע"פ הירח והשמש כפי שנבאר.

הסתירה בין החודשים לשנים

כל עוד ואנחנו משתמשים בלוח השמש לדעת פחות או יותר מה העונה, וכן בלוח החודשי לדעת פחות או יותר מה התאריך בתוך החודש, מתי יהיה ירח מלא ומתי יהיה חושך, די בידיעה הזו, ואכן היא יכולה לשמש עמים פרימיטיביים שלא פיתחו לוח ותאריך מדויק.

אולם אם אנחנו רוצים לקבוע לוח מסודר כפי שאנחנו רגילים, לוח שיוכל לשמש אותנו לקביעת ימים מסוימים, שנוכל לדוגמא לקבוע פגישה בב' שבט, או יותר חשוב לקבוע שחג הפסח יהיה בט"ו ניסן וכדומה, יש לנו בעיה קשה, מכיון שהסיבוב של השמש הוא בערך 364.25 ימים. בעוד שהסיבוב של הירח הוא מעט יותר מ29.5 ימים, הרי שבשנה של 12 חודשי ירח יש לנו רק 29.5X12=354 ימים.

ולכן אם אנחנו ננהל לוח מדויק לפי החודשים בצורה של 12 חודשים, השנה תסתיים 11 יום לפני שנת השמש, מאידך אם ננהל שנת שמש, אין משמעות לחודשים. וניתן לנהל שנה המבוססת על 364/365 יום, אך לא מבוססת על חודשי הירח.

יתירה מזו בתורה בפרשת השבוע נקבע בפירוש כי החודש הראשון – חודש ניסן [התורה מונה תמיד את ניסן כראשון ולא את תשרי] חייב להיות בחודש האביב, ומצד שני כל חודש נקבע לפי הופעת הירח החדשה.

דבר זה יוצר בעיה משום שבכל שנתיים שלש נוצר לנו פער של חודש נוסף, לאחר תקופה של מספר שנים חודש ניסן יהיה באמצע החורף ולא באביב.

ומכיון שהשמש והירח נועדו גם לקביעת המועדים, כלומר קביעת תאריכים מדויקים הבנויים על חודשים ושנים כפי שהתורה מצווה, יש צורך לפתור את הבעיה.

הפתרונות הנהוגים בעולם

ואכן בעולם ובעמים שונים נפוצים לוחות רבות ושיטות רבות כיצד לבנות את הלוח, במאמר זה נתייחס אל 3 מהם. הלוח הלועזי-נוצרי-יוליאני המבוסס אך ורק על השמש, יוליאס קיסר שינה את הלוח הרומי העתיק שהיה מבוסס בעיקרו על חודשי הירח ולא לקח בחשבון כלל את השמש, ויצר לוח המתייחס אך ורק לשמש, ואת שנת השמש חילק ל12, ויצר חודשים בני 30-31 ימים, לחודשים אלו כמובן אין שום קשר לסיבוב הירח הופעת הירח או לכל תופעה אחרת בטבע, וקביעת החודשים היא שרירותית לחלוטין. החסרון הבולט בלוח זה הוא שאין התייחסות לחודשי הירח. [במאמר זה לא נכנס לבעיה נוספת שהיתה בלוח זה, משום שיוליוס קיסר וחכמיו לא ידעו במדויק את אורך שנת החמה, ולכן הצטבר פער בין החישוב של השנה לחישוב האמיתי. חישוב שתוקן קרוב ל1600 שנה אחר כך, וקרוי בשם הלוח הגרגוריאני].

פתרון נוסף הנהוג בקרב המוסלמים הוא קביעת הלוח אך ורק ע"פ הופעת מולד הירח [עליו נרחיב בהמשך]. פתרון זה יוצר בעיה משום שהחודשים אינם חלים תמיד באותה עונה בשנה, והשנה אינה לוקחת בחשבון את עונות השנה. כך לדוגמא חודש הרמדאן המוסלמי יחול לעיתים בקיץ ולעיתים בחורף. וליתר דיוק בכל שנה מעוברת יהודית הוא זז חודש אחד אחורה. לדוגמא בשנה שעברה תשפ"א הוא חל בחודש אייר, והשנה הוא יחול בחודש ניסן, ובעוד כמה שנים הוא יהיה באמצע החורף. [למרות שפירוש השם רמדאן בערבית הוא החום הכבד].

וכאן אנחנו מגיעים ללוח העברי ע"פ ההלכה, לוח זה מצד אחד הלוח בנוי על קידוש החודש שבו אנחנו מתחילים את החודש רק בעת ראיית הירח החדש, ומאידך מורכב מעונות השנה, והחודש העברי תמיד יחול באותה עונה. ובכך יתקיים ההלכה האמורה שחודש ניסן יהיה תמיד בחודש האביב.

כדי לקיים זאת מוסיפים חודש העיבור אחת לשנתיים או שלש, ובכך מאפשרים לשנה להשאר כל הזמן באותה עונה.

צורת החישוב היהודי

הלוח היהודי כאמור בנוי משני נתונים שונים, קודם יש לקדש את החודש, כלומר לקבוע מתי מתחיל החודש החדש, חודש יהודי תמיד יהיה או בן 29 יום או בן 30 יום. בנוסף אחת לשנתיים שלש, מעברים את השנה, ומוסיפים חודש נוסף בשם אדר א'. [הסדר קבוע בכל 19 שנה השנים 3-6-8-11-14-17-19 יהיו מעוברות, ושאר השנים יהיו שנים פשוטות שבהם יש רק אדר אחד].

בימי קדם היו מקדשים את החודש ע"פ ראיית הירח, בכל יום ה30 לחודש, במקרה והגיעו עדים שנראה כבר הירח החדש, היה יום זה נקבע כראש חודש החדש, והחודש הקודם נקרא חודש חסר בן 29 יום בלבד. אולם במקרה ולא הגיע עדות לבית הדין, החודש הקודם נקבע כחודש מלא, וראש חודש החדש הוא ביום ה31 של החודש הקודם, בין אם הגיעו עדים ובין אם לא הגיעו עדים.

הרמב"ם (קידוש החודש פ"ו ה"א) מציין כי למרות הקביעה בפועל היתה ע"פ עדים, בית דין היה מחשב את כל החשבונות, ורק במקרה והעדות תאמה את מה שהיה אמור להראות קיבלו את העדות. בנוסף ישנם כללי דחיות שבהם ע"פ ההלכה דוחים את קביעת ראש חודש, לא נכנס כרגע לנקודה זו, ורק נציין שגם אם דחו את ראש חודש והוא אינו בזמן האמיתי, הוא תמיד מתקן את עצמו לפי החשבון.

מאידך הסנהדרין היו מתכנסים לקראת חודש אדר, וקובעים האם לעבר את השנה או להשאירו כשנה פשוטה.

בשנת ד'קי"ט (359) כאשר רבו הצרות בארץ ישראל [כפי הנראה עם קבלת הנצרות ע"י האימפריה הרומאית, בתקופתם של האמוראים אביי ורבא בבבל], עמד הלל נשיאה נשיא הסנהדרין בארץ ישראל, וחישב את הלוח, וקבע את הכללים לפיהם אנחנו יכולים לקבוע את הלוח מאותו יום עד עולם. ומאז אנחנו משתמשים בלוח זה הכולל הן את חישוב ימי החודש והן את שנת העיבור.

יש לציין שהלל נשיאה אחד מצאצאיו של רבי יהודה הנשיא, להבדיל מהלל הזקן או הלל הנשיא התנא שחי כ350 שנה קודם, והיה מאבות אבותיו של רבי יהודה הנשיא.

לא נכנס כרגע לכל החישובים כיצד הלל נשיאה הצליח להגיע ללוח מדויק שמאז ועד היום אינו זקוק לתיקון, ושומר לאורך זמן על הכללים.

השעון של חז"ל

כעת נגיע לבאר מהו המולד, אולם על מנת להסביר את המולד נקדים עוד הקדמה קצרה, חכמים חילקו את היממה ל24 שעות, וכל שעה חולקה ל1080 חלקים – ולא לדקות ושניות כפי שמקובל היום. כל שכל דקה שלנו מכילה 18 חלקים, וכל חלק הוא שלש שניות ושליש.

הסיבה לשינוי מראה הירח

הירח הוא בעצם גוש אדמה שאינה מאירה מצד עצמה, אולם היא משקפת לנו את האור מהשמש, ולכן היא מאירה רק במקרה והיא עומדת מול השמש, ומחזירה לנו את אור השמש.

לא נכנס כאן בהרחבה לנושא זה, רק נציין שהרגע שבו הירח לצד השמש נקרא בלשון חכמים רגע המולד, ובאותה רגע אי אפשר לראות כלל את הירח, כיון שהיא אינה מחזירה לנו שום אור מהשמש, וככלל שהיא מתחילה להתרחק מנקודה זו, אנחנו רואים את הירח, בתחילה בצורת חרמש קטן מאד ורק מיד לאחר שקיעת החמה, ובהמשך החודש בכל לילה הירח גודלת מעט, ונמצאת יותר זמן בתחילת הלילה, עד שהיא מגיעה לשיא באמצע החודש, בלשון חכמים רגע הניגוד, כלומר שהיא בצידו השני של הכדור ואור השמש מאירה את כולה, וכל הצד הפונה אלינו של אדמת הירח מחזירה לנו את אור השמש, ולכן יש לנו ירח מלא. מרגע זה הירח ממשיכה את סיבובה ומתחיל להתקטן שוב, וכעת היא גם מצמצמת את הזמן שניתן לראות אותה, ובעיקר ניתן לראותה בסוף הלילה, כך שבימי סוף החודש נוכל לראות את הירח רק בסוף הלילה בסמוך לעלות השחר.

המולד האמיתי והמולד הממוצע

נהוג להשתמש בשני מולדות, המולד האמיתי [בלשון הרמב"ם עיבור], והמולד הממוצע [בלשון הרמב"ם מולד]. המולד הוא הרגע שבו הירח ניצב לצד השמש, ולכן השמש אינה מאירה עליו כלל, והוא חשוך לחלוטין ולא ניתן לראותו כלל.

בגמרא (ראש השנה כה.) נאמר: 'אמר להם רבן גמליאל לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא [הירח] בארוכה ופעמים שבא בקצרה'. ורבי יוחנן אמר שזהו שנאמר בפסוק (תהלים קד יט): 'עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ'. כלומר הירח נעשה כדי שנדע מתי חלים המועדים, אולם לא ידוע מבואו, כלומר בדיוק את מסלולו, בעוד שהשמש מופיע בקביעות כל 24 שעות במסלול קבוע, וכן נעה על צירה במסלול קיץ וחורף, והכל יודעים את מבואו.

אמנם חכמים מסרו לנו מולד ממוצע (רמב"ם קידוש החודש פ"ו). מולד הממוצע כולל שני נקודות: א. אם נקח מולדות לאורך מאות שנים נגלה שהממוצע של כל המולדות הוא אחיד. ובסופו של דבר המולד מתקן את עצמו. ב. המולד האמיתי אמנם בא בזמנים לא קבועים, אולם יש מולד ממוצע, והמולד האמיתי סוטה במצטבר עד 12 שעות מהמולד הממוצע. מסיבה זו אם נחשב רק את המולד הממוצע, אמנם לאורך זמן תמיד יצא ראש חודש באיזור ראיית הירח החדש, אולם יהיו סטיות קלות, לעיתים יראה הירח קודם, ולעיתים יראה אח"כ.

במילים אחרות אמנם הירח נראה בפועל ע"פ המולד האמיתי, אולם ניתן לומר שיש לו מסלול של המולד הממוצע, והוא סוטה מהמסלול וחוזר, אולם יש מסלול יציב, והסטיות הם מתוך המסלול, וכל עוד אנחנו נצמדים למסלול ראש חודש ישאר תמיד בצמוד למולד.

אורך המולד האמיתי והמולד הממוצע

לפי הידוע היום אורכו של החודש המינימלי הוא 29 יום ו6.5 שעות, והמקסימלי הוא 29 יום ו20 שעות.

מאידך המולד הממוצע שחכמים מסרו לנו הוא שאורך החודש הוא כ"ט וחצי ימים ותשצ"ג חלקים. כלומר בתרגום למקובל אצלנו 29.5 ימים 44 דקות 3.33 שניות. הרמב"ם כתב כי חכמים שבאים לקבוע את החודש, קודם כל צריכים לחשב את המולד הממוצע, כלומר לוודא שהחודש יתאים למציאות לאורך זמן. אח"כ מחשבים את המולד האמיתי [עיבור בלשון הרמב"ם] כדי לדעת האם העדים דוברי אמת ובאמת ראו את הירח.

קביעת ראש חודש

לא נרחיב במסגרת מאמר זה על כל הדחיות הקשורות למולד, אולם כל הכללים וההלכות, והחשבון שמסר לנו הלל נשיאה כולו מתייחס רק למולד הממוצע, ולא למולד האמיתי.

ממתי ניתן לקדש את לבנה

לאחר שביארנו מהו המולד, ואת החלק ההלכתי המרכזי שבו שע"פ נקבעו כללי הלוח, אם כי אינה נוגעת הלכה למעשה, כיון שבימינו די לנו בכללי הלוח, והאדם המצוי אף אינו מחשב את הכללים, אלא סומך על הלוחות המוכנים. ניגע בנקודה מעשית שהמולד נוגע הלכה למעשה מהו זמן קידוש לבנה [או כפי שמוכנה בקרב עדות המזרח ברכת לבנה].

השולחן ערוך (או"ח סי' תכו סעיף ד) פסק שניתן לקדש את הלבנה החל משבעה ימים לאחר המולד, ואין לקדש קודם, הבית יוסף (שם) בשם השערי אורה כתב שמקור דין זה ע"פ הקבלה. וכן מנהג עדות המזרח והחסידים למעשה.

אולם המשנה ברורה (סק"כ) כותב שרוב האחרונים נחלקו על כך, וסוברים שיש לקדש את הלבנה מיד, ודי להמתין 3 ימים מהמולד שאז הלבנה כבר מספיק גדולה, ונהנים מאורה, וניתן לקדש כבר. אלא שנהגו להמתין למוצאי שבת, אולם אם יש חשש שאם ימתינו אולי כבר לא יצליחו לקדש בזמן, יש לקדש מיד בכל אופן. וכן מנהג שאר הקהילות האשכנזיות.

עד מתי ניתן לקדש את הלבנה

וכן לגבי סיום זמן קידוש לבנה יש 3 דעות: א. דעת השולחן ערוך  (או"ח סי' תכו סעיף ג) עד 15 יום שלמים מזמן המולד [15X24 שעות = שעות מהמולד 360]. ב. דעת הרמ"א שיש לקדש עד חצי מהאורך הממוצע של חודש, [חצי מן 29.5 יום 44 דקות וחלק אחד = 354 שעות 22 דקות וחצי חלק]. ג. הביאור הלכה הביא דעה שגם ביום ה16 ניתן לקדש.

למעשה כתב הביאור הלכה שאין להקל לקדש ביום ה16, ורק בדיעבד אם עבר הזמן יקדש בלי הזכרת שם השם. ואם עבר הזמן של הרמ"א, אולם הוא עדיין ביום ה15 מהמולד ולא עבר הזמן של השולחן ערוך, אפשר להקל לברך עם הזכרת שם השם בברכה.

הסיבה שאין לקדש לאחר חצי החודש הוא משום שיש לברך על הירח כשהוא מתחדש ומתמלא, אולם אם הוא כבר עבר את נקודת החצי ומתחיל להתמעט אין כאן שבח ואי אפשר לברך על הפגם. והמקילים מעט לאחר נקודת החצי סבורים שעדיין לא ניכר החסרון.

לאור הדברים הללו כיון שהסברות בברכת קידוש לבנה הם מהו גודל הלבנה היה ראוי לכאורה לחשב את כל החשבונות מהמולד האמיתי, ולא מהמולד הממוצע. אמנם הבית יוסף הביא את דעת מהרי"ל (סי' יט) שיש לחשב הכל רק מהמולד הממוצע, משום שכך נמסר לנו לחשב את הכל מהמולד הממוצע, ואין לדקדק האם באמת בחודש זה המולד היה בזמן הממוצע, לפי שחכמים מסרו לנו שבכל החישובים להלכה להתחשב רק בממוצע.

אולם המהרי"ל מוסיף כי אם היה ליקוי לבנה בחודש זה, אין לקדש את לאחר הליקוי. וביאור הדבר שליקוי חמה יכול להתרחש רק בעת המולד האמיתי, ואילו ליקוי לבנה יכול להתרחש רק בעת הניגוד האמיתי [כלומר בחצי החודש, כשיש ירח מלא]. ולכן אם נראה בבירור שכבר היה הניגוד האמיתי, אי אפשר לקדש את החודש, אולם כל עוד והדבר לא נראה בבירור מותר לסמוך על החשבון הממוצע.

יתירה מזו מוסיף המהרי"ל, שאף בחודש שיש ליקוי חמה, ואנחנו יודעים בבירור מתי היה המולד האמיתי בתחילת החודש, מחשבים מהמולד הממוצע ולא מהאמיתי, ורק כשנראה מול העינים שכבר היה הניגוד אין לסמוך על הממוצע.

הכרזת המולד

בראשונים (מחזור ויטרי עמ' 173; כלבו סי' לז; אבודרהם סדר ראש חודש ועוד, וראה ירושלמי סנהדרין פ"ה ה"ג) הובא מנהג לברך את החודש בשבת שלפני ראש חודש, והביאו המשנה ברורה (סי' תיז ס"ק א). והטעם כדי שידעו העם מתי ראש חודש. אולם המשנה ברורה מוסיף שנהגו לאומרו מעומד כדוגמת קידוש החודש שהיה מעומד. [רעק"א הקשה שהבית דין ישבו בשעת קידוש החודש, ואולי הוא דוגמת העדים שעמדו בשעת העדות].

רבי אפרים זלמן מרגליות (שערי אפרים שער י אות לז) הוסיף שיש שהקפידו אף לדעת את שעת המולד ולכן נהגו להכריז על כך בבית כנסת, אך הוסיף שאינו מעכב, והעיקר לדעת באיזה יום יחול ראש חודש. הערוך השולחן (או"ח סי' תיז סעיף ח) הוסיף שכיון שאנחנו עושים דוגמת קידוש החודש, אף מכריזים על המולד, כפי שבקידוש החודש היו צריכים לדעת מהו המולד הממוצע. המקובל רבי אליהו סלימאן מני רבה של חברון (קרנות צדיק פ"ג אות צג) הוסיף עוד ע"פ קבלה, שידיעת המולד בשעת ברכת החודש מועיל לתיקון פגם הברית.

אף בזה המנהג המקובל הוא להכריז את המולד הממוצע.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.