האם יש צער בעלי חיים בגידול דגי נוי באקווריום?

ראשית תודה על התשובה
שנית, אז זהו שעל פי המציאות הקשה שמתוארת שם (עם קישורים למקורות) הדגים האלה לא נולדים בשבי אלא בטבע בימים ואגמים, כי בתנאים הקשים של השבי הם כמעט לא פרים ורבים.
ובשביל לצוד אותם שם משתמשים בשיטות מאוד אלימות של גז רעיל שמוציא אותם ממקומות המסתור ולאחר מכן מאכסנים אותם עד שהם מגיעים לחנויות בתת תנאים של סבל רב כדי לחסוך בעלויות, ועל הדרך גם מכניסים להם חומרים כימיים וזרחניים כדי לקבל את הצבעים המיוחדים של דגי הנוי הנוצצים והזרחניים, ועוד ועוד דברים שהיריעה קצרה מלהוסיף כולל חוסר ההתאמה של האקווריומים למינימום הבסיסי של הצרכים ההכרחיים של הדגים…
אם הרב ירשום לי כתובת מייל אני אשלח לו בהעתק הדבק את עיקרי הכתבה.
ואז השאלה האם לאחר ההכרה וההבנה של המציאות העגומה הזו עדיין אפשר לומר שאין פה צער בעלי חיים?

בכל מקרה,הייתי מציע לעסוק בנפקא מינא העיקרית שהיא להרבה פוסקים חובה לתת אוכל לדגי הנוי לפני שהבעלים אוכל בעצמו

שוב תודה,
אז זהו שלפי מה שמתואר שם בכתבה בהרחבה אז גם באקווריום בבית יש צער בעלי חיים גדול, להלן הציטוט משם:
צעקות דוממות בכלוב זכוכית
החזקתם באקווריום, כמעט בהכרח מסכנת את הדגים וגורמת להם סבל. הדגים תלויים בבני-אדם לא רק במזון אלא בניהול כל סביבת המחיה שלהם. הם כל-כך שונים מאתנו, שאפילו עצם החזקתם בחיים דורשת ידע רב וציוד הולם. השוו זאת לחתול או לכלב: גם חיות אלה, כשהן מוחזקות בידי אדם, עלולות להיפגע בהיעדר טיפול מתאים, אך הם נושמות אוויר כמונו ומגיבות באופן שקל לנו לפרש, באופן יחסי. גודל האקווריום, שגם במיטבו אינו אלא שבריר מנפח המים הרצוי, הופך אותו לכלא צר ומסוכן עבור הדגים. הכל ניתן בקמצנות עצומה בכלוב הזכוכית, ולו יהא זה הכלוב העשיר ביותר: מרחב מחיה, מקומות מסתור ופעילות, מגוון של סביבה טבעית, האפשרות לקיים קשרים חברתיים תקינים. הדגים שוחים במעגלים משמימים סביב קומץ אבזרים וצמחים; הם לכודים בתוך מקום זעיר וללא מסתור מספק כאשר מוסיפים לאקווריום דגים תוקפניים; והם חשופים ביותר למחלות המתפשטות במהירות.
סביבה מהונדסת
כדי להחזיק דגים בחיים יש צורך בשילוב של גורמים מבוקרים רבים – רבים עד כדי כך, שגם האקווריומיסטים בעלי הכוונות הטובות ביותר, רוכשים את מיומנותם על חשבון בריאותם וחייהם של דגים רבים, כפי שמרמזת הנחיה לאקווריומיסטים מתחילים: "קל מאד לעשות טעויות כאשר מכינים אקווריום מים מלוחים בפעם הראשונה. לכן, מומלץ מאד להתחיל עם מעט דגים החזקים יחסית ושאינם יקרים." הדגים זקוקים למידה מדויקת של חומציות במים, ניטראט, מליחות, טמפרטורה ומינרלים מסוימים בריכוז מדויק; הם זקוקים למצע ולסלעים מסוגים מסוימים, לתאורה מיוחדת, למשאבת חמצן, למערכת חימום או קירור, למערכות סינון ושאיבה, ולערכות בדיקה של תכונות המים. כל אחד מן המרכיבים והמכשירים הללו דורש ידע מדויק בטיפול ובהפעלה, וגם באקווריום המטופל על-ידי האדם המיומן ביותר צפויות לחול תקלות כתוצאה ממורכבות התנאים הדרושים והציוד – ותקלות משמען אסון. אסונות עלולים להופיע גם מחוץ למערכת: מקור אור חזק, רעשים חזקים, עשן, אדי צבע ועוד – כל אלה עלולים לגרום לדגים מצוקה ולפגוע בבריאותם.
רע בהכרח
על רמת החיים הנמוכה מאוד אפילו באקווריומים הטובים ביותר מעידה העובדה שדגים רבים אינם מתרבים בשבי, ואף אינם מתקרבים למלוא גודלם הטבעי. נוסף לכך, החזקת דגים שמקורם במקומות שונים בתוך מכל אחד דורשת פשרה על חשבון חלק מהם, לפחות, שכן הם זקוקים לסביבות חיים שונות. להיבטים מסוימים של הטיפול באקווריום יש מחיר, המקובל גם על "חובבי דגים" נלהבים. למשל, כדי להכין אקווריום בראשיתו, נהוג להכניס לתוכו דגים שנועדו לעודד התרבות חיידקים במערכת; על כך אומרות הנחיות למתחילים: "שני דגים עדיפים על דג אחד. אם דג אחד מת, עדיין ישנו השני שימשיך לאתחל את האקווריום… כמובן שהדג השני עלול למות אף הוא." אך כל זאת עדיין כאשר בעל האקווריום משתדל למזער את הנזק. "דגי נוי" הם קורבנות של תעשייה המבוססת על פציעה, על הרג ועל גרימת מחלות קשות כתוצאה מציד ומחקלאות בקנה-מידה גדול; המסחר נערך על-ידי אנשים שעניינם לחסוך בעלויות המקום והמִתקנים, על חשבון הדגים. ובסוף הדרך מוחזקים רוב "דגי הנוי" על-ידי "חובבים" מתחילים, שאינם מסוגלים לספק לדגים אפילו את תנאי החיים המזעריים בכלוב הזכוכית.
סוף ציטוט
מה ההלכה אומרת לגבי המציאות הזו?