לתרומות לחץ כאן

ערלה ופירות שפולשים לחצר של השכן

שאלה:

שלום רב

א. מדוע לא מברכים על ביעור ערלה כמו שמברכים על ביעור חמץ ומעשרות?

ב. נוף של עץ פירות של שכני נוטה לחצר שלי האם הפירות נקנים לי בעודם בעץ (כי נופו אצלי ואני יכל לחותכו וכדו') או רק כשמגיעים לאדמה וכ"כ האם יש שלב מסויים שהם הפקר או שמיד הם שלי (נ"מ למעשרות וכדומה)

תודה.

תשובה:

שלום וברכה

1. בערלה מצות השרפה היא רק כדי שלא יכשלו באכילתו, אבל זה לא חיוב לבער מצד עצם החפצא וכדי שלא ימצא קיים, כמו עבודה זרה או חמץ שחובה מוטלת עלינו לבערם מן העולם מחמת עצם הרצון שלא יהיו קיימים כלל. בדרך זו מבערים האחרונים, מדוע לגבי לולב של עבודה זרה אמרו בגמרא בסוכה פרק ג' ד"כתותי מיכתת שיעוריה", לומר זה נחשב שכבר נשרף ואין בו שיעור, ולגבי אתרוג של ערלה אמרו טעמים אחרים מצד דין "לכם" וכדומה, כיון שאין מצוה בביעור מצד עצם החפץ שיש רצון שלא יתקיים, אלא זו חובה שתכליתה שלא יכשלו באכילתו.

2. הפירות שנפלו לתוך החצר שייכים לבעל האילן – לשכן ולא לבעל החצר. ולמרות שמותר לבעל החצר לחתוך את הענפים שפולשים לתוך החצר שלו, אבל הפירות והענפים שייכים לבעל האילן. ולכן כל הפירות בין אם הם מחוברים לאילן בין אם נפלו שייכים לבעל האילן.

בהצלחה.

מקורות:

2. ראה שו"ע סימן קנה סעיף כח שמבואר שמותר לשכן לקצוץ את הענפים שפולשים לחצרו. וראה בסעיף ל שמבואר שאחרי שקצץ את השורשים שבתוך ט"ז אמה או שקוצץ את הענפים הרי הם שייכים לבעל האילן, ולכן הפירות שיונקים מהאילן שייכים לבעל האילן.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. ישר כח!, פשוט להתענג על התשובות המדוייקות והמפורטות כאן

    רק רציתי לשאול מה הדין כשכבר עשרות שנים זה כך ובעל האילן יודע שנופל ומעולם לא טרח לבקשם האם זה נקנה לבעל החצר ומתי והאם היה זמן הפקר וכמו ששאלתי לעיל

  2. אם בעליו לא טורחים לקחתם הרי זו אבדה מדעת, ונחלקו הרמב"ם והרא"ש האם אבדה מדעת הרי זה הפקר, או שאין חובת השבה. ולכו"ע לא נעשה הפקר עד שיגיע לרשותו ולא אספם, ובוודאי שחייבים במעשרות.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל