יחוס בן הישראלית מגוי

שאלה:

בימים אלה שיש שרוצים לפרוץ את חומות היהדות וכביכול להקל את הליכי הגיור בהתאם לאינטרסים הפוליטיים שלהם ולגייר בגיור המוני אלפי גויים ותפרו לשם כך מה שמכונה "מתווה הגיור", אך אני מבקש להבין מתי (באיזה תקופה) נקבעה ההלכה שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה? אומנם נכון בגמ' קידושין סח ע"ב וביבמות מה, ע"ב שהולד הולך אחר האם,אך מפרשת המקלל (ןיקרא כד,י) כתוב ויצא בן אשה ישראלית והוא בן מצרי בתוך *בני ישראל* לכאורה לפי ההלכה הוא יהודי ,אבל רש"י שם פירש מלמד שנתגייר. כלומר שהיחס היה הולך לפי האב שאם לא למה הוצרך להתגייר ומשמע שכך היה נוהג גם אחר מתן תורה שהרי פרשת המקלל היתה אחר מתן תורה וכן משמע ממה שכתוב ( במדבר ב,ב )"איש על דגלו למשפחותם לבית אבותם" וא"כ מדוע עזרא דרש מבני הגולה לגרש את נשותיהם הנכריות וגם את בניהם שנולדו להם מאותם נשים נכריות,הרי הילדים מתיחסים לפי האב כנ"ל, אם כן האם עזרא שינה את מה שהיה מקובל ונהוג מימות משה לפני ואחר מתן תורה שהיחס של הולד הולך אחר האב, למעשה כך מקובל אצל שאר אומות העולם,האם יש מקור לכך שעזרא (ונחמיה) שינה וקבע שהיחס יקבע לפי האם,או ההסבר הוא אחר ממה שכתבתי?
בברכה רבה

תשובה:

על שאלתך דיבר כבר הרמב"ן, ואני מצטט:

 רמב"ן ויקרא פרק כד פסוק י

ויצא בן אשה ישראלית – טעמו "ויצא בתוך בני ישראל", וכן ויצא בתוך העיר (אסתר ד א), כי יצא מביתו או ממקום מושבו אל העיר, וכן זה יצא מאהלו או ממקומו ובא בתוך העם וינצו שם. וטעם במחנה – כי היתה המריבה במחנה ושמעו רבים ותפשו בו ויביאו אותו אל משה האהלה. וטעם הזכיר זה בכאן, כדברי האומר מפרשה של מעלה יצא (ויק"ר לב ג), כי חטא בשפתיו על אשי ה' והוכיחו האיש הישראלי, וינצו שניהם ויחר אפו וקלל בנפשו:

וטעם בן הישראלית ואיש הישראלי – להורות כי העו"ג הבא על בת ישראל הולד אינו ישראלי. ואף על פי שפסקנו בגמרא (יבמות מה א) דעו"ג הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש, הרי אמרו מזהמין את הולד שהוא פגום לכהונה, וכל שכן שאינו ישראלי בשמו לענין היחס בדגלים ובנחלת הארץ, כי "לשמות מטות אבותם" כתוב בהן (במדבר כו נה). ומה שאמר בת"כ (פרשה יד א) בתוך בני ישראל, מלמד שנתגייר, אינו שיצטרך בגירות, אלא ככל ישראל שנכנסו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים בשעת מתן תורה (כריתות ט א), אבל נתכוונו לומר שהלך אחרי אמו ונדבק בישראל. וזה טעם "בתוך בני ישראל", שהיה עמהם ולא רצה ללכת אחרי אביו להיות מצרי. וכן מה שאמרו בת"כ (שם) אף על פי שלא היו ממזרים באותה שעה הוא היה כממזר, כדברי יחיד היא שנויה, והלכה הולד כשר:

והצרפתים אומרים כי טעם הגרות מפני שהיה קודם מתן תורה, והיה משפטו לילך אחר הזכר ממה שאמרו (יבמות עח ב) באומות הלך אחר הזכר, וכאשר נולד זה לא מלו אותו כי מצרי היה בדינו, אבל כשגדל נתגייר לדעתו ונמול. ואין דעתי כך, כי מעת שבא אברהם בברית היו ישראל ובגוים לא יתחשבו, וכמו שאמר בעשו (קידושין יח א) ודילמא ישראל מומר שאני. וק"ו הדבר, אם לאחר מתן תורה שהכותי הבא על בת אברהם מחייבי לאוין ואין לו בה קידושין היא מקוה טהורה לאומות להכשיר את ולדה להיות כמוה, לא כל שכן קודם התורה שתהא מטהרת ולדה להיות כמוה לחייבו במילה כזרעו של אברהם ויהיה מכלל בני ישראל: