סיום שנת אבל בשנה מעוברת

מעתיק לך מדברי שו"ת רב פעלים חלק ד – אורח חיים סימן מא
שאלה ע"ד אדם אחד שנפטר בטבת בשנה מעוברת והמנהג פה העיר הזאת יע"א לחשוב את חודש אדר המעובר בשני חודשים למנין חוקי הי"ב חודש של הנפטר בשנה הראשונה שהם אז נשלמים קודם חודש שנפטר בו ובאותו היום של תשלום הי"ב חודש עושין הלימוד ושאר מצות הנהוגים וכשיגיע חודש שאחריו שבו היתה הפטירה עושין ביום הפטירה כל דיני היא"צ =היאר צייט= /יום הזכרון/ ומתענין בו והנה קצת מן החכמים הורו לבנים של הנפטר הנז' ומחו בהם לבלתי יתענו ביום תשלום י"ב החודש שהוא בכסליו אף על פי שהם מוכנים להתענות ביום יא"צ בחודש טבת הבא אחריו ולעשות בו כל דיני היא"צ באומרם כי מצאו בספר מאמר מרדכי ז"ל סי' תקס"ח בכהאי גוונא שהמתענה ביום תשלום הי"ב החודש ה"ז מנהג בורות אף על פי שהוא מתענה בחודש הבא אחריו ביום הפטירה ועושה בו כל דיני היא"צ ומאחר שנקרא בור לכך מיחו בו שלא להתענות ושאל השואל אם יפה הורו בזה.
תשובה הוראה זו מביאה לידי גיחוך וכל השומעה תמ"ה תמ"ה יקרא חדא כי הרב מאמר מרדכי הנז' לא דבר בשנה ראשונה כהאי גוונא הנז' בשאלה אלא איירי בשאר השנים שנזדמן בהם שנה מעוברת שעל זה כתב תחלה לעולם התענית הוא בחודש שמת בו דלא משגחינן בחודש העיבור ועל זה כתב ששמע אומרים אם נזדמן שנה מעוברת שהתענית עושים אותו בחודש שהוא קודם חודש שמת בו כי לדעתם חושבין חודש העיבור בשני חודשים לענין קביעות יא"צ ואין עושין היא"צ בחודש שמת בו להתענות בו ועל זה כתב מנהג בורות כי ודאי היא"צ שצריך להתענות בו בכל שנה הוא רק בחודש שמת בו דוקא ואפילו לפי הבנת המתחכמים שהבינו דהרב מ"מ מדבר בשנה ראשונה שנזדמנה במעוברת וכמו נידון הנז' בשאלה הנה ג"כ טעו טעות גדול להבין מדבריו לומר שהמתענה בתשלום י"ב חודש שהם בחודש שקודם החודש שמת בו הוי זה בור אפילו אם זה יתענה ביום יא"צ שהוא בחודש הבא אחריו שנפטר בו אביו כי בודאי זו הבנה מעוקשת ואינה כלום דהא להדיא קאמר הרב מ"מ ז"ל שמעתי אומרים שהתענית הוא חודש אחד קודם חודש שמת בו הרי קרי בחיל שאלו הם עושים התענית רק בחודש הקודם ביום שבו נשלמו הי"ב חודש של הנפטר ואין עושין תענית בחודש שמת בו הבא אחריו שהוא יום יא"צ האמיתי דהא לא כתב שמתענין גם בחודש הקדום ועל זה קרא תגר וכתב שהוא מנהג בורות יען שביום יא"צ האמיתי שהוא בחודש שמת בו אינו מתענה ורק מתענה בחודש הקדום בלבד כן כוונתו של הרב מ"מ גם אם נאמר שהוא מדבר בשנה ראשונה כמו נידון הנז' בשאלה.
וא"כ איך העלו החכמים האלה מתוך דבריו שהמתענה בתשלום הי"ב חודש שבשנה הראשונה של הנפטר אף על פי שמתענה ג"כ בחודש הבא אחריו ביום יא"צ האמיתי שזה הבן המתענה נקרא בור על אשר התענה ביום תשלום הי"ב ג"כ חדא כי הרב מ"מ לא אמר דבר זה כלל ועוד הנשמע כזאת שאם האדם יתענה יותר מכדי חיובו יקרא בור והלואי שיתענה בכל יום אם יכול ואיך תלו דברים כאלה שהם בוקי סריקי בהרב הנז'.
גם עוד הלא זאת מודעת שהתענית של יא"צ יש בו ב' טעמים חדא משום דריע מזליה והב' שבזה התענית עושה עילוי לאביו דהוי כמקריב קרבן במיעוט חלבו ודמו למנוחת אביו או אמו והרי זה התענית הוא מצוה אחת בכלל המצות שראוי להבן להרבות באותו היום.
ולכן אם אדם נפטר בשנה מעוברת קודם חודש אדר המעובר נחשב לשני חודשים לענין החוקים השייכים לי"ב חודש של הנפטר ועל כן בהכרח יהיו נשלמים י"ב חודש של הנפטר קודם החודש שנפטר בו והמנהג פה עירנו לעשות בתשלום הי"ב חודש הנז' כל הלימוד ושאר מצות הנהוגים בתשלום הי"ב חודש ופוסקים אז מלומר קדיש ולכן מורין נמי לכל שואל שיתענה ג"כ ביום ההוא דאע"ג דאין טעם של ריע מזליה יש כאן טעם הב' של תועלת התענית לעלוי נפש הנפטר והרי התענית ההוא בכלל שאר דברים שמנהגן לעשות ביום ההוא לעלוי נפש הנפטר ומורין לו ג"כ שבחודש שאחריו שנפטר בו אביו יעשה ביום הפטירה כל דין יא"צ ויתענה בו ככל יאר צייט וזה ברור.
ודע כי בספר חסידים סי' תשי"ב כתב אחד מת אביו באדר ראשון והיה מתענה באותו יום שמת אביו ובשנה פשוטה היה מתענה בשבט ואדר מספק ע"כ והביאו המג"א סי' תקס"ח יע"ש והרב מ"מ ודאי ראה זה.
והנה יש מן הפוסקים דמשמע מדבריהם כל כהאי גוונא דנידון השאלה עיקר התענית הוא ביום תשלום י"ב חודש ולא בחודש שאחריו שמת בו ויש מן הפוסקים דס"ל עיקר התענית בחודש שמת בו ויש דמשמע מדבריהם דיתענה בשתים ואנחנו פה עירנו יע"א נהגנו להורות בכהאי גוונא דנידון השאלה שיתענה ביום תשלום הי"ב חודש וגם בחודש שאחריו ביום הפטירה וזו היא הוראה נכונה דאית בה טעמא כאשר כתבתי לעיל דבתשלום הי"ב חודש איכא טעמא בתענית בשביל עילוי וכפרה לנפש הנפטר ובאותו היום השעה צריכה לכך טפי משאר עתים וביום הפטירה שהוא בחודש הבא אחריו איכא תרי טעמא חדא משום דריע מזליה ב"מ והוא לצורך הבן המתענה וחדא משום תועלת הנפטר שיהיה לו עילוי כי אין קץ וסוף להדרגות של העילוי שתהיה לנפש. וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל וכן כתב הרב דברי יוסף ז"ל סי' נ"ז מסברא דנפשיה דמי שמת אביו בער"ח אלול ונתעברה השנה דיתענה בשנה הראשונה ער"ח אב ששלמו לו י"ב חודש מטעם כפרה ויתענה ג"כ בער"ח אלול משום מזליה וכו' ע"ש.
ולך נא ראה להרב מהרח"פ ז"ל בנשמת כל חי ח"א שהאריך בענין זה של היאר צייט וכתב שם בדף ק"ה ע"ג וז"ל ולענין התענית בסוף י"ב חודש /כפי/ כפי' מ"ש ז"ל די"ב חודש מנינן גם לענין התענית ומטעם דהוי כפרה נראה דיתענה אבל כיון דברור הדבר כדברי הב"ח והלבוש דהתענית הוי בחודש י"ג יש להקל עכ"ל. ועוד הביא שם מן ס' נחלת יעקב באחד שמתה אמו בט"ו באלול ונתעברה השנה אם יתענה ויאמר קדיש בט"ו באב או באלול וכו' יע"ש מ"ש בזה. והנה גם האומר דיתענה בחודש שמת בו אביו לא עלה על דעתו לומר דאם יתענה גם בחודש הקודם שהוא יום תשלום הי"ב חודש הרי זה בור ח"ו כאשר חשבו אותם החכמים אלא דס"ל אינו מחוייב בכך אבל לכ"ע המתענה כאן וכאן תבא עליו ברכה ומה גם דאיכא בזה טעמא רבא כאשר כתבנו ואין צורך להאריך יותר בדבר זה.
ודע כי הוראותינו זאת פה עירנו היא מוכרחת דמאחר שפה עירנו נוהגים לעשות ביום זה של תשלום י"ב חודש בשנה המעוברת כמה עניינים לצורך תיקון ועילוי נשמת הנפטר ומוציאים הוצאה רבה הן בענין הצדקה הן בענין הלימוד וכיוצא וגם בו ביום אין הבנים הולכים לחנות למשא ומתן למה לא יעשו התיקון הזה של התענית שהוא מועיל טפי בשביל כפרה הצריכה לנפטר יום זה טפי מיום יאר צייט שבכל שנה ושנה הא ודאי כשם שהם משתדלים אותו היום מכל שאר תיקונים כן צריכין לדחוק עצמם גם בתיקון זה של התענית ודבר בעתו מה טוב ולכן השואל מורין לו שביום זה יש טעם נכון ויש צורך ותיקון גדול בתענית וראוי לו לדחוק עצמו להתענות לכבוד אביו.
מיהו אם הבן קשה עליו התענית וחושש פן יזיק לו ובפרט שהוא בימי הקיץ אנן לא נכריחו לתענית לחייבו בו דהא בשנה ראשונה אפילו יום יאר צייט האמתי אינו עליו כחוב גמור מאח