לתרומות לחץ כאן

השאיל רכב בלי טסט ועשה תאונה

שאלה:

שלום. כך היה המעשה, שמעון שאל מראובן רכב וראובן אמר לו שיש טסט, ולאחר זמן שאל שמעון מראובן שנית את הרכב, וראובן לא הודיעו שעבר התאריך של הטסט וכעת אין לרכב טסט, שמעון עשה עבירת תנועה במזיד שבעקבותיה קרתה תאונה והרכב ניזוק קשות, חברת הביטוח לא רוצה לשלם על הנזק כיוון שהרכב ללא טסט ובזה פקע הביטוח, כעת ראובן תובע משמעון שישלם את הנזק, משום שנעשה ע"י עבירת תנועה ורשלנות שלו, ושמעון מצידו טוען להיפטר משום שראובן לא הודיעו שהטסט נגמר, מה הדין בזה. תודה.

תשובה:

שלום וברכה,

הנהג שעשה תאונה ברשלנות חייב לשלם על נזקי הרכב.

בהצלחה.

מקורות:

יש לברר כמה נידונים: א. אם בעל הרכב לא הודיע שיש ביטוח מקיף האם חייב השואל. ב. ומה הדין אם בעל הרכב לא הודיע שזמן הטסט חלף. ג. אם אמר בעל הרכב שיש ביטוח מקיף על הרכב, והתברר שלא היה ביטוח, האם חייב כאשר התאונה הייתה שלא באשמתו. ד. ומה הדין אם התאונה הייתה באשמת השואל.

הנותן דינר זהב לשמור ואמר של כסף הוא

בגמרא (ב"ק סב, א) אמר רבא הנותן דינר זהב לאשה, ואמר לה הזהרי בו של כסף הוא, הזיקתו – משלמת דינר זהב, משום דאמר לה מאי הוה ליך גביה דאזקתיה. פשעה בו – משלמת של כסף, דאמרה ליה נטירותא דכספא קבילי עלי, נטירותא דדהבא לא קבילי עלי. א"ל רב מרדכי לרב אשי אתון בדרבא מתניתו לה, אנן ממתניתא פשיטא לן חטין וחיפן בשעורין, שעורין וחיפן בחטין אינו משלם אלא דמי שעורין בלבד. אלמא אמר ליה נטירותא דשערי קבילי עלי, הכא נמי אמרה ליה נטירותא דדהבא לא קבילי עלי.

קיבל סייף לשמור ולא ידע שמחירו יקר

וכתב המרדכי (ב"ק אות רז) שאם קיבל סייף מגוי במשכון והשאילו לחברו ואיבדו השואל, והמשאיל דורש מהשואל ממון רב עבור הסייף, והשואל טוען  שלא ידע שהיה סייף יקר, יכול השואל לומר נטירותא של סייף יקר לא קיבלתי על עצמי, וכמו שאמרו בגמרא נתן לאשה דינר זהב ואמר לה של כסף ופשעה בו ואבדה, אינה חייבת אלא כמחיר של כסף משום שנטירותא של זהב לא קיבלה. וכן חיטים שחיפן בשעורים שחייב בעל האש דמי שעורים משום שלא ידע. דברי המרדכי הובאו להלכה בשו"ע חו"מ (סי' עב ס"ח).

היש"ש (ב"ק פ' הכונס או' לד) חולק על המרדכי, וכתב שאין ראיה מהגמרא לסייף, שבמקרה של הגמרא שפשע המפקיד שאמר לה שזה של כסף, וכן בחיטים שחיפן שלא היה לו לידע, אז שייך לומר נטירותא דכספא קבילית עלי, אבל כאן שנתן לו סייף סתם וראה אותו ולא ידע שוויו התחייב לשלם את כל שוויו, והרי זה דומה למי שקבל לשמור אבן טובה, שאינו יכול לומר חשבתי שאבן פשוטה היא. והש"ך (סי' עב ס"ק מ) דחה דברי היש"ש דמה שהגמרא מביאה שאמר לה של זהב הוא אינו פושע באמירתו, דלא אמר כן אלא כדי שתסכים לשמור, והיה על השומר לחשוב שאולי הוא של זהב [וכמש"כ תוספות שם], ובכל זאת אמרו בגמרא שפטורה מדמי זהב, וה"ה כאן שלא ידע שהסייף יקר, אינו חייב אלא דמי סייף רגיל. אכן בשומר שקיבל אבן טובה לשמור והתברר שהאבן יקרה, אינו יכול לפטור עצמו בטענה שלא ידעתי שהאבן יקרה, שסתם אבן טובה הינה אבן יקרה. וסיים הש"ך שכיון שהמרדכי סיים את דבריו בצ"ע לכן הוה ספיקא דדינא.

יש לחלק בין אמר המפקיד על זהב שהוא של כסף לקיבל בסתם וחשב שהוא של כסף

בקצוה"ח (סי' רצא ס"ק ד) הביא דברי היש"ש והש"ך, וכתב שבגמרא אמרו שאם נתן לה דינר זהב ואמר לה של כסף ופשעה פטורה, אבל אם הזיקה חייבת, ובפשטות ניתן היה לבאר את הגמרא, שמזיק בידיים חמור יותר מפשיעה ולכן מזיק חייב, אמנם הקצות הוכיח שלא מטעם זה חייבת אם הזיקה, שהרי מצינו במזיק באונס גמור שהוא פטור, ואילו שואל חייב באונס. אלא הטעם ששומר פטור, הוא מכיון שלא קיבל שמירה כי אם על מה שראה, ועל מה שראה קיבל עליו לשמור ולא לדבר שלא ידע הימנו, ולכן כשאמר של כסף קיבל עליו שמירה של כסף ולא של זהב, אבל במזיק התורה היא שמחייבת אותו לשלם, ולכן חייב לשלם את כל השווי שהזיק. ובשומר שקיבל שמירה של כסף גם אם אח"כ נודע לו שהדינר של זהב פטור, כיון שמתחילה לא קיבל שמירה על כך, אבל שואל שאמר לו המשאיל של כסף ואח"כ ראה שהוא של זהב, אם המשיך להשתמש חייב מחיר של זהב, כיון שבשעה שהשתמש הסכים להתחייב על מחיר של זהב. [ובנתיה"מ (שם ס"ק י) חולק שגם בשואל אם נודע ששווה יותר והשתמש אינו חייב אלא כשל כסף, כיון שאמר לו המשאיל של כסף הרי הסכים שיתחייב רק לפי מחיר של כסף]. וכתב הקצות שלפ"ז נראה כדברי היש"ש, שאף שאם אמר לו של כסף פטור משום שקיבל רק שמירה של כסף, מ"מ אם נתן לו סתם סייף ולא ידע מחירו התחייב על כל השווי שיתברר אח"כ שהיה שווה.

הזיק חפץ ולא ידע את שוויו

בהמשך הגמרא (שם) ההוא גברא דבטש בכספתא דחבריה, שדייה בנהרא, אתא מריה ואמר הכי והכי הוה לי בגוה; יתיב רב אשי וקא מעיין ביה, כי האי גוונא מאי? א"ל רבינא לרב אחא בריה דרבא, ואמרי לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: לאו היינו מתניתין, דתנן: ומודים חכמים לר' יהודה, במדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכו, שכן דרך בני אדם להניח בבתים? אמר ליה: אי דקא טעין זוזי הכא נמי, הכא (במאי עסקינן) דקא טעין מרגניתא, מאי? מי מנחי אינשי מרגניתא בכספתא, או לא? תיקו. ונחלקו הראשונים בביאור הגמרא, דעת התוספות (ד"ה מי מנחי) שהספק בגמרא הוא גם באופן שבאו עדים והעידו מה היה בכספת האם המזיק חייב לשלם, שכיון שאין דרך להניח מרגליות בכספת לא היה לו להעלות על דעתו שיש שם מרגליות. אמנם דעת רוב הראשונים [רשב"א, רא"ש, פיסקי רי"ד ועוד] שספק הגמרא הוא האם יש תקנת נגזל שישבע הניזק, מה היה בכספת וייטול, או אין תקנה. ולדבריהם אם יבואו עדים ויעידו מה היה בכספת ודאי חייב המזיק לשלם. וכמו שכתב הרשב"א שאומר הניזק לא היה לך להזיקני.

בשו"ע סימן שפח ס"א פסק כדעת רוב הראשונים שאם הניח מרגליות בסל ובא אחר ודחף הסל למים לא נאמן בשבועה כמה היה, [כיון שיש ספק בגמרא האם נאמן]. וכתב הש"ך (סק"ו) משמע אם יש עדים כמה היה בסל חייב. אמנם הרמ"א שם פסק כדעת התוספות וז"ל: וי"א דאפילו היו עדים שהיו שם, פטור, הואיל ופשע. אמנם הש"ך (שם ובסימן עב ס"ק מ) העלה להלכה כשו"ע ורוב הראשונים.

לסיכום: בשומר דעת הש"ך כדעת המרדכי ששומר שקיבל חפץ ולא ידע שהוא יקר, אם פשע ולא שמרו אינו חייב לפי המחיר היקר, ולדינא נשאר המרדכי בצ"ע. ואם קיבל אבן לשמור כיון שמצוי שהוא דבר יקר חייב בכל השווי. ולדעת היש"ש והקצות כל שומר משתעבד על החפץ שקיבל לשמור, ומתחייב בכל השווי של החפץ בין אם מתברר שהיה יקר בין אם יתייקר אח"כ, ורק אם אמר שהוא זול והתברר שהוא יקר נחשב שקיבל עליו שמירה על זול ולא על יוקר. ובמזיק דבר שאין דרכו להיות יקר והתברר שהיה יקר מחלוקת שו"ע ורמ"א. והש"ך הכריע כשו"ע שחייב.

נהג ברכב האם נחשב למזיק בידיים

במשנה (ב"מ פב, ב) המעביר חבית ממקום למקום ושברה ר' יהודה אומר ש"ח ישבע ש"ש ישלם. ומפרש בגמרא שנתקל לאו פושע, ודומה לגניבה ואבידה, ש"ח פטור מתשלומים וחייב שבועה. וש"ש חייב לשלם. וקשה מדוע פטרו ש"ח שהעביר חבית, הרי כיון שנשברה החבית מתחת ידו נחשב למזיק בידיים, וגם ש"ח יתחייב. כתב בתוספות ר"פ [והובא בשטמ"ק] (ב"ק כז, א) וז"ל: "ותירץ ריב"א דכיון דהוי שומר חנם לא שייך בו דין אדם המזיק, שהרי עליו מוטל להתעסק בדבר, ולכך לא מחייב רק בפשיעה. אבל אדם דעלמא מה היה לו להתעסק בדבר כיון שאינו מוטל עליו, לכך חייב בכעין גניבה ואבידה. עכ"ל.

מבואר שאם קיבל לנהוג ברכב והזיק את הרכב השאול תוך כדי נהיגה, אם לא התכוון להזיק, גם אם נהג ברשלנות אין דינו כמזיק בידיים, אלא כשומר שאם פשע חייב לשלם ואם היה בשוגג גמור פטור.

העולה לדינא בנידונים שהבאנו: אם לא הודיע בעל הרכב שאין ביטוח מקיף, חייב השואל ואינו יכול לטעון חשבתי שיש ביטוח, מאחר ולא כולם מבטחים את הרכב. אבל אם אין טסט לרכב והשואל יודע שהרכב מבוטח אבל לא ידע שפג הטסט, נראה שהשואל פטור, כיון שלא מקובל לנהוג עם רכב אחרי שפג הטסט, ולדעת המרדכי דינו כשאל סייף והתברר שהסייף מזהב שפטור. ולדעת היש"ש והקצות נעשה כאילו התנה שלא מקבל שמירה על זהב כיון שלפי החוק לא נוסעים ללא טסט.

אם עשה השואל תאונה, הבאנו לעיל שאין דינו כמזיק בידיים אלא כשומר, ולכן גם אם נהג ברשלנות חייב בפשיעה. אבל אם התנה השואל שיש ביטוח מקיף הרי דינו כשומר שאמר שלא מקבל שמירה על זהב אלא על של כסף, ולכן גם אם ניזוק הרכב ברשלנותו של הנהג, פטור השואל כיון שקיבל שמירה רק על רכב שיש לו ביטוח או שיש לו טסט ולא על רכב שלא מבוטח.

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל