שאלה:
שלום
בסי' שח סעיף ה מביא מרן שיש מתירים לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור ע"י ככר או תינוק, והמ"ב מביא שהרבה אחרונים הכריעו לא כן, ומ"מ כתב בשער הציון ס"ק כד שבהפסד מרובה יש להקל כדעת הגר"ז.
ונחלקו האחרונים לפי שיטה זו האם ההיתר הוא דווקא בכלי שמלאכתו לאיסור שהוא מוקצה קל, או בכל דבר שיש לו שם כלי (שו"ע הרב רק במלאכתו לאיסור, ורע"א על השו"ע מיקל בכל כלי) עכ"פ זה מוסכם שאין היתר לשיטה זו במוקצה מחמת גופו.
והנה בסימן שלד סעיף יז פוסק מרן שיש מתירים להציל דיסקיא מלאה מעות ע"י ככר או תינוק.
וקשה ששם זה מעות זהם מוקצה מחמת גופו ובזה אין היתר של ככר או תינוק אלא למת בלבד? וגם מדוע התיר שם המ"ב כדעה זו ונקט שיש להמנע אלא"כ במקום הפסד מרובה כמו שכתב בסי' שח?
תודה רבה
תשובה:
אני מבין שיש בשאלתך איזו נקודה שלא הובהרה לי כל צרכה, שהרי מפורש שם במשנה ברורה ס"ק מז, שזה היתר מיוחד בדליקה, וכשאר ההיתרים שנאמרו בדליקה מחשש שמא יבוא לכבות וכידוע. תנסה לפרט יותר את כוונתך.
